איפה הם היום - ננאד מרקוביץ'

עד היום, שנים רבות אחרי שנות התשעים המשוגעות וערב חורבנו של אוסישקין, רוחו של ננאד מרקוביץ' נישאת לאורך הירקון. בין אם זוהי הבריזה מהים, או רוח רפאים שמתעקשת להרים ראש מתוך האולם המט לנפול של הפועל תל אביב, הבוסני המטורף נשאר עמוק בתודעה של האוהדים האדומים - כזכרון ילדות מתוק, או פוסטר על קיר החדר. כמעט עשור אחרי שהוא עזב את ישראל, גם הם נשארים חרוטים על לוח לבו.

אחרי שנות נדודים ארוכות לרוחבה ולאורכה של אירופה מספרד, יוון, איטליה, שוייץ, צרפת ואפילו ישראל, חזר הגארד הוותיק למולדתו. שם השתלב מחדש בקבוצת נעוריו, בוסנה סראייבו. קבוצה שבעבר נמנתה על העילית של היבשת בשנות השמונים ושקעה כמעט לאבדון בשנות התשעים כשברקע המלחמה המרה בבלקן. מרקוביץ' שב הביתה לפני שנתיים כדי לעזור לשקם את ההריסות ולהוביל את קבוצת הפאר חזרה לגדולה.

ננאד מרקוביץ'. נשאר שחקן נשמה גם בבוסנה (רויטרס)

"בוסנה זה הבית שלי. קבוצת האם שלי, אבל הפועל היא הקבוצה הכי יקרה לי באירופה. אני עדיין עוקב אחריה", מספר הגארד בן ה-38, שבגילו המתקדם השלים 23.5 דקות ב-26 משחקיו באדריאטית העונה ורשם 10.3 נקודות ו-1.6 אסיסטים בממוצע. "גדלתי בבוסנה. אבא שלי שיחק בקבוצה הגדולה של מירזה דליבאשיץ' וגם היה בהנהלה של הקבוצה. כנער נמנה על גרעין האוהדים הקשה של הקבוצה וכמובן ששיחקתי בקבוצת הנוער שלה. מאז, המועדון שקע וכשפנו אלי לפני שנתיים להצטרף ולעזור לשקם אותו, הרגשתי שזו החובה שלי להירתם למאמצים".

חובה ומחויבות - אלו המילים בהן מרבה להשתמש בשיחה מביתו בסראייבו ונראה כי אלו מבטאות את הלך הרוח שלו, מצעירותו ועד היום, כשהוא נאבק בגופו המזדקן לטובת המשך הקריירה שלו. "אני מצליח להמשיך לשחק בגלל שאני שומר על הגוף שלי, דואג לו אחרי ולפני משחקים ואפילו בחופשות בקיץ ואוכל נכון. ובכל זאת, קשה לי" מודה מרקוביץ'. "בכל בוקר אני מתעורר וכל הגוף כואב ואני אומר לעצמי: 'לעזאזל, אני נשאר במיטה', אבל אז אני נזכר באוהדים ובקבוצה הכל כך יקרה לי. הגעתי לקבוצה במצב גרוע, בלי ספונסרים ובלי מחלקת נוער. אני מקווה שהצלחתי לשנות קצת כשהצטרפתי והכנסתי רוח חדשה. זה שווה את הכל וכך אני מצליח להמשיך הלאה".

מרקוביץ' נאבק בעצמו, אבל מבטיח כי יפרוש בסוף העונה. "אני לא חושב שאוכל להחזיק מעמד עונה נוספת. זכיתי כבר באליפות עם בוסנה בעונה שעברה וגם אירחנו את טורניר ה'פיינל-8' של האדריאטית. אחרי כל זה אני יכול לפרוש בקיץ. אני חייב לגמור את הקריירה. זה בטוח", מצהיר מרקוביץ', שצופה לתפקיד הבא כמאמן נבחרת בוסניה: "ליו"ר של בוסנה יש הרבה כוח והוא תמך בי. אני משיג בקרוב תעודת מאמן והוא אמר לי: 'השחקנים אוהבים אותך, אתה מנהיג ואתה מושלם לתפקיד'. גם אני סבור כך ומקווה שאצליח".

כמאמן בוסניה, מרקוביץ' יגיע עם הנבחרת הבוסנית ב-31.8 לישראל כדי להתמודד במסגרת מוקדמות אליפות אירופה מול הנבחרת המקומית וצביקה שרף בראשה - אותו מאמן שהביא את מרקוביץ' להפועל ת"א ב-1993. "אני רק התחלתי את הקריירה האירופית שלי וסיימתי עונה מוצלחת בליירה הספרדית, אבל אז התחילה המלחמה בבוסניה ולא יכולתי לחזור. היתה לי הצעה להשאר בספרד, אבל רציתי להתקדם לקבוצות גדולות יותר", נזכר מרקוביץ'. "קיבלתי שיחת טלפון מהמאמן בוגדן טאנייביץ', שסיפר לי כי היו"ר של הפועל, שאול איזנברג, התעניין לגבי. הסכמתי לשקול את העניין ואז צביקה התקשר והזמין אותי לשבוע מבחנים בת"א".

"אני מודה שבהתחלה היססתי. לא שחששתי מלבוא לישראל. אני משכונה קשה והיריות הראשונות במלחמה נורו ליד הבית שלי, כך שהבעיות הבטחוניות לא הזיזו לי. הבעיה היתה שלא ידעתי כלום על ישראל וחששתי שזה ירחיק אותי מאירופה. שוחחתי עם אמיר מוטאפטיץ', ששיחק בהפועל ירושלים והוא אמר לי: 'זה לא פאריס או לונדון, אבל ת"א עיר נחמדה. הבעיה היא שבהפועל יש הרבה לחץ, כי כל הזמן מנסים לנצח את מכבי ולא מצליחים'.

מרקוביץ' (מימין) במדי בוסנה סראייבו. הרגיש מחוייב (רויטרס)

"בעיה נוספת היתה ששרף רצה רכז ואני הייתי יותר קלע. לא ידעתי אם אני מתאים, אבל אחרי שהגעתי, התאהבתי בעיר תוך שלושה ימים ואחרי שקיבלתי חוזה מוצלח, שמחתי להישאר בכל תפקיד - רכז, קלע או פורוורד". לטענת מרקוביץ', הוא לא נתקל בשום ביקורת ציבורית על החלטתו בבוסניה, שהיא מדינה מוסלמית. "הבוסנים הם לא אותם מוסלמים כמו במדינות ערב. אני נוצרי, אך רוב חברי מוסלמים (יסמין הוקיץ', מוטאפצ'יץ') וכולם אוהבים את ישראל. מי כמונו מכירים את מחיר הטרור. ואנו כועסים על הערבים ומזדהים עם כאב הנפגעים, בין אם בישראל, לונדון או מדריד".

מרקוביץ' מספר כי תוך זמן קצר התאקלם בתל אביב, למרות פערי השפה והפך ליקיר האוהדים באוסישקין. בגלל היכולת המצוינת שהפגין על הפארקט ויותר מכך בגלל ההזדהות הטוטלית עם הקבוצה והקהל האדום. "בהתחלה היה קצת קשה והתאמצתי ללמוד אנגלית, אבל מצד שני המנטליות של הישראלים מאוד דומה לזו של הבוסנים ומצאתי לעצמי הרבה מאוד חברים. הם דאגו להבהיר לי שהם עומדים מאחורי כל עוד אשאר אדום. כמו שאמר רופא השיניים שלי. אתה יכול להחליף דת, אבל לא להחליף את החולצה שלך לחולצה צהובה".

נראה כי מרקוביץ' הפנים לגמרי את העצה של רופא והקפיד להתנהג על פיה. "הייתי יוצא עם האוהדים האדומים, אבל מקפיד לא להסתובב עם אלה של מכבי. זה אף פעם לא קרה. אני כל כך מצטער שלא הצלחתי להביא להם תואר או אפילו ניצחון על מכבי. לפחות הם יודעים שניסיתי. לפני גמר הגביע ב-1994 האוהדים ביקשו ממני להביא את הגביע. בסוף כשהפסדנו למכבי, צילמו אותי בוכה. למחרת פגשתי את האוהדים והתנצלתי בפניהם, אבל הם אמרו לי: 'ננו, בשבילנו אתה ניצחת את מכבי'". כך היה דפוס היחסים בין מרקוביץ' לאוהדים. למרות הכשלונות, הם נשאר הגיבור שלהם. 

אוהדי הפועל ת"א באוסישקין. רומן על אמת (טל שחר)

"היו לי יחסים טובים עם האוהדים. הם מאוד רגישים וזאת היתה הרגשה מטורפת לשחק לפניהם באוסישקין. בשבילי זה היה כמו סמים. הרגשה כזו היתה לי רק כששיחקתי באולימפיאקוס", נזכר ננו בערגה, "אני תמיד הייתי שחקן אמוציונלי, והאוהדים מעריכים זרים שאכפת להם ושמתעצבנים כשהם מפסידים. הם ידעו להכיר אותי. ידעו שאני תמיד נותן את הכל. הייתי זורק את עצמי על הרצפה או לוקח את הזריקה האחרונה. הם אהבו אותי בגלל זה, אני אהבתי ואוהב מאוד אותם".

המאמצים הבלתי נלאים לזכות באהבת הקהל, היתה הדרך שלו לגמול להם ולקבוצה על התמיכה שנתנו לו בתקופה הקשה כל כך שעבר, בעוד שבבית. אי שם בבוסניה, מתקיימת מלחמה אכזרית כל כך. "זה היה קשה. כל יום איבדתי חברים. איבדתי את הבית והמשפחה שלי נשארה בלי כלום. למזלי, יש לי אישיות חזקה וגם הרבה ישראלים נחלצו לעזרתי" סיפר מרקוביץ', "כולם דאגו לי, הזמינו אותי לאכול בשבת והקיפו אותי בחום ואהבה. כל מה שנשאר לי לעשות זה לשחק ולעשות זאת טוב, כדי להכיר תודה וכדי להרוויח כסף בשביל המשפחה שנושלה מנכסיה ונשארה מאחור. אם לא הייתי מצליח לעמוד בזה, לא היתה לי קריירה".

למרות העונה המצוינת שנתן במדי הפועל, הוא עזב בסוף העונה לחובנטוד בדאלונה, שהיתה אז קבוצת צמרת באירופה. "הרגשתי טוב מאוד בהפועל ת"א ונתתי עונה מצוינת כשחקן צעיר. הבעיה היא שלקראת סוף העונה הבנתי שלא אקבל את כל הכסף שמגיע לי. המשכתי לתת את הכל לקבוצה עד סוף העונה, אבל אז הגיעה ההצעה מספרד ועזבתי. לא אהבתי את הדרך שבה איזנברג ניהל את הקבוצה, הוא הבטיח דברים ולא עמד בהם. נאלצתי לתבוע כספים שהגיעו לי ועדיין ולא קיבלתי את כולם".

הבעיות הכספיות לא השאירו את מרקוביץ' רחוק מאוסישקין לאורך זמן ואחרי שנה בודדת חזר למדים של הפועל תל אביב האהובה. "לא מצאתי את עצמי בחובנטוד. התפקיד שלי היה מצומצם ואני רציתי לשחק וידעתי שבהפועל אוכל לעשות כן. כשהזמינו אותי לחזור, היה ברור לי שאני צריך לחתום. אמנם לא היתה זו אותה קבוצה גדולה כמו ב-1994, אבל שיחקתי טוב והיתה לנו עונה טובה בהתחשב בנסיבות. כולם חשבו שנרד ליגה, אך בסוף כמעט והעפלנו לפלייאוף. לא היו ציפיות ולא היה כיף כמו בפעם הראשונה, אבל אני שיחקתי טוב לא פחות מבקדנציה הראשונה".

מרקוביץ' עולה לסל מול יסמין הוקיץ'. נשאר בעניינים (רויטרס)

בתום הקדנציה השנייה שלו בהפועל ת"א, הדרים הגארד הבוסני עד לאילת, ביחד עם שמעון אמסלם, יובל אשכנזי ולייזי גורדון (אותו הוא מכנה עד היום 'לייזי קרייזי' בגלל התנהגותו הביזארית שכללה משיחת גופו בשמנים ארומטיים לפני משחקים). "אם הייתי מרגיש בטוח כלכלית בהפועל ת"א, הייתי נשאר, אבל שוב פעם לא שילמו לי ומנגד באילת הציעו לי כסף טוב", סיפר מרקוביץ', שלא הספיק להשלים בקבוצתו החדשה תקופה ארוכה והמשיך את הקריירה האירופית שלו בלימוז' מפיסגת היבשת. "באילת היו אנשים נחמדים, אבל זו לא עיר של כדורסל. האוהדים לא באו וכשהגיעה ההזדמנות לעזוב לצרפת, הנשיא הסכים לשחרר אותי".

מאז עזב את הפועל אילת ב-1997 נסקה הקריירה של מרקוביץ' והגיעה לגבהים חדשים בלימוז', פאמסה ולנסיה, אסטודיאנטס מדריד, פאניוניוס אתונה, אולימפיאקוס פיראוס ומורסיה, אותה עזב ב-2003 כדי לחבור לבוסנה. למרות הכל, הפועל ת"א נשארה הקרובה ביותר ללבו מחוץ לגבולות בוסניה והוא כאמור עדיין מבכה את העובדה שלא הצליח לנצח איתה את מכבי, כפי שדווקא הצליח לעשות עם אילת. לטענתו, הניסיון של הקבוצות להוות תחרות לצהובים, היא הסיבה לקריסתם. כך גם במקרה של הפועל, שאחר התדרדרותה הוא עוקב בדאגה. 

"אני יודע שהיה בקבוצה הרבה כסף לפני שנתיים, כשחברי יסמין הוקיץ' שיחק שם. הבעיה היא שהמיליונרים האלה שמגיעים להשקיע בקבוצות כדורסל מצפים לגמול מידי. אין להם סבלנות כי הם לא אנשי כדורסל. הם לא משקיעים לטווח ארוך, לא משקיעים במתקנים או בקבוצת הנוער. אי אפשר להתמודד עם מכבי בהשקעה חד פעמית, צריך ללוות קבוצה לאורך זמן - כשזה יקרה מכבי יתחילו להיות עצבניים. בינתיים יש להם יתרון ברור על כל האחרות: כסף, אולם גדול ומלא והיסטוריה. עכשיו אני מבין שלהפועל אין אפילו אולם משלהם, אחרי השבתת אוסישקין".

אז להפועל ת"א אכן אין אולם, ואין כסף, אבל כאמור יש להם את רוחו של מרקוביץ', ששמו עדיין מוזכר בפיהם ונראה בעיניהם הבורקות של האוהדים. "אני מת על האוהדים של הפועל. אני זוכר שקלעתי פעם 44 נקודות מול נבחרת ישראל (אותה אימן אז שרף, שכזכור הביאו להפועל ת"א) והם באו אלי בסוף המשחק, הוציאו אותי לחגוג בעיר ואמרו לי שהם היו לטובתי במשחק הזה והריעו לבוסניה".

ניצחת את שרף אז בתור שחקן, אולי תעשה זאת שוב בתור מאמן?

"אני מאוד מקווה. זה יהיה מרגש ואתגר של ממש. צביקה מאמן מצוין ויש לנבחרת ישראל שחקנים טובים כמו טל בורשטיין, יותם הלפרין, יניב גרין, מאיר טפירו ואחרים. מצד שני גם לנו יש סגל של צעירים מאוד מוכשרים. יש לנו סיכוי. אני מקווה להביא את בוסניה לאליפות אירופה כמאמן ואחרי זה מי יודע. אולי אגיע לישראל כדי לאמן את הפועל, אעזור לה לקום מהקרשים. ממש כמו שהצלחתי לעשות עם בוסנה".

• לתגובות אישיות לכותב: bogen.amir@gmail.com