מי באמת משפיע על הבחירה שלנו בבן הזוג?
בחירת בן זוג אינה פעולה חופשית. היא מושפעת מהאווירה המשפחתית-זוגית ששלטה בבית הורינו, אומרת בתיה ברק-ורבין, והיא תשפיע על איכות חיינו לעד, לטוב ולרע. והנה עובדה עוד מעניינת: פעמים רבות דווקא התכונות של בן הזוג שבזכותן נמשכנו אליו, עלולות בסוף היום להפריד בינינו
אתמול (ג') בחרנו את מי שישפיע על חיינו בארבע (נסחפנו?) השנים הבאות. אבל יש מי שבחירה בו משפיעה על איכות חיינו לזמן רב יותר, בחירה שאנו מאמינים שהיא חופשית, ושבכוחה להביא לנו אושר גדול או אומללות נוראה - בחירת בן זוג.
מדוע אנו בוחרים מתוך מאגר פוטנציאלי גדול של אנשים בעלי תכונות מתאימות דווקא בגבר מסוים או באישה זו ולא אחרת להיות בני זוגנו, אלה שנקים עמם משפחה? שאלה עתיקה זו העסיקה לאורך שנים פסיכולוגים, סוציולוגים ותיאורטיקנים, שהציעו תיאוריות שונות המתיימרות לפענח את תעלומת סוד ההתאהבות או חידת הבחירה הרומנטית.
תוכנת ההפעלה שבתוכנו
מנגנון הבחירה מבוסס על תהליך פסיכולוגי מורכב שאיש מאיתנו לא מבין אותו באופן מלא. גם כאשר נראה על פניו שהבחירה היתה מקרית לגמרי או הושפעה מגורמים כלכליים או חברתיים, עדיין קיים שם גורם פסיכולוגי דומיננטי שמשחק תפקיד מרכזי.
נישואי אהבה נתפסים כנישואים של בחירה חופשית, אבל על פי התיאוריות הרווחות, להורים יש השפעה רבה על הבחירה. במשפחה הגרעינית התגבשו המושגים והתפישות שלנו לגבי מהי זוגיות טובה ומהי זוגיות גרועה, שם התעצב אצלנו הדימוי של בן זוג אידיאלי.
כילדים התבוננו בהורים שלנו, הקשבנו, ספגנו, קלטנו, עיכלנו והפנמנו. וכשיצאנו לבחור בני זוג, כל מה שידענו על זוגיות כבר היה שם. למדנו מה התפקיד של גבר במשפחה ומה התפקיד של אישה, ראינו איך ההורים שלנו מתפקדים כזוג, איך הם מחליטים החלטות, איך הם רבים, מתפייסים, מתייחסים זה לזה, האם היחסים שוויוניים או שאחד מבני הזוג שווה יותר, האם היחסים מאופיינים בכבוד הדדי או בהשפלה, האם שוררת הערכה הדדית בין ההורים או זלזול ובוז.
מושפעים מהאווירה המשפחתית-זוגית ששלטה בבית הורינו, אנחנו יוצאים לחיים כשבתוכנו מותקנת תוכנת הפעלה, שלא לומר תוכנת הישרדות. ילדים נתונים להשפעת הוריהם גם כשהם מחליטים לבחור בני זוג שהם ההיפוך המוחלט של ההורים וגם כאשר הוריהם משמשים להם מודל חיקוי לזוגיות מופת.
מנסים לרפא פצעי ילדות
הפסיכולוג והתיאורטיקן הנודע ד"ר הארוויל הנדריקס (שהיה גם יועץ נישואין) ניסה להסביר את סוד בחירת בן הזוג. הוא ערך מחקר תיאורטי וגם תצפית קלינית לאורך שנים רבות והסיק שאנו מחפשים בני זוג בעלי תכונות אופי הדומות לתכונותיהם של האנשים שגידלו אותנו, ונמשכים באופן פרדוקסלי דווקא לתכונות 'השליליות' שלהם. אנחנו מנסים לשחזר את מה שהיה אצלינו בבית, לא מתוך הרגל ולא בגלל אובססיה אלא מתוך צורך לרפא את פצעי הילדות שלנו.
אין הכוונה לטראומה חמורה מסוג התעללות נפשית, גופנית או מינית אלא לצלקות רגשיות שנוצרות בילדות ושמתרחשות בכל המשפחות גם כאשר האווירה היא טובה וחמה. כך, למשל, ילדה שגדלה במשפחה שבה האב היה דמות שאי אפשר לסמוך עליה, אדם חלש, נטול עמוד שידרה וחסר אחריות, עשויה לבחור בן זוג חזק, אסרטיבי, סלע יציב שניתן להישען עליו. אנחנו בוחרים בני זוג בעלי תכונה מסוימת שעונה לנו על צורך כלשהו בזמן שבו התרחשה ההתאהבות.
אלא שברבות הימים, אותה אישה עשויה לגלות שהסלע האיתן הזה נטוע כל כך חזק באדמה, שאי אפשר להזיז אותו, וגם כשמתחננים או מכים אי אפשר להוציא ממנו מים. התכונה שהעניקה לה תחושת ביטחון בחיים, מוציאה אותה כעת מדעתה.
כי בצד הפחות יפה של תכונת הסלעיות יש עיקשות, חוסר גמישות ונוקשות.
מוצאים את האני האבוד
אותה ילדה יכולה לצאת לחיים עם תוכנת הפעלה שמנחה אותה לבחור בן זוג שדווקא דומה מאד לאביה וכל חייה היא תיאבק מאבק סיזיפי לשנות אותו על מנת לתקן או לפתור את הבעיה הבלתי פתורה שלה בקשר עמו. לפעמים הבחירה היא באדם שהתכונה הבולטת שלו מייצגת את מה שהנדריקס כינה: "האני האבוד" שלנו.
למשל, ילד הגדל בבית שבו הוא נדרש להיות רציונלי ולנהוג באיפוק רגשי, והוא נאלץ להדחיק את הרגשות שלו כדי להסתגל לנורמה המשפחתית. ילד זה עשוי לבחור לעצמו בת זוג שחושבת בצורה אינטואיטיבית, שמבטאת רגשות בחופשיות וכך באמצעותה הוא עושה סוג של תיקון כי הוא מגלה מחדש את המחשבות והרגשות שהוא נאלץ להדחיק. הוא בעצם משיב לעצמו את האני האבוד שלו.
זה לא אומר שחל בו שינוי ענק ונראה לעין. הוא לא הופך מאדם מחושב ומאופק למישהו שנשפך כל הזמן, אבל קורה משהו או לפחות יש לו הזדמנות להתרכך. או אישה מופנמת שגדלה בבית בו העריכו רצינות וכובד ראש, והיא בוחרת להפתעת הכל בבן זוג קליל ופטפטן אשר מאפשר לה להוציא חלק מודחק באישיותה.
אלא שניגודים אולי נמשכים זה לזה, אבל החיים המשותפים אינם פשוטים, וכאמור - אותה תכונה שבזכותה נמשכנו לבני זוגנו מעוררת בנו עם השנים דחייה, וסביבה מתרכזות רוב התלונות שלנו.
ועכשיו צאו וחישבו, האם התכונה שבזכותה בחרנו היום מנהיג מסוים תהיה התכונה שבגללה נדיח אותו בבחירות הבאות?
- הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן
לטורים הקודמים בסדרה:
לפנייה לכתב/ת 
