רק לא ש"ס

המסקנה העיקרית מתוצאת הבחירות היא שאין מנהיג בישראל. כל מנהיגי המפלגות הגדולות, המבקשות לייצג חתך רחב של החברה, לא השיגו את מטרתם או נכשלו: אולמרט, אולי בשל ארוגנטיות ואולי בשל העדר מערך ארגוני, הצליח להבריח ממפלגתו החדשה לפחות עשרה מנדטים בתוך שבועיים והגיע ראשון במירוץ - אך בעור שיניו; פרץ הצליח להרחיק את תומכי העבודה המסורתיים וגם כמה ממנהיגיה, וקיבל מנדט אחד פחות משהיה למפלגתו בכנסת היוצאת; נתניהו הצליח להפוך את הליכוד למפלגת ימין קיצונית, שאינה מוכנה לוותר על אף שעל, ודוגלת בתפישת עולם קפיטליסטית שאינה מתאימה לקהל הבוחרים המסורתי.

לעומתם, המפלגות שהצליחו מייצגות קהל מוגדר וסקטוריאלי, ואין להן אפילו שאיפה להגיע אל הציבור הרחב: ש"ס מיצגת את החרדים הספרדים בלבד; ליברמן, למרות ההתיימרות להביא מסר כללי, מייצג את העולים; ואילו בני אלון וזבולון אורלב מייצגים את הציבור הדתי-הלאומי. קדימה לא הצליחה במטרתה העיקרית: ליצור סיעת ציר גדולה, שמסוגלת להבטיח יציבות ממשלתית. ההיסטוריה שלנו מלמדת כי קואלציות יציבות התקיימו רק כאשר מפלגת ציר, פחות או יותר במרכז המפה הפוליטית, השיגו 50-40 מנדטים. כעת השאלה היא איזו קואליציה על אולמרט להקים, כדי שיוכל ליישם את האג'נדה אותה הבטיח לבוחר - מאמץ קצר יחסית להגיע להסדר עם הפלסטינים, שאם ייכשל - יוחלף במהלך חד-צדדי של נסיגה מרוב שטחי הגדה, פירוק יישובים רבים והתכנסות בגושי התיישבות ואזורי ביטחון.

אם זוהי האג'נדה, אזי ברור לגמרי מהי הקואליציה הנחוצה. היא צריכה לכלול את מפלגת העבודה, את הגימלאים, את יהדות התורה ואת מרצ (יחד 67 מנדטים) וגם תזכה לתמיכה של חלק מן המפלגות הערביות. אולמרט אינו יכול בשום אופן לכלול את ש"ס בקואליציה. האחרונה הצהירה, לפני הבחירות ואחריהן, כי היא מתנגדת לנסיגה חד-צדדית. זו עמדתו של הרב עובדיה יוסף וזו עמדתם הברורה של מצביעי ש"ס, שהם המצביעים הימניים ביותר בארץ. צירוף ש"ס כעת יפגע באמינותו של אולמרט, שאמר באופן ברור כי לא יכניס לממשלתו מה שכינה "מורדים", כלומר ח"כים שמתנגדים ל"התכנסות בגבולות קבע", כהגדרתו.

יתר על כן, התנגדות ש"ס, אם תשב בקואליציה, ל"התכנסות", תעורר מתרדמה גם את אנשי הימין הברורים בקדימה: צחי הנגבי, זאב אלקין, דוד טל, עתניאל שנלר ואולי אחרים גם בקרב הגימלאים - ותופעת ה"מורדים" תחזור על עצמה. יש להניח גם שמועצת יו"ש תדע להפעיל מכבש לחצים אישי על כל מי שנחשב קרוב לעמדותיה, והרוב של אולמרט יתערער.

מי שקרא את ספרה המצוין של ד"ר ריקי טסלר על ש"ס - "בשם השם" - יודע כי במהותה, זו אינה מפלגה חברתית. זוהי מפלגה דתית קיצונית, שמסווה את מטרתה האמיתית - חיסול הדמוקרטיה והחלפתה בתיאוקרטיה, תוך שימוש בכספי המדינה למטרה זו. אין כל סיבה מדוע לא יוכלו קדימה והעבודה לקדם את התביעות החברתיות הצודקות: הגדלת קצבאות הזקנה, חקיקת חוק פנסיה, הגדלה משמעותית ביותר של סל התרופות וחיזוק מערכי החינוך והבריאות הציבוריים, אך בשום אופן לא החזרת קצבאות הילדים, שעלותן הכלכלית היא בהיקף של מליארדים, והן מעודדות אי יציאה לעבודה. עבור שתי המפלגות הגדולות, תהיה זו טעות לתת לש"ס להינות, אלקטורלית, מפירות השינויים בתחום החברתי.

בתוך זמן קצר למדי, יתברר לממשלה שאין כל סיכוי להגיע להסדר מוסכם עם ממשלת החמאס, ולא יהיה מנוס מהליכה למהלכים חד-צדדיים. בהתאם לכך יש להרכיב את הממשלה הבאה. אם אולמרט יצליח להוליך מהלך כזה, הוא ייהפך למנהיג. אם לאו, לא תהיה תקומה לא לו ולא לקדימה.

שמואל שנהר, עורך-דין