האתיקה של ש"ס
על הפונדמנטליזם הקפיטליסטי מבית מדרשה של ש"ס
אולי לא צריך לתפוס את אנשי ש"ס בצערם ולהתחשבן עימם על ביטוייהם הבוטים, כשמנהיגם הנערץ עומד להישלח אל מאחורי סורג ובריח. אבל זאת לא התפרצות זעם יחידה או מקרית, אלא קריאת תגר על הישראליות.
ש"ס היא בראש ובראשונה אידיאולוגיה של צלקת – זהותית, עדתית, דתית ומעמדית. נדמה שמסר המחאה הזה הצליח לחלחל לשיח הישראלי, ואין זה הישג של מה בכך. אבל השאלה היותר מרכזית היא מהו התוכן החיובי שהם מציעים? האם הם רוצים שנקים כאן תאוקרטיה מזרחית? שנוותר על כללי המשחק של הדמוקרטיה הליברלית? שנסתפק בסוציאליזם של בית תמחוי? שנבטל את בית המשפט העליון? מה?
דומה שאפשר לדבר על האתיקה הפונדמנטליסטית של ש"ס וזיקתה לרוח הקפיטליזם. ש"ס צמחה בעידן של הפרטה כלכלית והפרטת הזהות הישראלית. אלה הולידו את הפערים החברתיים–כלכליים הגדולים ביותר שידעה החברה הישראלית מעולם, פערים שהפכו אותה לחברה הלא-שוויונית ביותר בעולם המערבי. לדוגמה: העשירון העליון מחזיק ב-80 אחוז מהנכסים הפיננסיים בישראל, בעוד שמיליון אזרחים ישראלים חיים מתחת לקו העוני.
החברה הלא-שוויונית הזו היא כר פורה לפריחתו של הפונדמנטליזם הש"סניקי. ש"ס הייתה יכולה להצליח כמפלגה פרולטרית אמיתית, בהתאם לאינטרסים של מצביעיה. היה בכך היגיון פוליטי וגם צדק חברתי. אולם היא לא עשתה זאת ובמקום להיות מפלגה חברתית היא בחרה להיות מפלגה סקטוריאלית. ובמהלך השנים נתגבשה אכן כמפלגה עדתית-חרדית, ודווקא בנוסח האשכנזי הקיצוני של "ייקוב הדין את ההר". בכך איבדה ש"ס את צידוקה הפנימי. וראוי לזכור שהיהודים בארצות האיסלם לא חוו תהליך של חילון כמו באירופה, ולפיכך יכלו להישאר מסורתיים ופחות קנאים. לא היה שום צידוק היסטורי-תרבותי להפוך אותם פתאום לקנאי דת חרדים.
בריחתה של ש"ס מהממשלה, צעד אחד בלבד לפני המהלך המכריע בתהליך השלום, מצטרפת לשורה של בריחות אחרות שלה מאחריות ממלכתית. נציגי ש"ס בכנסת לא תמכו בעבר בהצבעה על חוק הדיור הציבורי, והתנגדו לחוק חינוך חינם מגיל שלוש. האמירות הקשות של נציגיה היום נגד בית המשפט העליון מצטרפות לאופייה הפונדמנטליסטי, שהולך וכובש כל חלקה טובה.
ד"ר דוד אוחנה, עמית-מחקר במכון ואן ליר בירושלים ומרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון
פורסם לראשונה 13/07/2000 16:24
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
