חשש: חוות שבעא יוכרזו "לבנוניות" וישראל תידרש לסגת
ה"דיאלוג הלאומי" הפנים-לבנוני עלול לפי הערכות להביא לכך שחוות שבעא יועברו מסוריה לריבונות לבנון - דבר שיחייב את ישראל לסגת מהן. החשש: נסראללה לא יסתפק בכך, ויחדש את עילת "7 הכפרים הלבנונים ליד מנרה" כתירוץ להמשך המאבק המזוין
כזכור, מאז נסוגה ישראל מדרום לבנון בחודש מאי 2000 וסימון קו הגבול על ידי פקחי האו"ם (הקו הכחול) נשארה סוגיית "חוות שבעא" במחלוקת וזאת לאחר שארגון החזבאללה הצהיר שוב ושוב, אף לפני הנסיגה, כי מדובר בשטח לבנוני (ולא סורי כפי שקבע האו"ם) שנותר תחת "הכיבוש הישראלי" - דבר שמצדיק לשיטת הארגון את המשך המאבק בישראל. ישראל זכתה בתעודת הכשר ממועצת הביטחון של האו"ם, שקבעה כי זו יישמה את הנסיגה במלואה, דבר שאילץ את נסראללה להתאמץ ולמצוא צידוק להמשך המאבק המזויין בגבול הצפון ולאחוז בחוות שבעא כתואנה ללחימה.
כך היו פני הדברים עד לעת האחרונה בו על רקע המשבר הפוליטי המתחולל בלבנון הסכימו כל הכוחות הפוליטיים להתכנס ל"דיאלוג לאומי", כדי לדון בשורה של נושאים ובהם יישום החלטה מספר 1559 – הדורשת את פירוק המיליציות החמושות מנשקן, ובראשן חיזבאללה, וכן בסוגיית חוות שבעא.
והנה, למרות המשבר הפוקד את השיחות, מזהים מקורות מדיניים בישראל כי גוברת האפשרות לכך שבסופו של דבר תצליח לבנון, בראשותו של ראש הממשלה, פואד סניורה, ומנהיגי "הסדר החדש" להביא להכרזה על השטח כלבנוני. ואכן, בניסיונות השונים של סניורה למצוא פתרון לסוגיית החוות, ובכך להקטין עוד יותר את הבחישה של סוריה בנעשה בארצו, הוא אף מוביל מהלך בינלאומי שתכליתו ללחוץ על סוריה בנושא זה. במסגרת זאת הוא פנה לסעודיה ולמצרים כדי שאלה יפעילו את השפעתן על דמשק בסוגיית חוות שבעא ובנושאים נוספים.
סוריה והחיזבאללה מתנגדים ליוזמה
שני גורמים העיקריים שבאופן טבעי מתנגדים למהלך מסוג זה אלה סוריה והחיזבאללה השואפת להמשיך לאחוז בנשק בתואנה של "שמירה על לבנון מפני ישראל". סוריה, מצידה, חזרה לא פעם בעבר על ההצהרה כי חוות שבעא הן שטח לבנוני, וסגן הנשיא הסורי, פארוק א-שרע, שב ואמר זאת לפני מספר ימים. זאת כדי לתמוך בפעולת חיזבאללה בגבול הצפון. אולם, למרות עמדה זו, דמשק לא שיתפה פעולה עד לכדי הכרה בפועל בשטח כלבנוני. בראיה ראשונה נראה כי אם ישראל תיסוג מהשטח – ימצא החיזבאללה את עצמו בבעיה רצינית, שכן אז תישלל ממנו הלגיטימיות להמשיך לתקוף את ישראל.
אולם כפי שעשה ערב הנסיגה הקודמת, בשעה שסימן נסראללה את חוות שבעא כיעד ה"התנגדות" הבא, כך הוא עושה כבר עתה. כפי שדיווחנו כאן כבר בעבר, דרש נסראללה מישראל לסגת גם ממה שכינה "שבעת הכפרים". בנאום שנשא לפני כשנה אמר נסראללה כי "אנו רוצים את 10,452 הקמ"ר של לבנון", והבהיר כי כוונתו היא גם לשבעה כפרים שנכללים בתחומי ישראל המצויים לא הרחק מקיבוץ מנרה.
סגנו, נעים קאסם, חזר על התטאויות אלה לאחרונה והבהיר, כי הקו הכחול איננו הגבול של לבנון וכי ארגונו שואף "לשחרר" גם אזורים נוספים. ניתן בהחלט להבין את הצהרות אלה שכן, אם החוות יוכרזו כשטח לבנוני וישראל אף תיסוג - יגבר הלחץ על ארגונו של נסראללה להתפרק מנשקו.
"סוריה ולבנון צריכים לשבת ולהחליט"
ומה עם האו"ם בכל הסבך הזה? נראה שאותו גוף שסימן וקידש את הגבול לא שולל את האפשרות שיסמן אותו בשנית באזור חוות שבעא. כשנשאל מפורשות שליח האו"ם ליישום החלטה 1559, טריה לארסן, רק לפני כשבוע בראיון לעיתון הלבנוני "א-נהאר", האם האו"ם ילחץ על ישראל לסגת לאחר שהחוות יוכרזו כלבנוניות, הוא לא שלל את האפשרות ואמר: "ראשית, שני הצדדים (סוריה ולבנון) צריכים לשבת ולקבוע את הגבול. שנית, יש לסמן את הגבול בשטח, וזאת הן יוכלו לעשות רק בסיוע האו"ם שכן זאת אדמה ערבית הכבושה על ידי ישראל. שלישית, יש לשתף פעולה בעניין זה עם ישראל. האו"ם הוא הגוף היחידי שיכול לטפל בנושא סבוך שכזה והוכחנו זאת בשנת 2000 כאשר סימנו את הגבול בתוך שישה חודשים".
למרות כל זאת, נראה שלא כולם תמימי דעים שהחשש ללחץ על ישראל נמצא מעבר לפינה. גורמים מדיניים אחרים טענו כי הסיכויים שסוריה תסכים לכך קלושים. "העניין לא כל כך פשוט, שכן אין לסוריה ולחיזבאללה אינטרס לעזור לנו. אני לא רואה אפשרות שכזאת בזמן הקרוב", הוסיף פרופ' אייל זיסר, ראש המחלקה למזרח תיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ומי שנחשב למומחה בעל לענייני סוריה ולבנון.
