חוקה בהסכמה להיכנע

הצעת "חוקה בהסכמה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה לוקה בשני עיקרים: האחד, מתן חשיבות מופרזת לצורך בפשרה גם מול עמדות לא ראויות. השני, אי שיקוף של הסכמות ראויות בחברה הישראלית. ייאמר מיד, הצורך בפשרה אינו העיקר בגיבוש חוקה. פשרה והסכמה אינם ערך עצמאי, אלא ערך מוסף בלבד. העיקר הוא תוכן הפשרה או תוכן החוקה.

ישנם עיקרים של זכויות אדם עליהם אין להתפשר. ישנן עמדות הסותרות עיקרים אלה, שאינן יכולות לשמש בסיס לפשרה, גם אם רוב או מיעוט גדול מחזיק בהן. לא מכבר לימד אותנו "מדד הגזענות השנתי" כי 68% מהיהודים אינם מסכימים לגור בבניין אחד עם אזרח ערבי, 46% תומכים בהפרדה בין יהודים וערבים במקומות בילוי, ו-40% סבורים כי "המדינה צריכה לעודד את האזרחים הערבים להגר מהמדינה". מובן מאליו, לשמחתנו, שתומכי החוקה בהסכמה לא היו מוכנים בשום אופן לגבש חוקה שתשקף פשרה בנושאים אלה. לעומת זאת, לצערנו, הם גיבשו פשרה שהיא כניעה בנושאי דת ומדינה, שמשמעה פגיעה קשה בחופש המצפון ובחופש מדת, ומזיקה בעיקר לנשים ויהודים לא-דתיים.

גם אם נסכים לצורך בפשרה ולצורך - ולו האינסטרומנטלי, גם אם לא הנורמטיבי - בהסכמה, לא ברור מה הניע את מנסחי הצעת החוקה להגיע לפשרת הכניעה בנושאי דת ומדינה. אם חפצים הם בחוקה בהסכמה, ראוי שיעיינו בנתונים הבאים: בסקר שערך המרכז לפלורליזם יהודי באוגוסט 2001, תמכו 65% מהנשאלים בנישואים אזרחיים לכל; 63% תמכו בהשוואת מעמד הזרמים השונים ביהדות; 56% בהכרה בגיור על-ידי רב קונסרבטיבי או רפורמי; 62% בפתיחה ולו חלקית של בתי-עסק בשבת; ו-62% תמכו בביקורת שיפוטית בנושאי דת ומדינה. בכנס שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בשנת 2000 נמצא כי 50% תומכים בהנהגת נישואים אזרחיים לכל; 66% תומכים בהשוואת מעמד הזרמים השונים ביהדות; ו-70% תומכים בפתיחת מרכזי קניות מחוץ לערים בשבת (61% לגבי מרכזי קניות בתוך הערים).

בסקר שערך המכון לדמוקרטיה בשנת 2005 נשאלה השאלה: האם מדינת ישראל צריכה להיות בעלת מאפיינים ייחודיים-

יהודיים, או שעליה להיות מדינה דמוקרטית-ליברלית כמו ארצות-הברית וחלק ממדינות מערב אירופה? להלן התשובות: בעלת מאפיינים יחודיים-יהודיים - 22%; דמוקרטיה הנוהגת בשוויון עם כל אזרחיה, בעלת מאפיינים יהודיים אך ללא כפייה דתית - 42%; נוטה למידה דמוקרטית-ליברלית עם מאפיינים יהודים סמליים בלבד - 14%; מדינה דמוקרטית-ליברלית - 21%. יתרה מכך, 49% התנגדו לכך שבנושאי נישואים וגירושים, גיור, הגדרת מיהו יהודי וההסדרים לגבי שבתות וחגים, בית-המשפט לא יוכל לבטל חוק של הכנסת גם אם הוא סותר סעיפים בחוקה.

על רקע עובדות אלה ברור שרוב העם איננו מסכים לפשרה אותה הציעה המכון הישראלי לדמוקרטיה ואיננו חפץ לכפוף את עקרונות החוקה לערכים דתיים. לכן, הצעה למנסחי החוקות באשר הם: נסחו חוקה ליברלית היוצרת הפרדה משמעותית בין דת ומדינה; שאינה סוטה באופן מביך מהמקובל בחוקות של דמוקרטיות אחרות ובאמנות בינלאומיות; שנותנת משמעות ליהדותה של המדינה באמצעות חוק השבות וכן במישור התרבותי-לאומי; ושאינה חוסמת ביקורת שיפוטית על יישום זכויות האדם. או אז נזכה לא רק לחוקה בהסכמה, אלא אף לחוקה ראויה.

פרופ' פרנסס רדאי, ביה"ס למשפטים, המסלול האקדמי, המכללה למנהל