אילו קרסה עוד קונספציה - דיינו
מבחנו של גבול בטוח אינו ביכולת להביא להסכם שלום, אלא לעמוד בפני פלישת פתע של צבאות עוינים
כמה מעלות למטשטשים את החיוניות הביטחונית של רכסי יהודה ושומרון, שהם "רמת הגולן" של ירושלים, כביש 1 וגוש דן?
אילו היו רק מאמינים שנפילת סדאם חוסיין מסירה את איום החזית המזרחית - דיינו. אבל הנוכחות הצבאית האמריקנית בעיראק היא זמנית. סיומה עלול לזעזע את המזרח התיכון, להקצין את עיראק, לחזק את איראן וסוריה ולרסק את משטרי סעודיה, ירדן ומצרים. ב-1967 הביסה ישראל את שכנותיה ופיתחה את קונספציית "הסבירות הנמוכה" למתקפה ערבית. ב-1973 קרסה הקונספציה וישראל עמדה בפני השמדה. ב-1979 הפכה איראן מבעלת ברית לאויבת, ומ-1993 הפך חזון השלום לסיוט של טרור חסר תקדים. במזרח התיכון אין הנחות לשוגים באשליות.
אילו היו רק טוענים שאסטרטגיה מודרנית לא מעניקה חשיבות לתוואיי קרקע בולטים - דיינו. אבל צבא ארצות-הברית שולט ביותר מ-200 בסיסים זרים בתוואי קרקע חיוניים. לדברי הגנרל (מיל.) אל גריי, שהיה מפקד המארינס: "האיום העיקרי על ישראל הוא פלישה וכיבוש של כוחות שריון...כדי לנצח יהיה על הערבים לנייד שריון, חי"ר וארטילריה לשטח ישראל ולמגר את צה"ל. זה נכון גם בעידן הטילים הבליסטיים".
אילו היו רק סבורים שטכנולוגיה מתקדמת היא תחליף ראוי לרכסי יהודה ושומרון - דיינו. אבל ההיי-טק של היום יהפוך ללואו-טק של מחר. לעומת זאת, היי-גראונד היום יהיה כך תמיד. בניגוד לטכנולוגיה, גיאוגרפיה וטופוגרפיה אינן ניתנות לשינוי. מערכות מודיעין ולווינים אמריקנים במפרץ הפרסי לא זיהו את פלישת עיראק לאיראן (1980) ולכווית (1990), וטילים מתוחכמים לא השמידו משגרי טילים בעיראק. ב-2006 אין טכנולוגיה וטילים ישראליים משביתים את ירי הקסאם, מכיוון שאין שליטה בשטחי השיגור.
אילו היו רק מתעלמים מחיוניות רכסי יהודה ושומרון לגיוס כוח המילואים, המהווה 75% מצה"ל ומנע השמדה ב-1973 - דיינו. אבל המעבר מאי-לוחמה למלחמה במזרח התיכון הוא פתאומי וקטלני, כפי שכבר למדנו על בשרנו. פלישת פתע ערבית לישראל תעניק לשריון הפולש יתרון של 1:7 עד גיוס המילואים. ככל שמערכות הנשק מתקדמות יותר והעומק הגיאוגרפי צר יותר והטופוגרפיה נוחה יותר, כך תתקרב זירת הקרבות לירושלים ולגוש דן לפני השלמת הגיוס. ככל שהטילים יעילים יותר, כך תוחמר פגיעתם במתקני צה"ל ובמשולש ירושלים-תל אביב-חיפה, המאכלס 70% ממערך המילואים, והגיוס יתעכב עוד יותר. שליטה על רכסי יהודה ושומרון מספקת התרעה עד המפרץ הפרסי ומאפשרת לכוח סדיר קטן לבלום מתקפת פתע ולהעניק זמן קריטי לגיוס המילואים. ללא תילי הגולן, רכסי יו"ש וסיני, הייתה מלחמת הפתע ביום הכיפורים ההוא מכחידה את ישראל.
אילו היו רק מצהירים שתקדים הנסיגה מסיני ופירוז חצי האי חלים על יהודה ושומרון - דיינו. אבל פלישת פתע מסיני (60 אלף קמ"ר) תעניק לפחות 40 שעות לגיוס, ותאיים על הנגב המשמש כבסיס הצבאי הגדול ביותר. לעומת זאת, פלישה מיהודה ושומרון (5,500 קמ"ר) תעניק 10 שעות בלבד לגיוס המילואים, ותאיים על ה"בטן הרכה" שאינה מאפשרת הצבה מסיבית של כוחות צבא. לסיני אין יתרון טופוגרפי על הנגב, אך לרכסי יו"ש יתרון טופוגרפי ייחודי: אלף מטרים של מדרון תלול במזרח, שהוא מכשול הטנקים היעיל באזור, ו-600 מטרים של מדרון מתון במערב, שהוא פלטפורמה נוחה לפלישה. הנסיגה מסיני הייתה סיכון מחושב, אך נסיגה מרכסי יו"ש תהיה הימור קטלני.
על אחת כמה וכמה שגויה ההתעלמות מחיוניות רכסי יו"ש, לאור העובדה שרוחב שפלת החוף קצר מאורך שדה התעופה בדאלאס, ושווה לרוחב העיר ווושינגטון. מבחנו של גבול בטוח אינו ביכולת להביא להסכם שלום, אלא לעמוד בפני פלישת פתע באזור שלא חווה שלום בין-ערבי מזה 1,300 שנה. רכסי יו"ש, השולטים על 40% ממאגר המים של ישראל, חיוניים לביטחון המדינה, שמרווח השגיאה שלה בעת מלחמה שואף לאפס.
יורם אטינגר, מומחה לענייני המזרח-התיכון וארצות-הברית, שימש כקונסול הכללי בניו-יורק וכיועץ למשרד לביטחון פנים
לפנייה לכתב/ת 
