חוקרים: התגלתה "החוליה החסרה" בהתפתחות האדם המודרני

צוות חוקרים בינלאומי גילה במזרח אתיופיה מאובן קדום בן כ-4.1 מיליון שנה, שלפי הערכה עשוי להיות החוליה החסרה בהבנת ההתפתחות של המין האנושי והאדם המודרני. מאובני השיניים והעצמות שהתגלו שייכים כנראה למין קדום לאוסטרלופיתקוס, שנמצא בשלב התפתחותי מוקדם להומו-סאפיינס, האדם המודרני. החוקרים טוענים כי התגלית מאפשרת לשפוך אור על אחת מהתקופות המסתוריות ביותר בהתפתחותו של המין האנושי ונראה כי מדובר באחד מהגילויים החשובים ביותר באבולוציה של בני האדם.

ראשית מוצאו של האדם המודרני לוט בערפל - זוהי "תעלומת החוליה החסרה" המפורסמת, שבה נתלים הבריאתנים, מתנגדי האבולוציה, בבואם להוקיע את המדע על שאינו מסוגל להציג בפירוט את רשומות המאובנים המתעדות את האבולוציה של האדם. מקורה של "תעלומה" זו בפרשנות שגויה של תורת דרווין, כאילו היא טוענת שהאדם המודרני הוא צאצא של קופי-אדם קיימים, למשל שימפנזים, בעוד שבפועל גורסת תורת דרווין כי האדם וקופי-האדם המודרניים הם צאצאים של פרימטים קדומים שנכחדו לפני מיליוני שנים.

ברבות השנים הוצגו מועמדים לא-מעטים לתפקיד "החוליה החסרה", והידוע מהם הוא הזיוף שזכה לכינוי אדם פילטדאון. אכן, כאמור להלן, רשומות המאובנים של שושלת האדם לקוחות בחסר, ככל רשומות המאובנים; אך העדר הוכחה אינו בגדר הוכחת העדר. המאובן החדש שהתגלה משתייך בקלות לרשימת המאובנים שיכולים היו להיות השלב הקדום, או החוליה החסרה, בהתפתחות האנושית והוא מצטרף לפסיפס המחקרי המרתק של ההתפתחות האנושית.

השבט האנושי הקדום

האוסטרלופיתקוס הוא סוג בשבט האדם הקדום, שחי באפריקה המזרחית והדרומית מתקופת הפליוקן (שהחלה לפני 5.3 מיליון שנה בקירוב) ועד תקופת הפלייסטוקן (שהחלה לפני 1.6 מיליון שנה). לדעת רוב החוקרים, הסוג אדם (Homo) הוא צאצא של סוג זה. 

אוסטרלופיתקוס (פירוש השם: קוף דרומי) נבדל מקופי-אדם אחרים בני תקופתו ביציבתו הזקופה ובהילוכו על שתי רגליים, וכן במבנה כפות רגליו - הוא איבד את האגודל הנגדי (מול שאר אצבעות הרגליים). עם זאת, מוחו לא היה גדול בהרבה ממוחותיהם: נפחו היה 450 סמ"ק בערך. קומתו של אוסטרלופיתקוס הגיעה ל-150 ס"מ, ומשקלו לא עלה על 60 ק"ג. הוא היה אוכל-כול, ונראה שעשה שימוש מוגבל בכלים - אבנים ועצמות.

כיום מכירים החוקרים כמה מינים של אוסטרלופיתקוס, מתוכם שני מינים שחיו במקביל להומו-ספייאנס, בתקופה חופפת. התגלית החדשה משלימה פער מידע חשוב בין האוסטרלופיתקוס לבין המין הקדום יותר בהתפתחות האבולוציונית, ארדיפיתקוס.

התגלית שופכת אור על שלבי ההתפתחות האבולוציוניים של האדם המודרני - תחום מחקרי שמרתק חוקרים רבים מרחבי העולם. תגליות מסוג זה הן נדירות והשפעתן על המחקר עצומה. זאת, משום שדווקא בפאזל המדעי של האבולוציה האנושית, חסרות כמה פיסות חשובות וחיוניות להבנת רצף ההתפתחות.

החוקרים מקווים כי זוהי תגלית ראשונה מתוך רבות אחרות שמונחות בשטח הנחקר. לטענתם, האזור בו הם חופרים שימש בעבר נקודת ציון היסטורית להתפתחות של המין האנושי, ולמעבר מקופים מהלכים על ארבע, ליצורים אנושיים המהלכים על שניים. משם הדרך להופעתו של ההומו-סאפיינס, האדם המודרני, הדרך הייתה קצרה למדי, ולקחה "רק" כמה מיליונים בודדים של שנים.

מחקר לוט בערפל

חוקר המאובנים הנודע, לואי ליקי, טען כי הומו הביליס היה הצורה הראשונה של המין האנושי, וכי היה הראשון שידע לבנות כלים. פרטים שונים בניתוחו עדיין שנויים במחלוקת בין החוקרים, אך מקובל על רוב העוסקים בתחום כי הומו הביליס היה חוליה מקשרת בין האוסטרלופיתקוס לבין האדם המודרני.

עד כה, הפליאונטולוגים (חוקרים בתת-תחום בגיאולוגיה שעיקרו חקר מאובנים) טרם מצאו ראיות מובהקות להתפצלות בין שתי התת-משפחות, האדם והאורנג-אוטניים, לפני הופעת הסוג אוסטרלופיתקוס, הנחשב עתה לנציג העתיק ביותר של שבט האדם שיש בידנו ראיות מוצקות לקיומו. עם זאת, גם התיארוך של ראשוני האוסטרלופיתקים אינו ודאי לחלוטין, ואין ראיות מוצקות להימצאותם לפני יותר מ-4.2 מיליוני שנה. תאריך זה ציין, עד לגילוי הנוכחי, את ראשית הופעתו של שבט האדם.

המין החדש שהתגלה, עשוי להיות האדם הקדום ביותר שגילו חוקרים עד כה. הוא מרחיב את תקופת ההתפתחות האנושית, ומעמיק אותה לתקופות קדומות יותר מכפי שהוערך עד כה. עדיין מוקדם לקבוע האם ישפיע הגילוי על מאבק הכוחות הפוליטי והדתי המפריד בין המצדדים בתורת האבולוציה של דארווין, לבין השמרנים ואנשי הדת, המצדדים בתאוריית הבריאתנות, לפיה נוצרו החיים על פני כדור הארץ, ובכללם המין האנושי, מתוקף בריאה אלוהית או תכנון תבוני כלשהו.

שבוע מוצלח לחקר המאובנים

בשבוע שעבר בישרו חוקרים על כך שמצאו את החוליה החסרה במעבר מחיים בתוך המים - לחיים ביבשה. חוקרי מאובנים גילו שרידי מאובן של דג בן 375 מיליון שנה, "Tiktaalik roseae", שעשוי לגשר על פער ידע קריטי בהיסטוריה ההתפתחותית של יצורים בעלי ארבע רגליים בכדור-הארץ. לדברי החוקרים, ייתכן וזו "החוליה החסרה" באחד מהשלבים החשובים בהתפתחות החיים מחוץ למים והמעבר לחיים באדמה. המאפיינים הבולטים בדג המאובן הם - התחלות של שלד באיזור הכתפיים, מפרקים וזרועות, המהווים סימן לתנועה עתידית אפשרית באדמה.

שרידי המאובן שהתגלו שייכים לדג, שגילו מוערך בכ-375 מיליון שנה. נראה שהדג נמצא בעיצומו של מעבר אבולוציוני לחיים על פני האדמה. התגלית שופכת אור חדש על אחת הטרנספורמציות הגדולות ביותר בהיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ, ומהווה נקודת מפנה בחקר המעבר של אורגניזמים מהחיים בים לחיים על פני הקרקע. 

למדע ידוע מזה שנים רבות כי הדגים התפתחו ליצורי אדמה בעלי ארבע רגליים ועמוד שדרה לפני יותר מ-365 מיליון שנה, אך עד כה, היו ברשות המדע מעט מאוד עדויות מאובנים המתעדות כיצד התהליך התרחש. הממצאים החדשים מראים בבירור כי לדג העתיק יש דמיון חזותי רב יותר ליצור השוכן באדמה, מאשר לשאר מאובני הדגים שנמצאו עד כה "מתקופת המעבר" וחוקרים משערים כי היצור ערך ביקורים חטופים מחוץ למים.