היום בו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים
ביום שבו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים והתחילו ללכת על שתיים, החל גם המסע שהגיע בסופו אל האדם הנבון. מסע בעקבות ההיסטוריה של חקר האבולוציה האנושית
האדם המודרני (Homo sapiens sapiens) נבדל מן הגורילה והשימפנזה במוחו המפותח וביכולתו ללכת על שתיים. כשנדרש דארו'ין לסוגיה מה קדם למה: התפתחות המוח או ההליכה על שתיים, גרס ששני התהליכים התרחשו במקביל וזה השפיע על זה. אפשר לשער כי לא ידע ששאלה זו תמשיך להעסיק את מיטב החוקרים בדורות הבאים. מאז הלך והתגבר הויכוח בין אנשי המדע, כשקבוצה אחת טוענת כי האב הקדמון היה יצור אינטליגנטי המטפס על עצים, ואילו הקבוצה האחרת גורסת שהיה זה קוף בעל מוח לא כל כך מפותח שהלך באופן זקוף. בימינו כבר ידוע שהתשובה הינה מכרעת לגבי זהות האב הקדמון, וכי כל תגלית חדשה מכריחה את המדענים להחריב תיאוריות קודמות ולבנות במקומן חדשות.
השרידים הראשונים של סוג הומיניד בלתי ידוע נתגלו רק בשנת 1891. אז'ן דיבואה (Eugène Dubois) מצא באי יאווה כמה עצמות מאובנות בשעה שהיה בשליחות מדעית. כיוון שעצם הירך דמתה לזו של האדם המודרני ורמזה על יציבה זקופה, ואילו הגולגולת העידה על יצור בעל אפיוני ביניים שבין הקוף לאדם, כינה אותו דיבואה 'איש הקוף הזקוף' (Pithecanthropus erectus). רק במהלך המאה ה-20 התברר כי ההליכה הזקופה קדמה למין הזה במיליוני שנים.
האדם הזקוף - האב הקדמון הישיר
ברם, בסוף המאה ה-19 היתה מקובלת הדעה שלפיה התפתחות המוח והאינטליגנציה היא שהניעה את האבולוציה של יתר תכונות האדם הייחודיות, לרבות יציבה זקופה והליכה על שתיים. לפיכך, במשך שנים רבות הטילו מדענים ספק בעצם קיומו של המין שגילה דיבואה, בגלל שיוך הגולגולת הפרימיטיבית יחסית לעצמות הגפיים המודרניות למראה. כיום, מוכר מין זה בשם 'האדם הזקוף' (Homo erectus), והוא, למעשה, האב הקדמון הישיר של האדם הנבון (Homo sapiens).
דעת אותם מדענים הלכה ונתחזקה כשנתגלתה בשנת 1908 הגולגולת של איש פילטדאון במחוז ססקס שבאנגליה. הגולגולת שנתבררה מאוחר יותר כזיוף, היתה מעשה פסיפס של תיבת מוח אדם מודרני ולסת של אורנגאוטן. משום כך תמכה ברעיון כי מוח גדול ממדים הינו עתיק יותר באבולוציה של האדם מאשר יתר התכונות האנושיות. רק בשנת 1953, כשנחשפה ההונאה המדעית, הלכה והתחזקה הגישה הגורסת כי ההומינינים (Hominina) הקדומים לא היו בעלי תכונות אנושיות מובהקות, כמו אינטליגנציה ושימוש בכלים.
כשמצא בשנת 1924 ריימונד דארט (Raymond Dart) בדרום אפריקה גולגולת מאובנת בת 2.5 מיליון שנה של ילד ליד טאונג (Taung), הוא סבר כי זו מייצגת מין של אדם קדמון ולא קוף אדם, וזאת על סמך הנקב הגדול בבסיס הגולגולת, שהעיד כי היצור הלך זקוף. השערתו של דארט נדחתה מיד, והוא אף זכה לביקורת ארסית מצד ארתור קית (Arthur Keith), חוקר אנטומיה בריטי, שהיה התומך הגדול ביותר של גולגולת פילטדאון. לימים נתברר כי מדובר במין אוסטרלופיתקוס אפריקנוס (Australopithecus africanus), וכי תיאורו של דארט היה נכון.
ואז באה לוסי
בשנת 1974 מצאו באתיופיה דונלד ג'והנסון (Donald Johanson) וצוותו, שלד מאובן בן 3.4 מיליון שנה של הומינידית צעירה אשר ארבעים אחוז ממנו נשתמרו בשלמותם. לוסי, כך היא מכונה, היתה ממין אוסטרלופיתקוס אפרנזיס (Australopithecus afarensis). החוקרים מצאו כי נפח קופסת המוח שלה כשל שימפנזה, אולם בניגוד לקופי האדם, היא הלכה על שתיים, הגם שלא בדומה לאדם המודרני. מצורת גפיה ניכר שבילתה חלק מזמנה על ענפי העצים.
בשנת 1978 מצאה מרי ליקי (Mary Leakey) בצפון טנזניה עקבות של שני יצורים בני 3.75 מיליון שנה. היו אלה בוגר וצעיר שפסעו זה בצד זה על משטח רך ורטוב של אפר וולקני. כפות הרגליים שלהם לא היו אנושיות ממש, אבל הן דומות לאלה של האדם. מתצורת העקבות נתברר כי יצורים אלה הילכו בצורה זקופה. מן הממצאים שנתגלו גם בעשור שלאחר מכן, הלכה ונתגבשה הדעה כי ערש האבולוציה ההומינינית לא התאפיין בתכונות של אינטליגנציה ותרבות, וכי האבות הקדמונים של האדם לא היו אלא הומינידים שנבדלו משאר המינים במשפחתם רק בכך שהילכו על שתיים. המאובנים הוכיחו בבירור שההומיניזציה באשר ליציבה ולאורח התנועה הושלמה להלכה, בזמן שהגולגולת התפתחה רק חלקית ונפח המוח היה כשל שימפנזה. רק השיניים היו קטנות מאלה של קופי האדם.
בשנת 2000 מצא צוות בראשות מרטין פיקפורד (Martin Pickford) שרידים מאובנים של הומינין בלתי ידוע בני 6 מיליון שנה. גולגולת אמנם לא נמצאה, אך מן הירך ניתן להסיק כי אורורין טוגננזיס (Orrorin tugenensis) הילך על שתיים, וכי הוא דומה יותר לסוג אדם (Homo) מאשר לסוג אוסטרלופיתקוס. לוסי, אם כך אינה יכולה להיות "חווה". כמו כן, הסביבה בה הוא חי היתה מיוערת, ועובדה זו שוללת את ההנחה ששושלת האדם יכולה היתה להתפתח רק בתנאי סוואנה. עד אז סברו כי בשל נסיגת היערות באפריקה לפני כ-6 מיליון שנה והתרחבות השטחים הפתוחים, גדלו גם סיכויי ההישרדות של הומינידים הולכי על שתיים.
מה קדם למה: המוח או ההליכה?
בשנים 2001-2002 נמצאו בצ'אד שרידי גולגולת של הומינין בני 7 מיליון שנה. החוקרים קבעו כי סהלנתרופוס צ'דנזיס (Sahelanthropus tchadensis) הילך על שתיים אך לא בזקיפות קומה, אלא במצב ביניים של שימפנזה ואדם. לפי תווי פניו מניחים כי אם היה האב הקדמון של האדם, כי אז אינו יכול להיות גם זה של השימפנזה או של האוסטרלופיתקוס. הדברים נעשו מסובכים יותר לאחר שנטען כי המין קניינתרופוס פלטיופס (Kenyanthropus platyops), שהתקיים לפני 3.2 מיליון שנה, ושנתגלה בקניה בשנת 1999 על ידי מייב ליקי (Meave Leakey), אינו אלא וריאנט שטוח פנים של אוסטרלופיתקוס אפרנזיס. אם סברה זו תתברר כנכונה, תשוב לוסי מחדש לחיק שושלת האדם.
במידה שסהלנתרופוס ואורורין היו האבות הקדמונים של האדם, הרי שלא ברור עוד מה קדם למה: התפתחות המוח או ההליכה על שתיים, או שמא צדק דארווין באומרו ששני התהליכים התרחשו במקביל. כפי שאפשר להיווכח אצל איש צ'אד הרי שהגולגולת ההומינינית התפתחה בצד ההליכה הזקופה. עד חשיפתם של המינים הללו, קבעו החוקרים על סמך "השעון המולקולרי" (השוואת המרחק הגנטי) כי ענף השימפנזה וענף האדם התפצלו זה מזה לפני 5 מיליון שנה. הסתמכות על "השעון המולקולרי" מביאה את החוקרים בהכרח לטעון כי שני המינים שנתגלו בראשית המאה ה-21 הם למעשה אבותיהם הקדמונים של הומינידים שכלל אינם משתייכים לשושלת האדם. אם כך, שוב יש לחפש את האב הקדמון של האדם ושל השימפנזה, וניתן לטעון מחדש כי ההליכה על שתיים קדמה להתפתחות המוח.
ברם, ממצאי המאובנים עד כה אינם מחזקים את ההתבססות על "השעון המולקולרי". מה גם שבשנת 1994 נתגלה על ידי טים ו'ייט (Tim White) הסוג ארדיפיתקוס, שהתקיים לפני 5.5 מיליון שנה. חוקרים רבים טוענים כי למרות שהוא דומה ביותר לשימפנזה, הרי שהקוף האפריקני לא התפצל ממנו. קרי, לארדיפיתקוס (Ardipithecus) ולשימפנזה היה אב משותף לפני 6 מיליון שנה לכל הפחות. כמו כן, תוצאות ניסויי היברידיזציה של דנ"א הצביעו על מקור משותף בין השימפנזה לאדם לפני יותר מ-7 מיליון שנה.
מכאן, שבימינו נחלקים החוקרים לשתי קבוצות: מחד, זו שטוענת כי ענף השימפנזה וענף האדם התפצלו זה מזה לפני 8 מיליון שנה, וכי התפתחות המוח היתה מקבילה להליכה הזקופה, ומאידך, זו שטוענת שהשעון המולקולרי מדויק להפליא, וכי ענף השימפנזה וענף האדם התפצלו זה מזה לפני 5 מיליון שנה, ומאובנים מתקופות מאוחרות יותר משתייכים לאבותיהם הקדמונים של הומינידים שאינם קשורים לשושלת האדם. לפי תפישה זו, קדמה ההליכה הזקופה להתפתחות המוח.
בכל אופן, איש מן החוקרים כבר אינו טוען שהאב הקדמון של האדם היה קוף בעל מוח מפותח ביותר שנהג לטפס על עצים. ביום שבו ירדו אבותינו הקדמונים מן העצים והתחילו ללכת על שתיים, החל גם המסע שהגיע בסופו אל האדם הנבון. זאת אירע לפני 5-8 מיליון שנה אי שם באפריקה. את המועד המדויק קרוב לוודאי שלא נדע לעולם.
לפנייה לכתב/ת 
