עוד לבנה בחומה

ספר דברי הימים של משחקי המחשב, לצדם של ענקים כ"דום", "קווייק" ואפילו פקמן, שמור פרק מפואר לכמה לבנים קטנות שנחתו זו על גבי זו – עד שכיסו את העולם כולו.

ללבנים הללו, אם עוד לא הבנתם, קוראים טטריס. המשחק שפותח ברוסיה נחשב לאחד המשחקים הפופולריים ביותר מאז ומעולם אם לא הפופולרי שבהם, וזכה לאינספור גרסאות ושינויים. ניתן למצוא אותו במחשבים אישיים, באתרי אינטרנט, בקונסולות ניידות, בטלפונים סלולריים ולמעשה בכל מכשיר שבו יש מספיק מקשים כדי להזיז את הלבנים הנופלות מצד אל צד בדרך לעוד שורה מוצלחת. ביום רביעי הקרוב יוקרן בערוץ "יס דוקו" הסרט "טטריס: מרוסיה באהבה", שמגולל את הסיפור מאחורי הפיתוח של המשחק ודרכו להצלחה עולמית. זו הזדמנות מצוינת להציץ מאחורי חומת הלבנים, ולגלות האם מדובר במשחק המחשבה המוצלח ביותר בעולם, או דווקא בקונספירציה סובייטית שנועדה להשתלט על מוחותיהם של צעירי המערב הפוחזים?

משחק מסוכן

למרות ההשקעה חסרת התקדים במשחקי המחשב של היום, נראית ההצלחה של טטריס כפלא של ממש. נשיא נינטנדו כיום, סאטורו איווטה, היטיב להסביר את הסיבה בכנס מפתחי המשחקים הגדול בעולם שנערך לאחרונה בלוס אנג'לס. "אם היום היו מציגים את טטריס, אולפני המשחקים היו מבקשים 'תנו לנו עוד שלבים, עוד גרפיקה ועוד סרטונים', והייתם צריכים לבסס את המשחק על סרט. המפיקים של המשחק היו חוזרים מאוכזבים וטטריס, כנראה, לא היה מגיע אל אוויר העולם".

ואכן כוחו של טטריס בפשטותו, וכמו כל ההמצאות הפשוטות והמוצלחות, הוא נולד במקרה. הכל התחיל באלכסיי פג'יטנוב, מדען רוסי שעבד באקדמיה למדעי המחשב במוסקבה בתחילת שנות ה-80'. מדובר במכון עטוף מעטה חשאיות, שעסק בפרויקטים סודיים של מחשוב עבור המשטר הסובייטי, כמו למשל חישוב מסלולי לוויינים. המטרה של המכון, שהעסיק את מיטב המוחות של מוסקבה, בוודאי לא הייתה פיתוח משחקים לשעות הפנאי של מתבגרים אמריקניים.

מבוסס על המשחק הרוסי הפופולרי - פנטומינוס

אבל פג'יטנוב היה חובב פאזלים מושבע, ומכור למשחק רוסי פופולרי בשם פנטומינוס. מטרת המשחק בפנטומינוס היא לסדר קוביות בצורות שונות על לוח, כדי להשלים אותן לכדי ריבוע שלם. פג'יטנוב חשב שיהיה נחמד לנסות לכתוב משחק מחשב כזה והוא אכן עשה זאת. הצורות של פנטומינוס שימשו כבסיס למשחק החדש, ורעיון סידור הקוביות נשאר זהה. למשחק החדש הוא קרא טטריס. פג'יטנוב מספר כי השם הוא שילוב של המילה "טטרה", שמשמעותה ארבע ברוסית (על שם ארבעת הריבועים שמרכיבים כל קוביה) והמילה "טניס", הספורט האהוב על פג'יטנוב באותה התקופה.

למרבה ההפתעה, המשחק הצליח מעל ומעבר למשוער. בכל המכון החלו החוקרים לשחק בטטריס עד כדי כך שהזניחו לעיתים את עבודתם. ידידו של פג'יטנוב, ואדים גרסימוב, יצר גירסה של המשחק למחשבים אישיים, ומשם החל המשחק להתגלגל לבתים פרטיים במוסקבה.

מה גרם לכל כך הרבה אנשים להתמכר למשחק? פג'יטנוב מסביר את ההצלחה של המשחק בכך שהטעויות שלך מוצגות לפניך תמיד, בניגוד למשחקי מחשב אחרים שבהם אתה מתקדם וצובר הצלחות. בנוסף, מסביר פג'יטנוב, טטריס עוזר לך לבנות – לא להרוס או להשמיד כמו במשחקי המחשב שמקורם בדרך כלל בארה"ב. טטריס היה גם משחק לא קל, שאפשר היה לשחק בו שעות מבלי להגיע לסוף. למעשה לפני מספר שנים זכה הקושי בטטריס לחיזוק מדעי, כאשר מתמטיקאים הוכיחו כי טטריס הוא משחק בלתי פתיר: גם אם תדעו מהי הקוביה הבאה לא תצליחו לחשב את הדרך שבה יש לסדר אותה על מנת לזכות.

הרוסים נכנסים למו"מ

המשחק החדש הלך וצבר לו מעריצים מושבעים בתוך מוסקבה, אבל מפתחיו לא הטרידו את עצמם יתר על המידה בכל הנוגע לרישוי או רישום זכויות מסחריות. מבחינת כל המעורבים בעניין מדובר היה בפרויקט לשעות הפנאי, שהצליח במקרה, וכמסורת הקומוניזם, אף אחד לא אמור להרוויח כסף בדרך.

אבל הטטריס התגלגל להונגריה, שם רכש אותו סוחר משחקים בריטי, רוברט שטיין, שעבד בחברת "אנדרומדה". שטיין שלח פקס לרוסים שבו הוא מציע להם לרכוש את הזכויות, והם ענו לו בפקס משלהם. אך הבדלי התרבויות היו כאן לרועץ: שטיין הבין שהרוסים מסכימים להצעה שלו ומעניקים לו את הזכויות. הם ראו בכך רק פתח לתחילתו של משא ומתן. בינתיים הספיק שטיין למכור זכויות על המשחק לחברה בריטית נוספת ולחברה אמריקנית.

בשנת 1986 הגיע טטריס למדפים בארה"ב בגרסת המחשב האישי. ההצלחה הייתה מסחררת: 100,000 עותקים נמכרו בתוך שנה.

השלטונות ברוסיה, שגילו את ההצלחה באיחור קל, דרשו משטיין הסברים. הוא זומן למוסקבה לפגישה ב"אלרוג", המכון הממשלתי ליצוא ויבוא של תוכנה וחומרה. הסרט מגלה את ההתנהלות של הרוסים מאחורי מכירת המשחק, ומתמקד בין היתר ביבגני בליקוב שהיה ראש "אלרוג" ועמד בראש המשא ומתן עם החברות השונות. הרוסים הוכיחו, שהם יודעים ללמוד מהר. בהתנהלות עסקית זהירה ומחושבת, תוך כדי שהם מחזיקים את כל הקלפים לעצמם, הם הצליחו לפזר את הזכויות בצורה מקסימלית ולגרוף את הרווחים.

ההתנהלות של הרוסים ושל הגורמים העסקיים מארה"ב ובריטניה שהיו מעורבים במו"מ, מראים שטטריס לא היה סתם משחק של סידור לבנים, אלא משחק של פוליטיקה. "רק הפתיחות שהחלה אז בברית המועצות אפשרה לטטריס לצאת החוצה למערב, אחרת הוא היה נשאר מאחורי מסך הברזל", מסביר במאי הסרט, מגנוס טמפל.

התבוסה של אטארי

במהלך המו"מ ניסו בין השאר ניסו גורמים שונים להשיג את הזכויות לגרסת המשחק עבור קונסולות.

 בשוק הקונסולות – שהיו הרבה יותר פופולריות ממחשבים אישיים – שלטו באותן שנים אטארי ונינטנדו. לאחר מאבק הזכויות הצליחה בסופו של דבר נינטנדו לשמור את הזכויות על המשחק בגירסה לקונסולות ולמכשירי כף יד. אטארי הייתה בטוחה שהזכויות למשחק יגיעו אליה בגלל הסכמי העבר עם הרוסים. היא תבעה מנינטנדו להפסיק את הגירסה שלהם, שהייתה למשחקי וידאו, וכבר הכינה עשרות אלפי עותקים של המשחק שתכננה להשיק ברעש גדול. אך נינטנדו הפתיעה ושלפה את ההסכם שהיה לה עם הרוסים, ושהקנה לה את הזכויות הבלעדיות על המשחקים.

אטארי נאלצה למשוך מהמדפים את כל עותקי המשחק בהשקעה של מיליוני דולרים. נינטנדו לא בזבזה זמן והשיקה גירסה גם לקונסולה הביתית וגם לקונסולה הניידת החדשה שלה, גיימבוי. היא מכרה יותר משלושה מיליון עותקים של המשחק, והפכה את גיימבוי לקונסולה הניידת הפופולרית ביותר באותה התקופה.

המעורבים בפיתוח והפצת המשחק לא זכו לנתח מהמיליונים. פג'יטנוב עצמו זכה לחיים נוחים יותר בזכות הנק רוג'רס, איש עסקים אמריקני שהיה מעורב במו"מ על זכויות המשחק מטעם נינטנדו. הוא עבר לארה"ב והמשיך לפתח משחקי מחשבה שונים. בהמשך הצטרף למייקרוסופט ושם פיתח משחק מחשבה נוסף שלו, Hexic, שזכה להצלחה מיוחדת: גירסה של המשחק מופצת עם כל קונסולת 360 Xbox. כיום הוא שותף עם עם רוג'רס בחברה למשחקי מחשב, במטרה לפתח משחקים נוספים.

הסוף המר

אבל לא לכולם הביא טטריס שמחה לחיים. ולדימיר פוקילקו (43) היה חברו ויועצו הקרוב של פג'יטנוב מההתחלה. למעשה פוקילקו היה הראשון שראה את המשחק ועודד את פג'יטנוב להפוך אותו למסחרי. בשנת 91' היגר פוקילקו יחד עם פג'יטנוב לארה"ב, ויחד עם רוג'רס הקימו את חברת "אנימהטק" שפיתחה רעיונות למשחקי מחשב. אך המיזם לא עלה יפה. פוקילקו, שכיהן כנשיא, לא הצליח לגייס כסף לחברה, שסבלה באופן מפתיע דווקא מההתעוררות הכלכלית ברוסיה. 70 מבין 82 עובדי החברה היו ברוסיה, וכאשר החלה שם ההתעוררות, הם דרשו משכורות גדולות יותר.

פוקילקו לא עמד בלחץ. בספטמבר 98' הוא רצח את אשתו הלנה בת ה-39 ואת בנם פיטר, בן ה 12, במהלומות פטיש בעודם ישנים. לאחר מכן שיסף את גרונו. חבריו לעבודה היו המומים. לעיתונאים הם סיפרו: "לא היה דבר שיכול היה להצביע על הלחץ שבו היה שרוי".