חיים עם שכר מינימום: שורדים, לא יותר
המאבטח ג' ואשתו מרוויחים שכר מינימום שמאפשר להם ולשני ילדיהם לשרוד, לא יותר. על רקע הוויכוח סביב העלאת שכר המינימום, מספר ג' על חייו: "המצב הזה הורס את המשפחה. אני מסכן את חיי בעבודה ולא מתפרנס בכבוד ויש מיליונים כמוני. מתייחסים אלי כלאזרח סוג ב'. אין עתיד במדינה הזאת"
המערכת הפוליטית והתקשורת מרבה בימים אלה לעסוק בסוגיית שכר המינימום. הנושא עומד במוקד הדיונים על הרכבת הקואליציה, ומצד שני זועקים המעסיקים כי "העלאת שכר המינימום ב-500 שקל בספטמבר השנה עלולה להיות הרת אסון למשק". מה קורה לעובדים עצמם שמשתכרים שכר מינימום?
ג' (שם בדוי) עקב השבוע בדריכות אחרי החדשות. ג', תושב צפון הארץ בן 45, עובד זה שנתיים כמאבטח בכניסה למקום ציבורי הומה אדם. מדי יום הוא בודק תיקים של רבבות אנשים עצבניים. ג' עובד 8 שעות ביום חמישה וחצי ימים בשבוע. הוא מועסק בחברה גדולה באמצעות חברת כוח אדם. בסוף החודש הוא מקבל 3,300 שקלים.
ג' נשוי ואב ל-2 ילדים, בני 16 ו-12. אשתו עובדת בסיוע לקשישים ומרוויחה כ-3,000 שקלים בחודש. שניהם לא מקבלים הפרשה לפנסיה, הוצאות ביגוד, ביטוח חיים, אבדן כושר עבודה וכל תשלום סוציאלי אחר מעבר למה שמחייב החוק. הם מרוויחים מינימום נטו. כיצד נראים החיים מאחורי המונח 'שכר מינימום'?
"ייתכן שהעבודה שלי נשמעת למישהו כמו עבודה קלה. זה לא נכון. זאת עבודה בסיכון מקסימלי. אני היעד הראשון לכל מחבל. אני אחראי על חיים ומוות של מאות אנשים. ואני בחיכוך תמידי איתם.
"בסוף החודש נשאר לנו משהו כמו 6,000 שקלים. 1,500 עד 2,000 שקלים הולכים על האוכל. תוסיף לזה הוצאות דיור, בגדים, חשמל, טלפון וכל החשבונות, מה נשאר? נכון, יש לנו רכב, המקרר שלנו תמיד מלא, ואנחנו לא צריכים לאכול בבית תמחוי או לחפש אוכל ובגדים בפח הזבל. אבל מעבר לזה אין שום דבר. אין סרט, אין הצגה, אין הופעה. לא יצאנו לחופש יותר מ-4 שנים. אני נוסע לעבודה באופניים במשך שעה כי הם מחזירים רק חלק מהוצאות הנסיעה ברכב ועד שמחזירים את הכסף יוצאת לך הנשמה.
"החינוך לילדים עולה מאות שקלים בחודש. אז אני מקבץ נדבות בבית הספר: ותרו לי על התשלום לטיול הזה, תנו לי הנחה בחוג ההוא. על הפנסיה אנחנו מפחדים אפילו לחשוב. אפילו מתנה לחג אני בקושי מקבל. אני משלם כל חודש 'דמי מתנה לחג' ומקבל מתנה ששווה 30 שקל".
למרות כל זאת, מדגיש ג': "המצב שלי טוב מאוד יחסית לאנשים אחרים במקום עבודתי. אנחנו גרים בדירה משלנו ורוב הוצאות הדיור שלנו מאחורינו. תחשוב איך נראים החיים של אנשים עם משפחה שמרוויחים כמוני וגרים בשכירות, או שהאישה שלהם לא עובדת?
"יש כאלה, עולים חדשים, שאני בעצמי עוזר להם לגרד קצת כסף. יש אחד, למשל, מסכן כזה שמחטט בפחי הזבל ואוסף בקבוקים ריקים כדי למכור אותם ולעשות עוד קצת כסף. אז לפעמים גם אני וחברים אחרים בעבודה מחטטים בזבל ומחפשים בקבוקים כדי לעזור לו קצת.
"המצב הזה נכנס לתוך הבית. הוא גורם למתחים ולהרס המשפחה. כשזוג אף פעם לא יוצא, כשכל מה שיש לך לעשות בחיים זה לחזור הביתה ולבהות בקירות ובטלוויזיה, כששני בני הזוג מתוסכלים וכועסים על העולם, מתחילים לריב. למה קנית את זה, למה אתה לא נותן לי לקנות את זה. כל אחד מתחיל להאשים את השני שהוא אשם במצב. אני חושב שיש זוגות שהמצב גורר אותם לאלימות".
ג' הוא סוכן ביטוח במקצועו, אך אין לו תעודת סוכן מורשה ועד כה לא עבד במקצועו. לפני שעבד בחברת האבטחה עבד 10 שנים כטכנאי וכמנהל זוטר בחברה תעשייתית גדולה. הוא מספר כי עבד שם 14 שעות ביום, מ-6:00 בבוקר עד 20:00 בערב, וביום שישי עד 15:00. תמורת כל זאת קיבל 4,900 שקלים בחודש ברוטו, כולל בונוסים, תמריצים ותנאים סוציאליים ולפני מס.
למה עזבת את העבודה הקודמת, אם הרווחת בה יותר?
ג': "בוא נעשה חשבון. עבדתי שם 340 שעות בחודש. 5,000 שקל לחלק ל-340 זה 14 וחצי שקל לשעה. זה לא שכר מינימום, זה פחות, זה שכר עבדים. הילדים מכירים אותי מסופי השבוע. אחרי 10 שנים, נשבר לי להרגיש פראייר. עזבתי וחזרתי ללמוד כדי להשלים את תעודת הסוכן המורשה. בעבודה הזאת אני עובד פחות שעות ממה שעבדתי בעבודה הקודמת ויש לי קצת זמן ללמוד בערב. היום יש לי מטרה בחיים: לקבל תעודת סוכן מורשה ולהתחיל לעבוד במקצוע. אני מאמין בעצמי ומאמין שאמצא עבודה, למרות גילי. אבל מה יעשו אחרים שאין להם אלטרנטיבה?"
אתה חושב שיש אנשים שאין להם ברירה, שלא יכולים להתקדם?
"יש כאלה, והם לא צריכים להיות סוג ב'. יש לנו כאן מדינה של סוג א' וסוג ב'. אני חושב שלכל אחד מגיע להתפרנס בכבוד, גם אם לא התקדם ונעשה מנהל או מצליחן. אני לא מתפרנס בכבוד, ויש כמוני עוד מיליונים. למה שזה יהיה כך?"
האם ביקשת ממעסיקיך העלאה בשכר?
"אין עם מי לדבר. אני במקום-עבודה שבו מפטרים אנשים בגלל שטויות. ראיתי במו עיני אנשים עם 3 ילדים שעובדים במקום שנים, שמנהל פיטר אותם בגלל שלא חיבב אותם באופן אישי. אין בכלל מה לדבר על העלאה. היה אחד שבן המשפחה שלו התחתן, והוא ביקש מפרעה של 500 שקל בשביל להביא מתנה לאירוע. לא נתנו לו, אז הוא נאלץ לבוא בלי.
"אשתי ביקשה העלאה בשכר. אתה יודע מה אמר לה המעסיק? 'תשמעי, יש מצבים שבנאדם צריך לומר תודה שבכלל יש לו עבודה'".
המפלגות המרכיבות את הקואליציה מבטיחות ששכר המינימום יעלה בתוך חצי שנה בסכום שבין 250 שקל ל-500 שקל בחודש. זה מספיק? זה ישמח אותך?
"אני אשמח על כל שקל נוסף. אני רוצה לראות שינוי. מה שהם מבטיחים זה המינימום והם חייבים לעשות זאת. אנשים עוד לא התעוררו, עוד לא הבינו מה קורה פה. הממשלה גם חייבת להתחיל לעשות סדר ולחייב את המעסיקים לשלם מה שמגיע. אם העובד מתלונן על המשכורת ומעיפים אותו, צריכים להעיף את המעסיק. מבחינתי, אם לא ישפרו את התנאים גמרתי עם הבחירות, אין לי מה להצביע יותר".
התעשיינים טוענים שהעלאת שכר המינימום תמוטט עסקים ותגרום לאבטלה.
"אני קורא מוספים כלכליים בעיתונים. אני קורא שבעולם הרחב העלו את שכר המינימום וזאת הייתה הצלחה גדולה. אני קורא את הריאיונות עם החוכמולוגים שבוכים שקשה להם לשרוד ושיסגרו את המפעל אם יעלו את שכר המינימום. אני עובר לעמוד הבא בעיתון, ורואה את השמות של אותם אנשים ממלאים עמודים שלמים עם המשכורות הענקיות שלהם.
"לא ייתכן שאדם אחד ירוויח 100 אלף שקל ביום ואחד ירוויח כמוני. לא יייתכן שיהיה סוג א' וסוג ב'. זה עושק. החברה שמעסיקה אותי היא מהחברות הגדולות במשק. אצלם כאילו הכל בסדר, העובדים שלהם מקבלים משכורת טובה ואותנו הם מעסיקים דרך חברת כוח-אדם. הם בוחרים את החברה שלוקחת הכי פחות, ומצדם שאנשים ימותו ברחוב.
"אם אין כסף, למה הביאו לפה מיליון עולים חדשים? בשביל לשבור את השוק ולהפוך אותם ואותנו לעבדים? אני עובר בשכונות שהעולים גרים בהן. אני רואה את הזקנים שלהם שמחטטים בפחי הזבל, ולא מבין מה המדינה חשבה לעצמה כשהביאה אותם. זה מייאש. זה נותן תחושה שאין כאן עתיד, שאין בשביל מה להילחם. אני כבר לא צעיר, אני אאלץ להישאר כאן. מי שצעיר, שיש לו אלטרנטיבה, שיברח מהמדינה הזאת".
