אפשר לנצח את הגימגום
אחוז אחד מהישראלים סובל מגימגום. רבים מהם נבוכים לפתוח את הפה ושוקעים בתוך בדידות ותסכול מתמשך. שיטות טיפול חדשות מצליחות להחזיר את איכות החיים שאבדה ומאפשרות למגמגם להשתלב בחברה בהצלחה
הם נמנעים משיחות טלפון, משתדלים לדבר כמה שפחות, סובלים מנידוי חברתי ומתסכול רב. לא קל להיות אחד מעשרות אלפי המגמגמים בארץ. אולם טכניקות טיפוליות חדשות מצליחות להפחית את מידת הגימגום למינימום ומחזירות לסובלים מהבעיה את איכות החיים שאבדה.
כאחוז מהישראלים סובל מגימגום שאינו חולף. המדובר בכ-65 אלף אנשים בישראל, רובם המכריע הם גברים, אצלם שכיחות הגימגום גבוהה פי 4 מאצל נשים. הדעה הרווחת בציבור היא שגימגום נובע ממתח או טראומה נפשית. הדבר נובע מתיאוריה שהייתה מקובלת בשנות החמישים. בחלוף השנים התברר שאין הדבר נכון, וכי ככל הנראה לגימגום יש מספר גורמים אפשריים.
מתוך "גם וגם", ערוץ yes דוקו
גמגום הוא תסמונת הכוללת תפקוד מוחי שונה מהרגיל בעת הדיבור, ריכוז יתר במילים, פעולות מוטוריות שגויות, שליטת יתר במערכות האמורות לפעול בתת מודע, חוסר ביטחון ביכולת לדבר ועוד. מכיוון שניתן לשנות את התפקוד של המרכיבים הללו, אדם שמגמגם יכול לעשות את השינויים המובילים להפקת דיבור שוטף.ישנם אנשים שמתחילים לדבר שוטף כתוצאה משינוים שהם מבצעים בתת מודע וישנם אנשים שעושים את השינויים כתוצאה מטיפול או באמצעות עזרה עצמית.
מעבר לשוני בשטף הדיבור, קיימים מספר הבדלים בין אדם מגמגם לאדם שאינו מגמגם. אחד מהם הוא שתפקוד המוח בעת הדיבור שונה. עובדה זו התבררה כתוצאה ממספר רב של מחקרים באמצעות אמצעי הדמייה מתקדמים כמו MRI ו-PET Scan. בתוך כך נמצאו הבדלים בהתנהגויות מוטוריות, המתבטאים באיחור בהפקת הקול ופעולות של איברי ההגוי ותיבת הקול. נמצא שגם במהלך הדיבור השוטף של אנשים מגמגמים נצפו תנועות איטיות יותר של השפתיים והלסת.
אחד הגורמים העקריים לגימגום הוא המרכיב הגנטי. מספר מחקרים בינלאומיים המתבצעים בימים אלה, מנסים לזהות את הגן הגורם לגמגום. ההערכות הן שהמדובר בשילוב של מספר גנים, כיוון שקיימים מספר סוגי גימגום. הנטיה המולדת לגמגם אינה אומרת בהכרח כי ניתן לצפות מראש אם הילד יגמגם, אולם נראה שישנן משפחות אצלן הנטיה לכך תורשתית: בכ-50 אחוז מהילדים המגמגמים, נמצאו קרובי משפחה מגמגמים.
אולם גם גורמים סביבתיים מאפשרים לנטיית הגימגום לבוא לידי ביטוי. ככל הנראה מדובר בנטיה תגובתית ללחץ נפשי, או לחץ שפתי. כך למשל, אם הילד לוקה בקושי בהתפתחות השפה והדיבור, הרי שהקושי הזה לפתח שפה יתבטא אצלו בגימגום.
ברוב המקרים – הגימגום חולף
"גימגום יכול להופיע לראשונה החל מגיל שנה וחצי ועד גיל 12", מסביר ד"ר עופר אמיר, קלינאי תקשורת מהחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי שיבא, "ברוב המקרים הגימגום מופיע לראשונה בסביבות גיל 4. ככל שהילד מתחיל לגמגם בגיל יותר צעיר – סיכויי ההחלמה הם יותר טובים".
ד"ר אמיר מסביר כי אצל כ-30 אחוז מהילדים הגמגום חולף ללא כל טיפול. "אלה המקרים אותם אנו מכנים חוסר שטף התפתחותי. הילד במקרה הזה מהסס בדיבור ויש תחושה שכשהוא מנסה לבנות משפט הוא מסתבך קצת. במקרים כאלה הילד יגיד: 'אבא אני רוצה אההה אההה אההה ארטיק'. כאמור, מדובר בתופעה חולפת, כששטף הדיבור נבנה מעצמו".
מנגד, בגילאים הצעירים של טרום בית הספר, כ-5 אחוז מהילדים יפתחו גימגום אמיתי. המאפיינים של הגימגום יכולים לנוע החל מתקלות קלות כמו חזרה על הברה או מילה (א-א-א—אני רוצה או: אני-אני-אני-אני רוצה), ועד כדי מאבקים על אותה הברה. החדשות הטובות הן, שבין 70 ל-90 אחוז מהילדים המגמגמים מחלימים באופן ספונטני בלא כל התערבות טיפולית. ההחלמה מתרחשת בתוך זמן קצר יחסית אך עלולה להתארך גם עד 4 שנים.
אלא שאצל 10 עד 30 אחוז מהילדים המגמגמים, ההחלמה אינה מתרחשת, ואותם ילדים ימשיכו לגמגם גם כמבוגרים. "אנחנו שומעים הרבה רופאי ילדים וגננות שאומרים להורים שהגימגום כמעט תמיד חולף וזו טעות", אומר ד"ר אמיר, "ההמלצה שלנו היא שאם מופיע גימגום החל מגיל שנתיים שאינו חולף בתוך כמה שבועות כדאי לפנות לקלינאי תקשורת לאבחון ומעקב".
הורים: דברו לאט
אף שהטיפול בגימגום אינו מרפא, הרי שהוא עשוי להביא לשיפור ניכר בשטף הדיבור ולשילוב המגמגם בחיי חברה רגילים. "התקשורת החברתית של ילד שמגמגם יכולה לגרום אצלו לפחדים וחרדות" מסביר ד"ר אמיר, "הטיפול יביא אותו לרמת גימגום הכי נמוכה, וזה נחשב להצלחה גדולה".
קיימות עשרות גישות טיפוליות. חלקן עובדות על שינוי מאפייני הדיבור במהלכן לומד הילד לדבר לאט יותר וברכות. שיטות טיפול עקיפות מודרניות יותר מאמנות את ההורים כיצד לדבר כדי לתת לילד מודל לדיבור נכון. כך למשל לומר ההורה לדבר לאט יותר ובצורה רכה מתוך ראיה שהילד יאמץ את הדיבור הזה מבלי להיות מודע לו.
כיוון טיפולי נוסף שהתפתח בשנים האחרונות הוא האינטראקציה המשפחתית, במהלכה עובד המטפל על דפוסי התקשורת המשפחתיים. "מטרת העבודה הזו היא להפחית מתחים בתקשורת", אומר ד"ר אמיר, "לא לשים את הילד במצבי סטרס, מתוך מחשבה שאפשר לשלוט על הגורמים הסביבתיים והחברתיים שמזינים את הגימגום".
אימון יומיומי כל החיים
בקרב נוער ומבוגרים הנחת העבודה היא שברוב המקרים לא תתרחש החלמה מהגימגום. קיימות שיטות טיפול רבות שמסייעות לאדם מגמגם לדבר בשטף רב, ובהם דיבור איטי יותר, הארכה של הברות, דיבור באינטונציה משתנה, תרגילי נשימה והרפיית שרירי הגרון. אמיר: "בזמן קצר עם הרבה עבודה אינטנסיבית אפשר להגיע לשטף מאוד מרשים, אבל היעילות פוחתת עם הזמן והאדם חוזר לגמגם".
זו הסיבה שכדי לשמר את שטף הדיבור, יש צורך באימון יומי בן כשעה, למשך שנים, ולעתים אף לכל החיים. "הרבה אנשים שהתנסו בשיטות הטיפול מתלוננים שזה לא מציאותי לבקש מאדם להמשיך להתאמן כל חייו במשך שעה ביום", אומר ד"ר אמיר, "אבל בלי האימון הזה, שטף הדיבור נעלם והאדם פשוט חוזר לגמגם".
כיוון טיפולי אחר הוא עבודה על הצד הרגשי של הגימגום. מאחר וכל מגמגם מצליח לדבר באופן שוטף בתנאים מסויימים, למשל כשהוא לבד או כשהוא שר, הרי שלמנגנון הדיבור יש יכולת להפיק דיבור שוטף. בשיטת הטיפול הזו, לומדים באילו תנאים מתקיים הדיבור בשוטף, ומתאמנים לזהות את התהליך הרגשי שהמגמגם חווה באותו זמן.
ד"ר אמיר: "אם אני מדבר עם הבוס ואני מגמגם הרבה יותר, אנסה ללמוד מה גורם לי שם להיות בלחץ, והמטפל ינסה להפחית בצורה מבוקרת את החרדות". חלק מהשיטות הטיפוליות משלבות הן את הטיפול באימון שטף הדיבור, והן את האלמנטים הרגשיים.
פתרון העבר: ניתוח של הלשון
בתחילת המאה עשרים נערכו מספר נסיונות לנתח את הלשון של מגמגמים ברוסיה, מתוך אמונה שאצל המגמגם הלשון גדולה מידי. הנסיונות נחלו כשלון חרוץ. שיטה נוספת שנוסתה בעבר, ונחקרת גם כיום היא שימוש בתרופות המפחיתות את טונוס השרירים, מתוך ראייה שהגימגום הוא סוג של התכווצות שרירים, והרפיית השרירים מקלה. אצל חלק מהאנשים מצאו שיפור מסויים במאפייני הגימגום, אצל אחרים לא הייתה כלל תגובה. כך או כך, עם הפסקת נטילת התרופה, הגימגום חזר כשהיה.
תרופות אחרות מקבוצת נוגדי חרדה, מפחיתות את הלחץ הנפשי מתוך ראיה שבהפחתת המתח הגימגום משתפר. "לא נתגלתה היום שיטה אחת אולטימטיבית לטיפול בגימגום", מסכם ד"ר אמיר, "לכל אדם צריך לתפור את החליפה שמתאימה לו. היום ברור שעבודה עם שיטה אחת מגבילה את יעילות הטיפול".
ההמלצה להורים היא, בכל ספק באשר להיתכנות הגימגום אצל הילד, לפנות לאבחון. "אם הילד מגמגם בגיל שנתיים כמה שבועות, כדאי לפנות לקלינאי תקשורת במסגרת קופת החולים, מכון להתפתחות הילד או במסגרת פרטית. נכון שרוב הילדים המגמגמים מחלימים, אבל בכל תקופת גימגום חווים גם הילד וגם המשפחה קשיים בכל הדינאמיקה החברתית. הקשיים הללו יוצרים מתחים ואינטראקציות לא בריאות".
רוצים לדבר על זה? היכנסו לפורום גימגום בפורומים הרפואיים של ynet
