פרץ, אל תירא

מר פרץ שלום,

קודם כל, ברכות. כישוריך הידועים בתחום המשא ומתן שוב הוכיחו את עצמם, אם כי כמו במקרים אחרים בהם ניצחת והבאת נדוניה עשירה לשולחיך, לא ברור מה אנחנו הרווחנו. כמעט כל ח"כ בעבודה יזכה לתואר מיניסטריאלי או לראשות ועדה, אבל הממשלה שיצרת יחד עם אהוד אולמרט אינה מעוררת שמחה גדולה אצל הלקוחות האמיתיים שלך, דהיינו הציבור שיצטרך לשלם.

אתה נכנס בשעריו של המשרד היוקרתי ביותר במשאלי דעת הקהל, ואחד החלשים ביותר שיש. המערכות עליהן תחלוש חזקות ועשירות, ורגילות לעבוד עם או בלי שר: בהשאלה מהאמירה הידועה של צ'רצ'יל על קלמנט אטלי, לא אחת נפתחה ליד המבנה בקריה דלתה של מכונית ריקה וממנה יצא שר הביטחון.

אבל העובדה שהמערכת יודעת להסתדר גם בלי מיניסטר לא אומרת שהיא לא זקוקה לו, שאנחנו לא זקוקים לשר ביטחון אמיתי – כזה שלא יהיה ראש ועד העובדים של המערכת או המ"כ הכי טוב במדינה, אלא ייצג את האינטרסים האזרחיים של ישראל בניהול, פיקוח ועיצוב המערכת הגדולה והעשירה ביותר שאנחנו מממנים במיסינו.

אז מאזרח אחד לאחר, כמה עצות, הצעות ובקשות: אל תירא ואל תחת - בימים שבהם היו בגולני פלוגות רובאיות של שלוש שנים, נהגו הרובאים לבדוק מ"מ חדש בתרגיל הראשון שלו. הוא היה מבקש את מכשיר הקשר, והיו מביאים לו ארגז פעולה, לראות איך יעמוד בלחץ. מאז השתנה המסלול בגולני, אבל לא המנטליות של המערכת הצבאית. היא תנסה אותך. בשבועות הראשונים תוצף בפרטים בכמות אינסופית. יתגלו לפניך מערכות אדירות ממדים, שכאזרח לא יכולת אפילו לשער את קיומן. אנשים ינופפו מולך בחומר סודי, שהושג בדרכי פלא ובמחיר אסטרונומי. המידע, כולו חשוב ופרטים בו למיליונים, יאיים להטביע אותך תחתיו. זה יהיה עולם חדש ומופלא, מעורר התפעלות באמת.

אסור לך לטבוע בים הזה. הפרטים חשובים, אבל כשר אתה ממונה על התמונה הכוללת. בניגוד לאתוס שטבעו יוצאי הצבא שקדמו לך, זו לא בושה לא לדעת פרט טכני או לא להיות בקיא בתרגולת, ולהישען על המומחים. אבל המטרה של כל פעולה, התועלת והנזק שבה, מעבר להישג הצבאי או ליופי שבהשגת המטרה, ברורים לכל אזרח לא פחות מאשר לכל גנרל. כשיציגו לך מבצע עוצמתי, אל תשאל מאיזה חומר עשויים הכלים שיבצעו אותו, אלא חשוב במה הוא מועיל לביטחון ישראל.

זכור, שמתחתיך משרת רמטכ"ל מתוחכם פוליטית ומנוסה תקשורתית, שפניו להרבה יותר מאשר הלשכה שבה הוא נמצא עכשיו. בשבועות האחרונים יוצאים מסביבתו רעיונות מרחיקי לכת, שלא ברור מי אכן דוגל בהם ומי משמיע אותם רק כדי לבסס עמדה מול דרג פוליטי טירון או שר יוצא. התייחס אליו ואל אלופיו ברצינות, הם משרתי ציבור מהטובים שיש לעם ישראל, אבל זכור שהם רגילים לקבוע ולנהל – לא מפני שהם שואפים להפיכה צבאית, אלא משום שלעיתים כה קרובות היה מעליהם ואקום שלטוני.

קבע עובדות - הצד השני של אותו מטבע הוא שהמערכות האלה היררכיות, ויבצעו כל הוראה שתינתן בתוקף ויהיה ברור שאתה עומד מאחוריה ברצינות. דברים ששרי ביטחון וראשי ממשלה חשקו בהם לא התבצעו רק כי הם לא רצו מספיק. בנימין נתניהו דיבר על יציאה מלבנון והגנרלים הפחידו אותו; אהוד ברק, שקבע עובדה נחרצת, לא נתקל בשום התנגדות של ממש. אם תרצה באמת שינויים מבניים, מדיניות אחרת או שינוי חשיבה, הוא יבוצע.

תמוך בחידושה וחיזוקה של המועצה לביטחון לאומי - קודמיך דיברו על הצורך במועצה, אבל התנגדו מחשש למעמדם שלהם, ובשם המערכות שעליהם הופקדו, למימושו האמיתי של הרעיון. מועצה חזקה, שראשה יהיה כפוף לראש הממשלה ויעסוק בעבודת המטה להחלטות ממשלתיות, היא אינטרס לאומי.

קודמיך נבנו, בין השאר, מהיעדרה של עבודת מטה שכזו. אבל אל תיפול למלכודת הזו: מה שנכון נכון, גם אם הוא שומט מידיך חלק מהמונופול על המידע והדיבור הסמכותי. כך, למשל, תמוך בהסדרה של מערכות המודיעין של ישראל. הן זקוקות לשידוד מערכות קיצוני, החל מתחומי אחריות ופעולה ועד לתפקידן של יחידות שתקציביהן דימיוניים. המקום הטוב ביותר לעשות זאת הוא תחת ראש מועצה לביטחון לאומי חזק ומשפיע. זה לא יעשה אותך לשר ביטחון חלש יותר, אלא להיפך.

תקציב ביטחוני חדש

בדוק את תקציב הביטחון, ומאפס - כל יוצא צבא בכיר יוכל להראות לך כפילויות ושומנים במערכת, ויש לא מעטים שישמחו לעשות זאת. אל תהסס להיעזר בהם. צא לשטח. בדוק, למשל, כמה רחוק בסיס הבינוי של פיקוד הדרום מבסיס הבינוי של חיל האוויר בדרום, וכמה אנשי קבע משרתים בשניהם. אבל לא כאן המקום האמיתי לקצץ בתקציב הממשלה הגדול ביותר.

הקיצוץ הנכון בתקציב נובע משאלות גדולות: האם ישראל, לנוכח האיומים האמיתיים בפניהם היא עומדת, אכן זקוקה לכל מרכיבי הכוח שיש לה או שהיא מבקשת להשיג? כמה מטוסים, טנקים ואמצעים אחרים אנחנו באמת צריכים, ומאיזה סוג? האם המערכות המופלאות, שתקציבי הפיתוח והרכישה שלהן יסחררו אותך, אכן יבטיחו ביטחון טוב יותר לישראל מול האיום האמיתי, או שהן נועדו לעשות את צה"ל לטוב יותר נגד איומים שסבירותם נמוכה, ובמחיר שיחליש את המדינה במקום לחזקה?

כדי לדעת את כל אלה יש לגבש תפיסת ביטחון חדשה. וכאן, שתי עצות קטנות: אל תקים ועדה. ועדות היו לנו למכביר. קח את תוצריהן של הוועדות הקודמות, כולל זו שבראשה עמד דן מרידור וטרם סיימה את דיוניה. קרא אותן, היוועץ באנשים בעלי נסיון – וקבל החלטות.

ועדה אחת כן כדאי לך להקים (או לזרז את הקמתה במסגרת חיזוק המועצה לביטחון לאומי): קבוצה של אנשי משרדך ואנשי האוצר, שתנסה – כתרגיל מחשבתי לזמן הפנוי – לעצב את תקציב הביטחון מאפס, ללא התחייבויות וטייסים אוטומטיים ודברים המתקבלים כמובן מאליהם. במקרה הגרוע, הם יבזבזו כמה שעות בשבוע. במקרה הטוב, יצוצו מעבודת הוועדה רעיונות חדשים, שיקראו תגר על מוסכמות עתיקות.

זכור - מערכת הביטחון אינה זקוקה לראש ועד. לא התעשיות הביטחוניות רבות העוצמה, לא הצבא, המקבל ממיטב משאבי המדינה, מבני ה-18 שלה ועד לתוצר שמייצר כל אזרח בחודש עבודה שלם. אל תירתע ממי שיקרא לך "חלש" אם תשים את האינטרס של המדינה לפני האינטרס המערכתי.

אל תתפתה לכותרות. בפיגוע הבא, חס וחלילה, יהיה כמובן מי שיאמר שזה מה שקורה כששר הביטחון וראש הממשלה הם "חסרי ניסיון", כלומר לא בעלי דרגות. זכור: רב-אלוף אהוד ברק ואלוף אריאל שרון ותת-אלוף בנימין בן-אליעזר ורב-אלוף שאול מופז אחזו בהגה הביטחוני מאז ספטמבר 2000, תקופה שבה נהרגו יותר אזרחים ישראלים בפעולות טרור מאי פעם, ישראל נמלטה מעזה והחמאס עלה לשלטון.

המערכות עליהן אתה מופקד רגילות לחשוב במונחים של כוח. פעם אחר פעם הן ימליצו לך לסגור, להדק, ולהטיל מצור – כי אחרת ייהרגו יהודים. בחן את ההמלצות האלה בזהירות, לא מפני שהאנשים אינם טובים, אלא משום שהם בנויים לחשוב במונחים האלה בלבד. זו השכלתם וזה עולמם, וזה בסדר גמור – כל עוד יש גם מישהו שחושב אחרת.

האם סגירת מסוף קרני, החונקת כלכלית את רצועת עזה, אכן מועילה לביטחון? האם כל חיסול מוצדק, האם כאוס בשטחים הפלסטיניים יגביר את ביטחוננו או ימעיט אותו? שאלות כבדות, שעוד מעט יונחו על שולחנך. טובי האנשים ינסו לעצב את השקפת עולמך כדי שתקבל החלטות, שתמיד יהיה בהן סיכון קטן במיוחד לטווח הקצר. אבל מר פרץ היקר, מהיום שבו תיכנס בשערי המגדל בקריה, הביטחון לטווח הקצר הוא רק אחד מתפקידיך.