בלי להילחם בטחנות רוח
מהקברים של הורדוס למרכבה של מונטיפיורי, מגגות בצורת חומה לחלונות בסגנון אר-דקו, ומכישוף ערבי ועד ללב שלא הגיע ליעדו - אגדות, מיתוסים, היסטוריה וארכיטקטורה במשכנות שאננים וימין משה
החניון שמול המכון הישועי ברחוב אמיל בוטה, שם הסתיים סיורנו הקודם, מוביל אל גן בלומפילד שמאחורי מלון המלך דוד. בגן זה נמצאת מערת קבורה ולה אבן גולל בשלמותה. המערה שייכת לכנסיה היוונית אורתודוכסית והכניסה אליה חסומה. את סיפורה של המערה כנראה לעולם לא נדע, שכן למרות שהיא נודעת כ"קברי בית הורדוס", מעולם לא מצאו בה (או בכל מקום אחר) את שרידיו. קונרד שיק, חוקר ירושלים מהמאה ה-19 ומוצא כתובת השילוח, הוא שגילה גם את המערה והסיק לפי כתבי יוסף בן מתיתיהו כי מדובר בקברי בית הורדוס.
(צילום: רון פלד, מוסיקה: דניאל סלבודר)
חצי ספרדי חצי אשכנזי
צעידה קצרה דרומה תוביל אותנו אל הפניה שמאלה לכיוון שכונת ימין משה. השכונה נבנתה בשנת 1890 לזכרו של משה מונטיפיורי ובחסות קרן שיסדו ידידיו לכבוד יום הולדתו ה-90, ואין לבלבלה עם משכנות שאננים הסמוכה שנבנתה ביוזמת מונטיפיורי כבר ב-1860.
שכונת ימין משה, כמו משכנות שאננים, נבנתה כשמחצית ממנה יועדה לתושבים ממוצא ספרדי ומחצית לדיירים ממוצא אשכנזי. בשל סמיכותה לגבול עם ירדן סבלה השכונה קשות בזמן מלחמת העצמאות (עמדה של
ההגנה מימי הקרבות עדיין נמצאת בה) וגם במהלך 19 שנות חלוקת העיר עד 1967. בהמשך התגוררו בה בעיקר אמנים, ומי שסבלו היו המפונים שנאלצו לוותר על בתיהם לטובת תושבים אמידים יותר.
נחצה את השכונה עד שנגיע לטחנת הרוח שבמשכנות שאננים. מקור שם השכונה הוא ספר ישעיה פרק ל"ב: "וְיָשַׁב עַמִּי, בִּנְוֵה שָׁלוֹם; וּבְמִשְׁכְּנוֹת, מִבְטַחִים, וּבִמְנוּחֹת, שַׁאֲנַנּוֹת".
משה מונטיפיורי החליט לבנות את השכונה במסעו הרביעי לארץ ועשה זאת באמצעות כספי ירושה של יהודה טורא, יהודי מניו אורלינס, ולא מכספיו הפרטייים כפי שמקובל לחשוב. מונטיפיורי רכש את השטח מהטורקים, ובתחילה תכנן לבנות במקום בית חולים. השכונה כללה בסך הכל שני מבנים ובהם 28 דירות. בקצר מבין המבנים פועל כיום מרכז תרבות, מוסיקה וכנסים, וכן בית הארחה לאמנים.
למרות שגגות המבנים עוצבו בצורה משוננת, כדי שדמיונם לחומת העיר ינסוך תחושת ביטחון בקרב הדיירים, פחדו רבים מהשהות מחוץ לחומות וחלק נהגו ללון בסתר בעיר העתיקה. רק כשבשנת 1866 לא נדבק איש מתושבי השכונה במגיפה שפרצה בעיר, הבינו הירושלמים את יתרונות השכונה.
לא מעט מיתוסים ואגדות כרוכים בשמה של משכנות שאננים, וזה הזמן לנפצם. אמנם מדובר בשכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה, אבל לא במבני המגורים הראשונים מחוץ
להן. דווקא נוצרים היו המתיישבים הראשונים מחוץ לחומות - כמו הרוסים שבנו את מגרש הרוסים ב-1858, הפרוטסנטנים שבנו את בית ספר בהר ציון או הקונסול הבריטי פין, שבנה בית קיט בטלביה.
מיתוס שני הקשור בשכונה מוקדש למרכבה של מונטיפיורי. אמנם זו אכן מרכבתו של השר המכובד, אך היא - וגלגליה היפים שהתאימו ללונדון של המאה ה-19 ולא לארץ ישראל - מעולם לא נסעו בדרכי הארץ. את המרכבה הביא לישראל בוריס ש"ץ, מייסד בצלאל. אגב, הכרכרה המקורית נשרפה ב-1986 ובמקומה מוצג כיום שחזור.
מיתוס שלישי ואחרון קשור בטחנת הרוח עצמה. יש האומרים שמעולם לא פעלה בשל בעייה טכנית, ויש האומרים שבגלל כישוף שהטילו עליה ערביי העיר העתיקה שהתקנאו בפלא החדש (על הכישוף דיווח בזמנו אליעזר בו יהודה בעיתון העברי הראשון), אבל הטחנה עבדה, לפחות 18 שנים. היא הופעלה על ידי טוחנים אנגלים ובהמשך הוחכרה ליהודים. אגב, תיאור משעשע של הטחנה מופיע בספרו הנודע של ש"י עגנון "תמול שלשום".
מהלך 1948 יצקו מגיני ימין משה על גג הטחנה בטון להגנה. הנציב הבריטי שיצא מתפילת יום א' בכנסיה הסקוטית הסמוכה, הורה לחייליו לפוצץ תוספת זו. בפיצוץ הראשון לא קרה כלום. אנשי ימין משה ביקשו מאיש החבלה הבריטי שידווח לנציב כי ביצע את משימתו, אך החבלן שפחד על פרנסתו, נאלץ לפוצץ את הכיפה, שנבנתה מחדש למחרת. כיום פועל בתוך הטחנה מוזיאון זעיר המוקדש לפועלו של מונטיפיורי.
הלב האבוד
כמה עשרות מטרים דרומית למשכנות שאננים, נמצאת מזרקת האריות שנבנתה בתרומתו של קנצלר גרמניה לשעבר, הלמוט קוהל, ושוקקת חיים בכל שעה משעות היום. מעבר לכביש - הכנסיה הסקוטית סנט אנדרוז, על שמו של אנדרי, אחד מ-12 השליחים של ישוע.
הכנסיה הוקמה בשנת 1927 על ידי הכנסיה האנגליקנית לזכרם של חיילים סקוטים שנפלו בארץ ישראל ובירושלים במלחמת העולם הראשונה. ליד מדרגות הכניסה לוח זיכרון ובו מוזכרים דבריו של הגנרל אלנבי שנכח בטקס חנוכת הכנסיה. הארכיטקטורה
של הבניין מזכירה מלבנים צמודים והחלונות עוצבו בסגנון אר-דקו. במקום פועלים גם בית הארחה ומסעדה חביבה ביותר (טל': 02-6732401).
ברצפת האפסיס המרכזי של הכנסיה, לוח אבן המזכיר את שמו של מלך סקוטלנד רוברט ברוס (דמותו הופיעה גם בסרטו של מל גיבסון "לב אמיץ"). לפני מותו, אי שם במאה ה-14, ביקש המלך שליבו יקבר בכנסיית הקבר שבירושלים. השליח, ג'יימס דגלס, נהרג בדרכו לעיר ולבו של המלך נעלם.
המרכז החדש למורשת בגין (טל': 02-5652020) שוכן בכניסה לכנסיה, ומשקיף לכיוון העיר העתיקה. בחצר המוזיאון אפשר להתרשם מאתר קבורה מתקופת בית ראשון. באחד הקברים נמצאה לוחית כסף ועליה פסוק מקראי מברכת הכוהנים. זוהי אחת מהכתובות הקדומות בעולם בעברית, והיא מוצגת כיום במוזיאון ישראל.
- הטיול הבא: סיור רָכוּב ברחבי העיר
- לסיורים הקודמים לחצו כאן
