דקר את אשתו 86 פעמים, הורשע רק בהריגה

בית המשפט המחוזי בחיפה אישר בצהריים (יום א') עסקת טיעון, במסגרתה נקבע כי תושב העיר שדקר את אשתו לא פחות מ-86 פעמים עד שמתה, יורשע בהריגה בלבד ולא ברצח. בתום הדיון הרשיע בית המשפט, בהרכב השופטים מנחם נאמן, מנחם פינקלשטיין וכמאל סעב, את הנאשם בהריגה, אולם גזר הדין יינתן במועד מאוחר יותר.  

עורכי דינו, מהסניגוריה הציבורית, שכנעו את נציגי הפרקליטות כי הנאשם היה שיכור בעת הדקירות, לא התכוון למעשיו ולא שלט בחושיו. זאת, על אף שלחובתו הרשעות קודמות בתקיפת זוגתו, והוא אף ריצה בעבר עונש מאסר בגין תקיפתה.

גופתה של האישה, אולגה לבצ'נקו, התגלתה בביתה בשכונת הדר בחיפה בחודש פברואר 2005. בן זוגה, איגור זוזליה, נמצא ישן לצידה, והואשם בתחילה ברצח. בכתב האישום נטען כי במהלך ויכוח רדף אחרי זוגתו בסכין שלופה. "המנוחה ברחה לכיוון חדר האורחים בדירה, ליד הקיר במסדרון הצמוד לחדר האורחים הנאשם דקר את המנוחה בסכין בגופה... משברחה המנוחה לתוך חדר האורחים הנאשם דקר אותה בסכין פעמים רבות בכל חלקי גופה". בסך הכל, נטען באישום, דקר זוזוליה את לבצ'נקו 86 פעמים, בראש, בצוואר, בגב ובגפיים העליונות.

במהלך הדיון המשפטי, עלו להעיד מומחים לרעלים מטעם הפרקליטות. מעדותם עלתה האפשרות שהנאשם לא היה מודע לחלוטין למעשיו, ולפיכך לא ניתן היה להוכיח מעבר לכל ספק, כנדרש בחוק, את כוונתו של הנאשם לרצוח. עורכי הדין ליאור בר זוהר ושרון רינגר, טענו כי גם התנהגותו של הנאשם לאחר מותה של האישה, והעובדה כי נותר לישון בדירה, לא ברח, ואף הותיר את הדלת פתוחה - מעידה שלא היה מודע למעשיו ולא התכוון למעשה רצח. הוא גם הודה, לדבריהם, רק בדקירה אחת, דבר המעיד כי לא היה מודע למעשיו.

עורכת הדין רנדה בדראנה, שניהלה את התיק מטעם הפרקליטות אמרה בדיון היום, כי הסכימה לתיקון כתב האישום בלב כבד. "התיק הוא תיק קלאסי של רצח, אבל בעקבות שמיעת המומחים ושקלול כל הראיות שנשמעו עד כה, נוצר קושי ראייתי להוכיח את כוונתו של הנאשם לרצוח מעל לכל ספק סביר".

בכתב האישום המתוקן מואשם זוזליה בהריגתה של לבצ'נקו, וכן בשלושה מקרים קודמים של תקיפה, במהלכם תקף את האישה באכזריות וגרם לה לחבלות. בגין תקיפות אלה הוא מואשם בגרימת חבלה חמורה ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש. הפרקליטות הודיעה בדיון כי בכוונתה לדרוש עונש מאסר של 20 שנה.

כרוניקה של מוות ידוע מראש?

המורשע זוזוליה ריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות בגין אלימות כלפי בת זוגו, ולבצ'נקו אף הגישה נגדו תלונה כמה ימים לפני הרצח. המשטרה לא הצליחה לאתרו עד למציאת גופתה של לבצ'נקו.

סגנית מפקד משטרת חיפה, סגן-ניצב אהובה תומר, אמרה ל-ynet לאחר המקרה כי האישה הגישה עוד מספר תלונות נגד החשוד - ואלה נמצאות "בשלב מתקדם של חקירה ובדיקת הגשת כתבי אישום", כהגדרתה.

לדברי סנ"צ תומר, זוזוליה הוכרז כדרוש לחקירה והמשטרה ערכה חיפושים אחריו בדירה ובמקומות נוספים - אולם לא הצליחה לאתרו. 

מאוחר יותר אמרו במשטרה כי לאחר בדיקה של מערכת התלונות, התברר כי ההרוגה היתה מבטלת באופן סדרתי את התלונות שהגישה כנגד בן זוגה. מבדיקה שנערכה לאחר האירוע התברר כי שלושה תיקים כנגד הנאשם עומדים ותלויים בבית המשפט וכי בשניים מהתיקים הגיעה האשה למתן עדות - וגרסה כי לא בן זוגה הוא זה שתקף אותה.

בני הזוג היו מוכרים למחלקת הרווחה העירונית, והיו יודעים כאלכוהוליסטים בתקופת גמילה. אחד השכנים סיפר לאחר האירוע כי בבית שררה אלימות רבה. לדבריו, מדי פעם היה בן הזוג נעצר לאחר שהאישה הגישה תלונות במשטרה ובכל פעם שוחרר מחדש. "הכתובת היתה על הקיר. בכל כמה ימים הוא היה תוקף אותה, יושב במעצר ושוב משתחרר וחוזר הביתה. אם המשטרה חיפשה אחריו באמת הם היו יכולים למצוא אותו - כי אנחנו ידענו בדיוק מתי הוא נמצא בבית", אמר.

הפרקליטות: לא היה בידי התביעה להוכיח כוונת רצח

פרקליטות המדינה הצדיקה את ההחלטה לחתום על עסקת הטיעון וקבעה כי מדובר בתיק בעל נסיבות מיוחדות שבגינן "נוצר קושי ראייתי גדול להוכיח כי הנאשם התכוון לרצוח את חברתו לחיים". ממשרד המשפטים נמסר כי רק כ- 12 שעות לאחר הרצח התגלה דבר האירוע, והנאשם נמצא ישן במיטתו. "בבדיקת רמת אלכוהול בדמו שעות לאחר האירוע, נמצאה רמה גבוהה ביותר מהמותר שהעידה על שכרות. לאחר דיבוב וניסיונות חקירה רבים הודה הנאשם כי רצח את המנוחה, אולם באופן שאינו עולה עם הממצאים בזירה (טען כי דקר את המנוחה דקירה אחת בלבד ומעבר לכך לא זכר)", נאמר בהודעת משרד המשפטים.

"משמיעת הראיות ועדויות המומחים במהלך המשפט, ומשקלול הנתונים הראייתים, נוצר קושי ראייתי גדול להוכיח כי הנאשם התכוון לרצוח את חברתו לחיים. לכך מצטרפות העובדות כי הודאתו של הנאשם במשטרה הייתה בעייתית, מבולבלת ולא קוהרנטית, ואף השחזור שנערך לו לא תאם בחלקו את הממצאים בזירת הרצח. כמו כן, לאירוע לא היו עדים.

נוכח כל המפורט לעיל, לא היה בידי התביעה להוכיח את כוונת הרצח, ולהוכיח כי הנאשם הבין את מעשיו בעת האירוע והיה מודע להם, מעבר לכל ספק סביר. על כן הסכימה התביעה להמיר את אישום הרצח בהריגה, והודיעה לביהמ"ש כי בכוונתה לטעון לעונש המקסימאלי הקבוע בחוק לעבירה זו", לשון ההודעה.