איך ילדים מתמודדים עם אבל ושכול?

כשהמוות פוגע, הוא נוגע בכולם: הורים, אחים, סבים, דודים, חברים ומכרים. לא כולם יזכרו בכל יום את האדם שאיננו,  יראו את דמותו בכל גבר במדים, יוצפו בזכרונות כואבים באירועים המשפחתיים הכי משמחים. אבל פעם בשנה, ביום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, הם יכבדו את זכרו, יעמדו דום במשך שתי דקות, ירכינו ראש. הם יתפלאו איך האלמנה ממשיכה לתפקד, ישאלו בעדינות את האב השכול אם הוא זקוק לעזרה, יניחו יד מנחמת על כתפי מי שאיבדו את אחיהם ויצוו אותם: "תשמרו על ההורים".   

"'תשמרו על אמא ואבא', 'תהיו חזקים בשביל ההורים' - זה מה ששומעים בדרך כלל ילדים שחוו שכול ואובדן, תוך התעלמות הדובר מהכאב הפרטי שלהם", מאשרת סא"ל יפה מור, רע"ן נפגעים של חיל הרגלים.

לדבריה, עד לפני כמה שנים גם צה"ל לקה בחוסר רגישות כשלא הפנה די משאבים לתמיכה וטיפול נפשי באחים השכולים. "פעם המיקוד היה אך ורק בהורים", היא מודה, "גם הסביבה הקרובה וגם המערכת המטפלת לא ידעו אך להתייחס לאחים השכולים. אולם בשנים האחרונות אנחנו מבינים שאובדן אח הוא אובדן לכל דבר, ויש להתייחס למצוקות השכול גם של אחים.

"ילד שמאבד את אחיו בפעילות מבצעית, חווה את השכול מנקודת מבט שלו, נקודת מבט ילדית. הסביבה הקרובה שעוטפת ברגעים האלה את ההורים השכולים 'מגייסת' פעמים רבות את הילדים כדי שיהוו משענת ותמיכה, בכך שאומרים להם 'תהיו חזקים בשביל ההורים'. צריך להבין שעבור הילדים האלה משתנים החיים בבת אחת, ומרגע זה, כל הילדות שלהם וכל ההתבגרות שלהם נצבעת בצבעים אחרים".

תנו לילדים מילים

לפני שבועות אחדים התקיים בירושלים יום עיון מיוחד שהוקדש לאבל שחווים לילדים. הסיבה לקיומו, אומרת הפסיכולוגית החינוכית ד"ר נעמי באום שגם ערכה אותו, היא ש"בעבר, נושא האבל שחווים ילדים היה בגדר טאבו, ומיעטו לעסוק בו". יום העיון התקיים על ידי המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה, בשיתוף קואליציית הטראומה הישראלית, מסגרת-על של ארגונים המעניקים שירותים לטיפול בטראומה.   

"במשך שנים טעו לחשוב שיש הבדל בין אבל של ילדים לבין אבל של מבוגרים", ממשיכה ד"ר באום, "היום אנחנו יודעים שילדים חשים את כל טווח הרגשות הנלווים למצבי אובדן ושכול. הקושי העיקרי הוא שלעיתים קרובות הם אינם יודעים לקרוא להם בשם.

"אני מאמינה שהתפקיד שלנו, המבוגרים, הוא לתווך ולהסביר את מה שקורה להם או בסביבתם. ולא מדובר רק במקרים שהם חוו אובדן ישיר, אלא גם אם משהו קרוב להם - חבר או שכן - חווה טראומה שכזו".

מחקרים אחרונים בתחום, מציינת ד"ר באום, מצביעים על כך שילדים בגיל הרך נוטים במיוחד להיות מושפעים באופן ישיר ממצבים פוסט-טראומטיים של

הוריהם. לכן היא מבקשת שהורים לא יפטרו את עצמם בתואנה שילדים בגיל הזה לא מבינים או לא יודעים. "הם כן מבינים ויודעים, ולכן אסור להסתתר. צריך לזכור שלילדים יש רגשות דומים לאלה של המבוגרים, גם בכל מה שקשור לשכול. אלא שבשונה ממבוגרים, היכולות המילוליות שלהם והיכולות הקוגניטיביות שלהם נמוכות יותר, ולכן הם מתקשים להביע את הרגשות שלהם.

"צריך לדבר איתם, לתת להם מילים על מנת שיוכלו להביע את מה שהם מרגישים, בכל גיל. ולא די בכך - לאחר שמדברים עם הילדים, חשוב לאפשר להם להביע את מכלול הרגשות על ידי מילים, ציור או משחק".

"לקח זמן עד שהבנתי שנעם מת"

ביום העיון על אבל וילדים הוקדש דיון מיוחד לאבלם של אחים שכולים. "אחים שכולים מקבלים הכי פחות תשומת לב", אומרת גם ד"ר באום. "צריך לזכור שמדובר במצב ייחודי וטראומטי, שראוי להתייחסות בסיטואציה שבה ההורים עצמם חווים כאב ושכול של בן או בת. במקרים כאלה כדאי להתייעץ ולקבל הדרכה כיצד לתווך את המציאות לאחים השכולים".

אפרת אפטר היתה בת 13 כשאחיה נעם, חייל ישיבת הסדר, נהרג בעת פיגוע טרור. אפרת מספרת שהתעוררה בבוקר שבת לקול בכי, שבטעות חשבה אותו לצחוק. מאותו בוקר חייה השתנו. "בהתחלה, היתה הבנה ראשונית שטחית מאוד. לקח זמן עד שזה חלחל פנימה ממש. עד שהבנתי באמת שהמוות של נעם, שהאין, נמצא ונוכח".

כילדה ואחות שכולה דווקא זכתה לתמיכה רבה מהוריה ומשבעת אחיה, גדולים וקטנים ממנה. אבל גם היא מעידה שהדאגה להורים היא עצומה. "אני מרגישה שיש משהו שמאחד את הילדים במשפחה שלנו. זה לא רק האבל והכאב על נעם, זו גם האחריות והדאגה להורים שלנו. זה סוג של אחריות שאולי מאפיין אחים שכולים".

התמודדות מחודשת בכל שלב התפתחותי

את המרכיבים השונים של האבל, שכוללים: הכחשה, כעס, מיקוח - חווים גם הילדים, עד הקטן שבהם. "מי שחווה אובדן יודע שהחסר ימשיך ללוות אותו תמיד", אומרת ד"ר באום. "זה לא נגמר לעולם. יש שוני בעוצמות, אבל החסר לא נגמר לעולם. האתגר של אנשי המקצוע הוא לתת לילדים הכואבים כלים ללמוד איך להמשיך לחיות עם האובדן".

- איך חיים עם האובדן?

"אצל ילדים הדבר קשה במיוחד. בכל פעם שילד מגיע לשלב התפתחותי חדש, הוא נאלץ להתמודד שוב עם חוויית החסר. ילד שחווה אובדן בגיל שנתיים, יחווה אותו שוב, מחדש, בכניסה לבית הספר, בימי ההולדת, בבר המצווה ובאירועים שונים שהם ציוני דרך בחייו - למרות שזו תהיה חוויה שונה בכל גיל. 

סא"ל מור, הפוגשת אחים שכולים מדי יום במסגרת עבודתה, מחזקת את הדברים מנקודת הראות שלה: "עבור אחים שכולים, שלב הגיוס הוא שלב קשה במיוחד. הם מגיעים לגיל שבו היה אחיהם כשנהרג, ועבורם זהו שלב טעון מאוד בחיים. מרבים מהם נשללת במידה מסוימת זכות הבחירה היכן לשרת. הם זקוקים לחתימת הוריהם על מנת לשרת שירות קרבי. במקרים רבים הבקשה שלהם קשה עד בלתי אפשרית עבור הוריהם.

"אנחנו כמערכת למדנו לתת מענה לשלב הזה. לעטוף את האחים השכולים ואת בני המשפחה לקראת הגיוס. להקשיב ולבדוק יחד איתם מהן האפשרויות, ולתפור ביחד חליפה שמתאימה גם לאח שעומד להתגייס, וגם לסיטואציה".

הכאב הפרטי הודחק

סא"ל מור מספרת על אחים שכולים, שמגיעים אליה כבוגרים ומבקשים ללמוד על הנסיבות שבהן נהרג אחיהם. "לפעמים הם באים אלינו אפילו 15 ו-20 שנים אחרי האסון. הם מבקשים לדעת מה קרה, ומספרים שבמשך כל תקופת ילדותם הדחיקו את הכאב הפרטי שלהם. הם למדו שעליהם לתמוך בהורים, ולא מצאו את המקום ואת הזמן לשאול את השאלות. רק שנים רבות אחר כך הם מעבדים את האבל מחדש, מה שמאפשר להם לסגור מעגל".

בדיוק בגלל זה ד"ר באום מציעה לדבר עם ילדים בכל גיל, ולא לחשוש להפחיד אותם על ידי כך שנספר להם את האמת. "במקרים רבים עלולים רעיונותיו של הילד לגבי ההתרחשויות להיות מפחידים הרבה יותר מן המציאות", היא מזהירה. "מאחר שילדים נוטים לחשיבה מאגית, הם חוששים לעיתים קרובות שהאדם נפטר בעקבות דבר מה שהם אמרו או עשו. לכן, חשוב מאוד לחזור ולהדגיש שהמוות לא נגרם באשמתו של אדם כלשהו, בטח לא באשמת הילד, ולהתאים את אופי ההסבר לגילו של הילד.

"לא תמיד יש לנו תשובות לכל השאלות, אבל עצם ההזדמנות לשאול ולשוחח

תקל על הילד להסדיר את המחשבות ולהגדיר את הרגשות החדשים". ד"ר באום גם ממליצה לשתף את הילד בחוויית האבל שלנו. לספר שגם אנחנו עצובים ומתגעגעים. "כך אפשר להמחיש שמדובר ברגשות לגיטימיים. אם תשתפו את הילדים בזכרונות נעימים מהנפטר, תוכלו לעזור להם לזכור אותו וגם תאפשרו להם להביע את רגשותיהם ותחושותיהם".

רגע צוחקים, רגע בוכים

אחד המאפיינים של אבל בקרב ילדים הוא התנודות המהירות בין מצב רגשי אחד לאחר. מאחר שילדים יכולים להתרכז בכל פעילות למשך פרקי זמן קצרים, קשה להם להיות באבל למשך פרק זמן ארוך, ולכן ניתן לראות איך הם עוברים מבכי לצחוק, ושוב בוכים לאחר מכן.

ד"ר באום מציעה להימנע משיפוטיות. אם הילד רוצה לצפות בסרטים מצוירים בקול רם או להזמין חברים, זוהי כנראה דרכו להתמודד עם הכאב. בנוסף, ילדים שחוו אובדן עלולים להפגין רגרסיה בתפקוד, לחזור להרטיב במיטה, לאבד תיאבון או להתרחק מחברים.

בסופו של דבר, מרגיעה ד"ר באום, רוב הילדים מתמודדים עם שכול ללא צורך בעזרה מקצועית. אך יחד עם זאת, אם אתם רואים שהילד מתקשה לתפקד באופן בסיסי בחיי היומיום, או מביע מצוקה שנראית לכם גדולה - אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.

אתרים המציעים עזרה נפשית

מרכז נט"ל

המרכז מטפל באנשים שנפגעו כתוצאה מטראומה על רקע לאומי ופועל על מנת להביא את נושא הטראומה והטיפול בה למודעות ציבורית רחבה.

ער"ן

שירות הומניטרי המציע עזרה נפשית בטלפון, במשך 24 שעות ביממה בעשרה מרכזים ברחבי הארץ. באתר קישורים, עדכונים, מאמרי תוכן, פורום ועוד.

סה"ר- סיוע והקשבה ברשת

האתר עוסק בדיכאון, התאבדות ומשבר וכולל מגוון רחב של מקורות מידע בנושאים אלו, וכן הפניות לארגוני סיוע רלוונטיים. בנוסף, האתר מציע סיוע נפשי מיידי מקוון, הניתן בחינם על ידי סייעי המרכז, ומיועד לאנשים המצויים במשבר ולבני משפחתם. 

המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה - טראומה נפשית ופסיכולוגית

מטרת האתר היא לספק את המידע העדכני ביותר בנושאי טראומה ולחץ. ניתן למצוא בו עצות שימושיות כיצד להתגבר עליהם ולנצח אותם. האתר מכיל מאמרים, אפשרות פנייה למומחים, קישורים לאתרים רלוונטיים וסיוע נפשי.