יש לאיראנים פצצה. מה הם יעשו?
נשיא איראן אחמדי-נג'אד מכריז: "לאיראן יש פצצת גרעין". העתיד של תושבי מדינת ישראל והמזרח התיכון נראה לפתע מעורפל ולא ברור. שלושה מומחים ישראלים בעלי שם מנסים להשיב: כיצד ייראו החיים שלנו ביום שאחרי הפצצה האיראנית? מה יהיו האינטרסים האיראנים - ומי באמת יקבל את ההחלטה ללחוץ על הכפתור האדום? כתבה ראשונה בפרויקט מיוחד של ynet
האם אנחנו מוכנים? השאלה הזו מהדהדת לאורכו של הפרויקט המיוחד של ynet העוסק באיום הפצצה האיראנית. לשאלה הזו משמעויות רבות - פוליטיות, כלכליות ואנושיות. האם צריכה ישראל להכין את אזרחיה למצב של "מלחמה קרה", איום גרעיני מתמשך מול האויב ממזרח - או שעדיף להמתין, להרגיע ולסמוך על העולם? האם הגיע הזמן להשקיע תקציבים בתוכניות חירום, למקרה של אזעקת אמת? ואולי כולנו מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהאמין ש"יהיה בסדר"?
זה יקרה מחר, או בעוד חודש, או בעוד שנה. וממש לא בטוח שנדע מראש. תחילה יבוא טפטוף של ידיעות בסוכנויות הידיעות האיראניות, על "הדברים החשובים שיאמר הנשיא מחמוד אחמדי-נג'אד לקראת ערב". ככל שינקפו השעות יחלו לצוץ עוד ועוד דיווחים מפי גורמי ממשל זוטרים כי "הנשיא צפוי לבשר על התקווה שכל איראני גאה ממתין לה כבר שנים רבות". "נראה לעולם שאנחנו כוח שיש להתחשב בו", יאמר אחד מהגורמים המקורבים למשמרות המהפכה וירמוז על הבאות.
באולם רחב הידיים בטהראן יצטופפו אלפים רבים. "מוות לאמריקה! מוות לישראל!" הם יקראו דקות לפני שאחמדי-נג'אד יעלה לדבר. הוא לא ישמור את מאזיניו במתח זמן רב: "אחיי היקרים, אם אמריקה חושבת לדבר איתנו בשפת הכוח – עליה לדעת שלנו יש בדיוק את אותו הכוח. אם ישראל חושבת לתקוף אותנו – עליה לדעת שלא נסתפק באיומים אלא נקיימם. הבטחנו למחוק את ישראל מהמפה ונוכל לקיים זאת. אחיי היקרים, אני שמח לבשר לכם, שבעזרתו של אללה יתעלה, הצליחה הרפובליקה האיסלאמית של איראן לפתח נשק גרעיני המוכן לשימוש בכל עת". הקהל לא יידע את נפשו מאושר. המזרח התיכון מתעורר לעידן חדש.
הכור הגרעיני בבושהר, איראן. צילום: איי.אף.פי.
מה יקרה באיראן בפרט, ובמזרח התיכון בכלל, בבוקר שאחרי ההכרזה הדרמטית הזאת? האם החיים של כולנו ישתנו ללא הכר, או שניכנס לעידן חדש של מלחמה קרה שיעמיד בסימן שאלה את כל מה שהכרנו וידענו? שלושה מומחים מובילים בחקר איראן בישראל מנסים לגבש תמונת מצב ליום ההוא: ראש המרכז ללימודים איראנים באוניברסיטת תל אביב, פרופסור דוד מנשרי, החוקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב ד"ר מאיר ליטבק, וכן הפרשן לענייני איראן ומי שכיסה אותה במשך שנים ב"קול-ישראל", מנשה אמיר.
כיצד ינהגו האיראנים, כשבידיהם הפצצה?
אחת ההנחות בישראל היא שהסכנה שבידי גרעין בידי משטר האייטוללות אינה מסתכמת בכך שאיראן תמהר לשגרו לתל אביב, לדימונה או למפרץ חיפה, אלא בכך שמדובר בנשק הרתעתי וכי תחת המטריה הגרעינית הזאת יפעלו סוכני ההשפעה האיראנים השונים באיזור (חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי והאחרים) ביתר תוקפנות נגד ישראל. פרט לכך, ישנם לא מעטים הסבורים כי איראן חותרת להשיג את הגרעין אחרי שראתה מה קרה לשתי חברותיה ל"ציר הרשע" שקבע בוש – עיראק התפרקה תחת הפלישה הצבאית האמריקנית בעוד שבצפון קוריאה שהשיגה נשק גרעיני מטפלים האמריקנים בכפפות של משי ובשיחות דיפלומטיות אינסופיות.
פרופ' מנשרי: "באופן עקרוני, ביום שאחרי לא יקרה כלום, אולם הדבר יהפוך את איראן בבת אחת למעצמה אזורית עם משקל אדיר במרחב, ישים תחת איום איראני ישיר את מדינות המפרץ וכמובן ישליך על ישראל, אפילו במובן הכלכלי בדמות מחירי הנפט המאמירים. גם היום, בלי נשק גרעיני, איראן היא מעצמה עולה באזור, בוודאי בעידן בו לאף מדינה ערבית אין הגמוניה. כזכור – במזרח התיכון יש שלוש מעצמות אזוריות ושלושתן לא ערביות – טורקיה, איראן וישראל. יכולת גרעינית בידי איראן תהיה איום חמור מאד על ישראל ומעמדה יעבור שידרוג משמעותי ביותר".
פרופ' מנשרי לא ממהר לקנות את התיאוריה שלפיה יפעלו ארגוני הטרור בקלות רבה יותר: "באשר להנחה כי החיזבאללה והאחרים יפעלו ביתר חופשיות – אני מקבל זאת בערבון מוגבל. גם החיזבאללה וגם האחרים לא מעלים על דעתם שאיראן תשתמש בנשק גרעיני אם ישראל תילחם בהם. הרי גם סוריה לא האמינה ב-73' שישראל תתקוף אותה בנשק גרעיני שהסורים סברו שיש לישראל - ואכן תקפו אותה".
ד"ר ליטבק: "כדי לא להסתכן בספקולציות, אומר בזהירות: אם יהיה לאיראנים נשק גרעיני – הדבר יגביר את הביטחון העצמי שלהם. סביר שהם יראו את זה כמעין חסינות מאיומים אמריקנים. סביר גם שהדבר ייתן להם תחושת ביטחון עצמי שאיתה הם יפעילו טרור והנשק הגרעיני ישמש להם מטריה לטרור".
"אמנם איראן רוצה את הפצצה יותר לצורך הרתעה מאשר לשימוש, אבל אף פעם אי אפשר להיות בטוח שלא ייעשה בה שימוש", אומר מנשה אמיר. "נשק גרעיני בידי איראן, פירושו הפיכתה למנהיגת העולם המוסלמי. משטר רדיקלי כזה, שאומר שההתאבדות היא המטרה העליונה של האדם ובעל יומרות להתפשט למדינות אחרות זו בהחלט סכנה. ההתבטאויות האיראניות לא משאירות מקום לספק שהמשטר האיראני חותר להשתלט על העולם. אני מניח שאיראן תתפתה לנסות ולהשתלט על מקורות הנפט ואולי אף תפעל בדרכים שונות נגד ישראל וזאת מבלי להזדקק דווקא לשימוש בפצצת הגרעין".
הסכנה: מירוץ חימוש גרעיני. גם הסעודים ירצו?
זמן רב חוששות מדינות ערב, בדגש על מדינות המפרץ הפרסי, מנשק גרעיני בידי איראן. עד כדי כך חוששות שנשיא איראן לשעבר וראש המועצה לשמירה על האינטרס של איראן, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, ביקר לאחרונה באזור בניסיון לשכך את החששות אך נראה שלא הצליח. חשש אחר של מדינות ערב הוא שמא אחיותיהן לא יוכלו להישאר מאחורי האימפריה האיראנית העולה ובכך ייפתח מירוץ חימוש בראשות מצרים וסעודיה, למשל.
כך, למשל, דיווח בעת האחרונה העיתון "אל-קודס אל-ערבי" היוצא לאור בלונדון כי סעודיה עשויה לרכוש ראשי נפץ גרעיניים מפקיסטן בעת הצורך. גם הליגה הערבית ביטאה את חששה ממצב זה. "אין זה האינטרס שלנו שיהיה מירוץ חימוש גרעיני באזור או שיהיה נשק כזה", אמר לפני כשבועיים מזכ"ל הליגה הערבית, עמרו מוסא. אולם דווקא סעודיה ניסתה להקהות את החשש כשיורש העצר שלה, האמיר סולטאן בן עבד אל-עזיז, הפתיע כשאמר שארצו אינה חותרת להשגת נשק גרעיני. "איננו מסכימים להפצת הנשק הגרעיני. די בכך שהמדינות הגדולות מחזיקות בנשק הזה כדי להגן על העולם ולהגן על עצמן".
"הערבים מאד לחוצים מהעניין הגרעיני האיראני ורואים זאת בשתי צורות – לפני הפגישה האחרונה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית של האו"ם, ניסה המזכ"ל עמרו מוסא להכניס סעיף שאם מדברים על הגרעין האיראני – יש לדבר גם על הגרעין הישראלי. הסעודים ומדינות המפרץ לא התלהבו מזה והשיבו: אל תקלקל לנו עם העניין הישראלי את הסוגיה של איראן. עם ישראל אנחנו יכולים להסתדר", אומר ד"ר ליטבק. "לפי שורה של התבטאויות רואים שאם יהיה נשק גרעיני בידי איראן – הסעודים ירגישו לחץ אדיר וירצו להצטייד בו וכך גם מצרים. מכאן עלול להיווצר מצב שבו אם יהיה נשק גרעיני בידי גורמים רבים, אולי אף אחד לא ירצה להפעיל אותו – אבל בעת הידרדרות איש לא יודע איך כולם יגיבו".
פרופ' מנשרי בוחר להתייחס למירוץ החימוש דווקא מזווית שונה: "אנו רואים את הכל תחת האיום על ישראל אולם אפשר לראות זאת גם אחרת. שמעתי את ההסבר הבא גם ממומחים איראניים שחושבים שמירוץ חימוש במזרח התיכון ימעיט את המשקל של איראן באזור. בכל מקרה, בהחלט ייתכן שמדינות אחרות כמו טורקיה, עיראק, סעודיה ומצרים יבקשו נשק גרעיני. לא די בכך שהפצצה האיראנית תביך את הערבים – היא גם תעמיד אותם בעמדת נחיתות משמעותית שתאלץ אותם לרכוש זאת".
מי ילחץ על הכפתור האדום? לא אחמדי-נג'אד...
בשעה שבה לווייני ריגול ישראלים, אמריקנים ואירופים משייטים בשמיים, מצלמים וממפים כל פיסת קרקע באיראן, נראה כי על הקרקע המצב הרבה יותר סבוך. אם איראן תצליח לשים יד בסופו של דבר על הפצצה, כלל לא ברור עתה מה יהיה הגוף או התהליך שיידרש כדי לאשר את הלחיצה על הכפתור האדום. גם מומחינו נשאלו על הליך קבלת ההחלטות הצפוי באיראן והשיבו גלויות: הדברים עדיין מעורפלים.
פרופ' מנשרי: "אני בכלל לא בטוח שהאיראנים עצמם חשבו על כך, ובכלל איראן נמצאת במרחק של כמה שנים מהפצצה. כרגע, כשנדרשים לקבל הכרעות אסטרטגיות, המועצה לביטחון לאומי, שבראשה עומד עלי לאריג'אני, היא זו שממליצה, הממשלה מעורבת, אך ההחלטה היא בידי המנהג העליון – עלי חמנאי. אולם חמנאי לא לבד והוא מושפע מהאנשים סביבו. יש עוד שורה ארוכה של גורמים משפיעים, כמו רפסנג'אני למשל, אולם התיק יהיה בסופו של דבר של חמנאי".
ומה עם אחמדי-נג'אד המתלהם? "במושגים ישראליים – אחמדי-נג'אד הוא לא יותר מאשר סגן ראש ממשלה ולכן ההחלטות הגורליות יתקבלו בסופו של דבר בפורום בראשותו של המנהיג הרוחני, חמנאי. ההחלטה תהיה בסופו של דבר שלו, למרות שהוא לבטח יתייעץ עם אחרים", אומר מנשה אמיר. "הלחץ לשימוש בנשק הגרעיני לא יבוא מחמנאי אלא ממפקדי משמרות המהפכה שידחפו להשתמש בפצצה או לפחות לאיים בכך. הראשונים שיתייצבו בפני חמנאי יהיו אנשי משמרות המהפכה והכוחות המלווים אותם, הבסיג'. למשמרות המהפכה יש השפעה רבה על חמנאי והם מאד ירצו להבליט את עצמם ואת יעילותם ונאמנותם לביצוע המטרה העליונה. אמנם חשיבותו של הנשק הזה היא בהרתעה שלו, אולם בהחלט יכול להיווצר מצב שבו הם יתפתו להשתמש בו, זה לא איום סרק".
"אף אחד לא יודע איך יקבלו את ההחלטה", מסכם ד"ר ליטבק. "ישנן מספר הנחות, אבל אף אחד לא יודע איך זה יתבצע וזה תלוי במידה רבה באירוע עצמו. ברור לגמרי שהמנהיג הרוחני של איראן, עלי חמנאי, הוא המנהיג שיכריע, אבל יש תהליך מאד משמעותי ולא טוב באיראן בשנים האחרונות שעלול להשפיע גם עליו. אנו רואים את התגברות הכוח של האגף הצבאי בממסד האיסלאמי – בוגרי מלחמת איראן-עיראק, והנשיא אחמדי-נג'אד משקף את זה בעצמו. אלה ילדי המהפכה הקשוחים – קסנופובים, צרי אופק, לאומנים ודתיים מאד קיצוניים. בעלי דיעות מיליטנטיות גם בנושאי פנים וגם בנושאי חוץ - וכוחם עולה".
- בכתבה הבאה: כיצד תיראה "מלחמה קרה" מול איראן ומהן האופציות הצבאיות של ישראל?
