יום כיפור בכל שבת

כל אנתרופולוג מתחיל יודע שהאינדיאנים כלל אינם מצפים שריקוד הגשם שלהם אכן יוריד גשם. מה שהם כן מצפים הוא שכולם יבינו שצריך גשם. כל פוליטיקאי יודע שרק חלק קטן, אם בכלל, מן ההסכמים הקואליציוניים יקוים, ובכל זאת מבצעים כולם באדיקות את הריקוד המסורתי - דורשים, נעלבים, מאיימים וחוזרים למעגל הרוקדים. ריטואל קבוע, הנושא בחובו רמזים ורמיזות למה שבאמת-באמת רוצים הרוקדים. מן ההסכמים הקואליציוניים האחרונים אפשר ללמוד יותר על מאווייהן ותוכניותיהן של המפלגות - כל אחת ועולמה הקסום - מאשר על מה שאכן "יקבלו" ישירות. 

הגמלאים? אלה רואים רק גמלאות. לא חברה, לא כלכלה, לא חוץ ולא ביטחון, לא דת ולא מדינה, לא איכות סביבה ולא חוקה. דבקות טוטלית במטרה. 15 סעיפי הסכם, שכולם מצלצלים כמו קופה רושמת: 4 מליון פה ו-3 מיליון שם. אלמלא הופיעו אותם סעיפים עצמם (!) בהסכם הקואליציוני עם מפלגת העבודה, הייתי מהמר שלא יראו מהם אגורה; לאוצר דרכים משלו לטרפד הקצבות כאלו. אבל אם מכרו אותה הסחורה פעמיים (בעצם שלוש, קדימה תמכור את זה לבוחריה כהישג של אולמרט) יש סיכוי שחלק ממנה אולי יתממש.

בכל אופן, כדאי לגמלאים להפנים מהר את השפה הקואליציונית: הביטויים "ימונה צוות" (לעניין פנסיית החובה) ו"תוקם ועדה" (בנושא קצבאות הזיקנה) פירושם תמיד "לא יתבצע לעולם" ו"ימוזמז עד למותו". הסעיף הכי משעשע בהסכם הגמלאים הוא סעיף 30: "הממשלה תקצה 15 מיליון לפעולות שיטופלו על-ידי השר לענייני גימלאים". אילו פעולות? סתמו ולא פירשו. מסתורין. אולי פעולה גמלאית מעבר לקוי האויב?

העבודה? חבל על העבודה. הגמלאים לפחות רוצים גמלאות; העבודה רק רוצה מינויים - מסגן יו"ר הקואליציה (מה זה בכלל?) ועד לחבר בועדה למינוי הקאדים. מהפכה חברתית? רפורמות כלכליות? עיירות הפיתוח? קשישים, ילדים, סטודנטים? שינוי עדיפויות בכל נושאי ההפרטה? סקנדל עובדי חברות כח-אדם? אף לא מילה רצינית אחת. פשוט לא יאמן עד כמה מזלזלת העבודה בבוחריה ובתבונת הציבור. מה"אידיאולוגיה החדשה" של פרץ נותר משהו כמו תכנית ויסקונסין - ג'וב לכולם, ולא חשוב מי ומה.

ש"ס? זה כבר סיפור אחר. לא ריקוד גשם אלא ריקוד המניפות. מגלים טפח ומכסים טפחיים. מכל שורה בהסכם עם ש"ס מבצבצת העובדה שכאן ישבו רבי-נוכלים בשני צידי השולחן. שני הצדדים מרמים איש את רעהו, מאחזים את עיני הציבור וגוזלים אותו במשותף. מבחינת אולמרט זה הסכם רע, הבוגד במצח נחושה בבוחרי קדימה ש-80% מהם הצהירו על עצמם כחילונים. ההסכם נוטש ומפקיר את "ברית הזוגיות" (וגוזל את זכותם של 400 אלף אזרחי ישראל להתחתן במדינתם), מוותר על כל פתרון הוגן בעניין גיוס בחורי הישיבות המשתמטים ומפקיר את השבת החילונית בידי שר עבודה פונדמנטליסט שיעשה כל מאמץ להפוך כל שבת ליום כיפור.

הכל יורד לטמיון

ההסכם מבטל כל מה שהושג (ולמרות הספקנות הרווחת הושג לא מעט) בפתרון בעיית המועצות הדתיות. אלה תחזורנה להיות ביב השופכין של הפוליטיקה הישראלית, עם מאות מינויים פוליטיים מופקרים של עסקני ש"ס (ההסכם אפילו מבטל את הסעיף המחייב אותם בהשכלה פורמלית...) ושוד מסמר שיער של הקופה הציבורית. סעיפי ההסכם הקואליציוני מזמינים סיבוב נוסף של קריסת המועצות הדתיות. הממשלה והרשויות יתנו חצי מיליארד שקל בשנה, עסקני ש"ס ידאגו שרוב הכסף יגיע למקורביהם והעובדים שוב יפגינו בירושלים משום שלא קיבלו את שכרם מן הקופה השדודה.

ש"ס אכן ארגנה לעצמה שלמונים של כמאתיים מיליון שקל בקומבינות שונות המפורטות בהסכם, אבל האינסטינקט הגזלני

מוביל אותה לוותר על כספים קואליציוניים גלויים, אותם מקבלים (אולי) פעם אחת, ולדרוש תיקים אותם אפשר "לחלוב" כל תקופת הכהונה. במשרד התמ"ת אפשר לגנוב עשרות מיליונים ("מחקר ופיתוח"? צפויות התפתחויות מדהימות בתחומי המחקר התורני והפיתוח ההלכתי...), במשרד החינוך אפשר גם כ"שר בלי תיק" ללסטם מאות מיליונים, ובמשרד ראש הממשלה אפשר למנות מאות מינויים פוליטיים ולשנע עשרות מיליונים נוספים לכל העסקנים, הקבלנים והספקים המחוברים לעטיני המפלגה.

משרד התקשורת הוא המשרד היחיד שאיננו מאפשר העברה ישירה של כספי ציבור לעמותות ש"ס, אבל הוא בהחלט מאפשר לרדת לחייו של כלל הציבור. צפו לשובן של התחנות הפיראטיות ולאובססיה פתולוגית בכל מה שקשור לתוכן (בעיקר בסלולרי ובאינטרנט) - "געוואלד, ציצים!" (כבר עכשיו יש בג"צים של חברות הסלולר, בגלל השתוללות ש"ס בעניינים אלה בכנסת היוצאת). למשרד התקשורת יש גם סמכויות רגולטוריות ("תנאי רשיון") בעלות כח אדיר. בחתימה אחת של השר אפשר להוסיף או לגרוע מיליארדים מרווחי חברות התקשורת. אין לי ספק שכוחו להציק יתורגם די מהר לפניות מנומסות ל"מיזמים משותפים" - חברות התקשורת יתנו כסף וש"ס תספק את אוכלי החינם…

רוני בריזון כיהן בכנסת ה-16 כח"כ וחבר בוועדת הכספים מטעם סיעת שינוי