ריזוטו באמצע הלילה ומערכת יחסים מפתיעה

הודעת ה-SMS שנשלחה קצת לפני חצות אמרה: "יש לי במקרר שני דניסים, שרימפס שמנמנים וראשי קלמארי טריים. אני מכינה ריזוטו פירות ים. בא לך לבשל?"

התגובה לא איחרה לבוא: "אני שותה עם חברים, נפרד מהם ומגיע. תוך שעה אצלך". באחת אחרי חצות התחלנו לבשל, בקבוק בושמילס היה מש"ק החוויה של הערב וג'ים מוריסון צוות הווי ובידור.

הכרתי אותו במקרה, כחודש לפני זה. שבועות של שיחות טלפון ארוכות אל תוך הלילה (יותר נכון, עד שבע בבוקר מרימים בטלפון כוסית אחרונה של ויסקי, אני במדבר והוא בקצה השני של המדינה, ומתנדנדים מבוסמים ומחויכים למיטה). נטו אוכל, אלכוהול, ריגושים קולינריים, החלפת מתכונים וגירוי תאבון הדדי. הייתי משועשעת מאוד לפגוש במה שנראה כמו הגרסה גברית שלי לפני כמה שנים. 

אחרי שלושה שבועות טלפוניים אינטנסיביים נשבר לי מהמדיה הווקאלית. סיימתי תורנות מטבח (תתפלאו, יש עוד דברים כאלה בקיבוץ) באחת עשרה בלילה, עליתי על האוטו והקרבתי נסיעה של שעתיים כדי לבדוק את הפלא הזה שמשעשע אותי כל כך. הייתי חייבת לראות במו עיני מי זה שאוהב אוכל ואלכוהול כמוני, אם לא יותר.

אחותי אוס היתה מזועזעת מהאקט הקיצוני: "השתגעת? לנסוע באמצע הלילה כדי לפגוש בחור שאת לא מכירה?". "אחרי חודש כזה אף אחד לא מכיר אותו יותר טוב ממני", ניסיתי להרגיע. בחרדה גוברת לגורל אחותה הגדולה, שכפי הנראה ירדה מהפסים, אוס ניסתה כיוון שכנוע שונה, "מה אם הוא מכוער? חבל שסתם תתאכזבי". "את לא מבינה? זה לא הקטע, אנחנו באמת חברים טובים. אין פה שום קטע רומנטי. הוא תינוקי, צעיר ממני בשש שנים ובכלל לא רלוונטי איך הוא נראה". 

אז נסעתי. עם דחף בלתי נשלט לאכול איתו משהו. אפילו משהו קטן. סוף סוף מישהו שאני מרגישה לידו נורמלית לחלוטין ולא איזו פריקית של אוכל, של מטבח ושל בישולים. שלווה לגמרי דפקתי בדלת. פתח לי בחור צעיר ("מילא צעיר ממך, אני מבינה. אבל הוא נראה בן 16 - את לא מתביישת? יא פדופילית", טלפון מלא בוז ממרים, אחרי שפגשה אותו לראשונה). קישקשנו כמו שני מכרים ותיקים וחצי שעה מהרגע שאמרתי שאני רעבה היה שולחן ערוך ומלא כל טוב יש מאין, ("מצטער, ממש אין לי כלום במקרר, תיכף אני אבדוק מה אני יכול לארגן". כן, בטח). שאני אמות, זאת אני, צעירה בשש שנים, עם תוספת למטה וכמה קילוגרמים פחות.

המפגש הראשון, שהתחיל באחת בלילה, נגמר אחרי 12 שעות, סיבוב בארים בתל אביב, ארוחת בוקר בשרית, כמה מאפים מטאבון לילי והמון פעילות לסתות א-רומנטית. אחרי המפגש שודרה צפירת הרגעה לאוסינקה, "אני חיה, הוא רוסי, רזה, לבן, חלק ונראה כמו ילד. את יכולה להרגע". מגיל אפס הבטחתי לסבתא הפולניה שלי שאני מתחתנת עם כושי, ומודל היופי הגברי שלי תמיד היה אותלו (פט יואינג, דיויד רובינסון, או בגרסא המעודנת יותר - באסטון). במשפט אחד - כמה שיותר גדול, שחור ומכוער. 

סיימנו בשלום מפגש ראשון. לא מדובר בפסיכופט ומתח מיני לא יכול להיות פה - אפשר לחזור למפגש השני (הזוי ומהנה כמו כל השאר). פירות ים, ריזוטו, בושמילס, מוריסון - מי צריך יותר מזה? בשבע בבוקר סיימנו לבשל. כוסית של בחרובקה סתמה את הגולל על המשך הערב (אוקיי, אז הזמנים קצת התבלבלו לנו. ערב, בוקר, מה זה משנה). השולחן היה ערוך, שתי צלחות מגרות עם ריזוטו נימוח, עליו נחו פילטים פריכים של דניס מטוגן בחמאה, הבחור מרוסק על הספה בסלון ואני הבנתי שהדבר היחיד שיכול לעצור את הסיבובים של הראש שלי הוא הכרית.

ריזוטו פירות ים

המרכיבים:

1 כוס אורז עגול לריזוטו

1 כוס יין לבן יבש משובח

2 כוסות ציר דגים מצומצם עד כלות (שלנו התבשל כמעט שלוש שעות)

50-100 גרם חמאה (תלוי בדיאטה, אני נוטה יותר לכיוון ה-100)

שרימפס קלופים

ראשי קלמרי

קליפה ומיץ מחצי לימון

גבינת פרמזן מגוררת

מלח/פלפל

אופן ההכנה:

1. מטגנים מעט את האורז בכף חמאה, על אש נמוכה.
2. מתחילים לשפוך את הנוזלים (קצת בכל פעם, תוך ערבוב מתמיד) כוס ציר, כוס יין, כוס ציר. עד שהכל נספג והאורז רך.
3. מוסיפים את שארית החמאה מבלי להפסיק לערבב.
4. במחבת נפרדת מטגנים את השרימפסים והקלאמרי בחמאה - שתי שניות בערך.
5. מוסיפים את פירות הים והפרמזן (לערבב, כבר אמרתי?). מגישים ואוכלים מיד.
   

אני ממליצה מכל הלב להחזיק סו-שף צעיר ונמרץ. די מתיש הערבוב הזה.