בטוח שלא בטוח

פעם, לא כל-כך מזמן, כשגברים לא מרחו קרם אנטי-אייג'ינג, אספרסו קצר לא היה לאטה ומפתח שוודי לא נמכר כאולר-מולטי-פונקציונלי, רכב שטח היה ג'יפ. בלי להיכנס להגדרות מורכבות ולתאר מערכי מתלים וסגנון מבנה, הוא היה רכב שמיועד לנסיעה בשטח. כזה שמסוגל לעלות גם על הכביש, אבל לא ממש מרוצה מזה. מכיוון שבבסיסו נועד אותו ג'יפ לאפשר עבירות גבוהה במעלות עמוסי סלעים ובורות, על הכביש הסלול הוא לא היה משהו. נהגו בו בדרך כלל לאט, בזהירות יחסית, רגוע. רק ככה הוא לא הרגיש כאילו תכף יתפרק מתחת לרגליים. רק ככה העינוי היה נסבל יחסית. בדף הפרסום לא הופיעה בכלל קטגוריית אבזור. 

פורד אקספלורר. עשרות הרוגים, מאות התהפכויות. רק הצמיגים אשמים?

היום זה אחרת. רכב שטח "של פעם" עוד יש, אבל רק קצת. מעטים בלבד גם קונים אותם ונוהגים בשטח. הרוב מוצא לעצמו מוצר אחר לגמרי כדי להשתעשע איתו בטיולי משפחות בנחלי הדרום. כזה שמאפשר לעשות כמעט כל דבר שאחיו הבוגר יכול היה, וגם את מה שלא. קודם כל, קוראים לו בכלל SUV - ראשי תיבות של Sport Utility Vehicle - וזה כבר מסביר שהוא לאו דווקא מיועד לשטח. זאת אומרת, הוא כן, אבל יכול גם לשמש כרכב פרטי רב-שימושי מולטי-משימתי.

במילים אחרות, הוא יכול להיות גם זה וגם זה, ומוזמנים לנהוג בו אלה וגם אלה. בעיקר משום שכיום לא נוהגים בו רק גברים מסוקסים בנעלי צבא, מכנסי עבודה וגופייה אפורה, אלא גם נשים מטופחות, אנשי עסקים, צעירים שחשבון הבנק שלהם מאפשר להוציא 200 אלף שקל במקרה הזול, או מיליון שקל במקרה האחר. בהתאמה, היום הוא כבר לא נוסע לאט בין החניה הביתית לשטח המאתגר. הוא נמצא כל הזמן על הכביש, על כל כביש, ובמספרים גדלים והולכים. כי הוא סמל סטטוס, כי הוא מהווה אלטרנטיבה לרוכשי מיניוואנים רב-מושביים שרוצים עוד קצת זמן פנאי איכותי; כי בואו ונקרא לילד בשמו: הוא פוזה.

פעם הוא היה ג'יפ אמריקני עם גג דולף וריח של בנזין, דלת ברזנט וספסל אחורי עם ערכת קפה בתוך קופסת תחמושת. כיום הוא פורשה קאיין או ריינג' רובר במיליון שקל. הוא גדול מידות, מצויד במיטב אביזרי הפינוק והבטיחות שתעשיית הרכב מסוגלת להציע, יציב בהרבה, מתוחכם משמעותית בכל מצב, ומהיר מאד. מאד-מאד. וזה משום שלבעליו לא מספיקים ריפודי עור יוקרתיים, עץ מהגוני ומערכות סראונד מתקדמות עם מסכי DVD. הרי אם אי-אפשר להשאיר פס לכל המתחכמים האלה עם מכוניות ספורט קטנות ואתלטיות, מה הטעם?

או, אז עושים משהו בנדון. וכך קיבלנו על הכביש מפלצות כאילו-שטח עם המון פוטנציאל שממומש רק לעתים רחוקות. פולקסווגן טוארג, למשל, מגיעה כמעט ל-230 קמ"ש ומאיצה ל-100 קמ"ש בפחות משמונה שניות. הרבה-הרבה יותר מהר מהמשפחתית הנוצצת שלכם. לעומת זאת, פורשה קאיין הרבה יותר מהירה. כמעט 270 קמ"ש, 5.6 שניות ל-100 קמ"ש. ואלה כבר ביצועים של מכונית ספורט כמעט אקזוטית.

הסיכוי למות? פי שישה

עם תדמית של קשוח-בלי-חשבון ובטוח-ללא-גבולות, הצליח ה-SUV - או הכביש-שטח בישראלית - להפוך לכלי רכב פופולארי במיוחד בארה"ב. כמה פופולארי? כיום נמכרים מדי שנה פי שלושה SUV חדשים בארה"ב מכפי שנמכרו לפני עשור. כל מכונית עשירית בארה"ב היא עכשיו כביש-שטח. אצלנו, כרגיל, מעתיקים. כלי הרכב הכבדים, הגדולים וזללני הדלק מעולם לא היוו בעיה מבחינת האמריקנים. עד הנסיקה האחרונה במחיר הדלק לאף אחד לא באמת היה אכפת אם הרכב שלהם עושה ארבעה ק"מ לליטר או 10. עוד שלושה דולרים למכל, פחות שני דולרים, מי סופר. עם חניוני הענק מחוץ למרכז, עם כבישים רחבי מסלול, עם המון שטח לא מיושב, כלי הרכב האלה מרגישים בסדר גמור. בסאות'בנד אינדיאנה, שם מיוצר ההאמר הענק, אין ממש פקקים.

בארץ המצב קצת שונה, במקרה שלא שמתם לב. זה לא הפריע לעשרות אלפי ישראלים לחקות את הטרנד. כך מצא עצמו הכביש הישראלי מעוטר בהמון כלי רכב גדולים שצצו משום מקום. ואם בארה"ב הם השתלבו מצוין כי הכל גדול ממילא, כאן מדובר בממד שונה לגמרי מהמקובל. ומכיוון שמרבית התנועה אצלנו היא בכל מקרה עירונית, העסק הפך למגוחך עוד יותר. מה שלא הפריע לאיסוזו טרופר, מיצובישי פג'רו וטויוטה לנד קרוזר להפוך ללהיטים בשוק המכוניות. גם לא העובדה שכיום עומד מחירם על 200 אלף במקרה הזול.

ואיך משכנעים אתכם המוכרים לרכוש אחד? בסיוע הסבר מלומד על כמה שהרכב שימושי (נכון מאד), כמה שהוא טוב בשטח (נכון למדי), כמה שהוא מגניב (לא נכון) וגם כמה שהוא בטוח יותר מכלי רכב אחרים. והוא לא. ה-SUV הוא בפירוש לא רכב בטוח במיוחד. והנתונים בנושא, אם תהיתם, חד-משמעיים. במחקר מקיף שנערך בפלורידה ופורסם לא מזמן, נבחנו בשנים 2000-2003 תאונות בהן היו מעורבים כ-4,000 צעירים מתחת לגיל 16. המחקר נעזר, בין היתר, בנתונים שאגרו חברות ביטוח. המסקנות? בארה"ב, ל-SUV יש סיכוי גדול פי שניים להתהפך במקרה של תאונה. חד-משמעי מספיק? 

ומכיוון שלצעירים, סטטיסטית, יש סיכוי של פי שלושה להיפגע בתאונה בה רכב מתהפך - בעיקר מחמת אי-חגירת חגורות בטיחות מאחור - אפשר להסיק שעבור הדור הצעיר לפחות, מדובר ברכב בטוח פחות ממכונית פרטית. האיגוד האמריקני לבטיחות בדרכים, ה- NHTSA, הוא מהחשובים שבארגוני הבטיחות המוטורית בעולם. האיגוד הזה, שניתח עד היום כמות תאונות אדירה, קבע לאחרונה כי הסיכוי להיהרג בתאונה ב-SUV על כבישי ארה"ב, גבוה ב-11% לעומת רכב פרטי. האיגוד קבע גם כי במבחנים שערך מציגים רכבי כביש-שטח נטייה גבוהה משמעותית להתהפך במקרה של תאונה או במקרה של תמרון חריף. עוד קבע כי ל-SUV גדול יש פי ארבעה סיכוי להתהפך במקרה של התחמקות מתאונה במהירות גבוהה לעומת רכב פרטי.

איגוד חברות הביטוח בארה"ב, ה-IIHS, בוחן כלי רכב ומעניק להם ציוני בטיחות. הציון הממוצע שקיבלו SUV קטנים בתאונות צד היה נמוך מאד. הציון הממוצע של SUV יוקרתיים וגדולים בהתנגשות מאחור היה גרוע במיוחד בהשוואה לזה של מכוניות משפחתיות ממוצעות. מחקר נוסף שנערך ב-NHTSA הוכיח כי במלחמה הלא-ממש-הוגנת בין גוף אנושי של הולך רגל למתכת של מכונית, רכב כביש-שטח הוא כלי מסוכן כפליים. במילים אחרות, כהולכי רגל, יש לכם סיכוי כפול להיהרג אם תיפגעו על-ידי רכב כביש-שטח, לעומת פגיעה של מכונית פרטית. ומה במקרה של תאונה בין SUV למכונית פרטית קטנה? הסיכוי של נוסעי המכונית הפרטית לאבד את חייהם בתאונה כזו גבוה פי שישה לעומת תאונה בין כלי רכב במשקל ובגודל דומים.

המומחים מדברים

פרדי פריהאוף, מנכ"ל המרכז הישראלי לנהיגה בטיחותית ומבכירי מדריכי הנהיגה בישראל, אומר שה-SUV עצמו אינו הבעיה. "המשקל קובע, וזה כל הסיפור. כלי רכב כבד יתנהג תמיד בצורה מגושמת יחסית. מי שלא מודע לזה ולא מצויד בידע המתאים, לא ייקח את זה בחשבון בזמן הנהיגה, ובשלב כזה או אחר ימצא את עצמו בצרות". פריהאוף מאמין שקיים צורך בהכשרה מיוחדת לנהגי SUV גדולים, שהתנסו עד כה רק בנהיגה במכוניות קטנות וקלות יותר. "זה לא צריך להגיע מהמדינה דווקא. אפשר לחייב את יבואני המכוניות להעביר קורס יעודי".

גם און יעקבסון, מבעלי חברת דרייב-ארט המתמחה בנהיגה מתקדמת, אומר כי נהיגה ברכב כביש-שטח גדול מחייבת התאמה. "ה-SUV הוא רכב בעל תכונות דינמיות שונות ממכונית פרטית. ככזה, בתמרוני התחמקות הסיכוי להתהפך איתו גדול בהרבה. לא נראה לי שרוכשי כלי הרכב האלה לוקחים את זה בחשבון, וחבל. הסיכון גדול מדי".

אבל אי-אפשר להאשים את יבואני הרכב המקומיים בהתעלמות גמורה מהבעיות שרכב כביש-שטח מציב לפני נהגים חסרי ניסיון. מרבית היבואנים מציעים כיום קורסי הדרכה לרוכשי כלי הרכב האלה, לפעמים אפילו ללא תשלום. אבל כדאי לזכור שמדובר בעיקר בהדרכה לנהיגת שטח - סוג נהיגה אליו לא ידרשו מרבית הזמן וכזה שלא יעמיד בפניהם את אותה סכנה קיומית כמו בכביש.

למה הוא מסוכן יותר

עדיין משוכנעים שרכב שטח גדול וכבד מעניק לכם יותר ביטחון ממכונית רגילה? אתם צודקים, אבל רק במקרים מסוימים. למשל, בתאונות הנגרמות במהירות נמוכה, כאשר אין סכנת התהפכות וכאשר המפגש הוא עם רכב קל בהרבה. טוענים כי אלה המצבים בהם מוצא עצמו ה-SUV בדרך כלל, כלומר נסיעה במהירות איטית ובעיר? צודקים. אבל קחו רק בחשבון שגם שם (מפגש עם הולכי רגל) הוא עשוי להיות קטלני יותר. זאת ועוד. תאונות קטלניות קורות לעיתים רחוקות יותר בתוך העיר, וכך גם לגבי אירועי התהפכות של רכב. מחוץ לעיר, שם הופכת בעיית הבטיחות לחשובה וקשה במיוחד.

ומה על תנוחת הישיבה הישיבה הגבוהה? צודקים, גם כאן יש ל-SUV יתרון עם טווח ראות גדול יחסית, המאפשר להתכונן מבעוד מועד לשינויים פתאומיים בהתנהלות התנועה. וזהו. בכל סיטואציה אחרת אתם, ובני משפחתכם, רוצים להיות במכונית שתאפשר לכם להגיב כמה שיותר מהר, עם הרבה יותר סיכוי לסיים במצב של "כמעט תאונה", ועם יותר הגנת כריות-מרחבי קריסה-קורות בטיחות מאשר מצויים ב-SUV. אתם רוצים מכונית שתאפשר לבלום כמה שיותר מהר, במרחק כמה שיותר קטן, שלא תתרומם על גלגליה כי מרכז הכובד שלה גבוה יחסית. אתם רוצים להיות במכונית משפחתית מודרנית.

ומה עם איכות הסביבה?

לא משהו, אבל תודה ששאלתם. קודם כל, כלים גדולים צריכים מנועים גדולים כדי שיזיזו אותם בקצב הולם. מנועים גדולים צורכים הרבה דלק, ומכאן שזיהום אוויר גדול יותר הוא עניין טריוויאלי שמגיע עם ה-SUV הכבד. אבל לפני שחבורות צעירים בצעיפים ירוקים מציתות אולמות תצוגה לאות מחאה - כבוד מפוקפק לו זכו מספר משווקי האמר בארה"ב - כדאי לזכור כי יש מזהמים הרבה יותר גדולים. מעבר לכך, למרות נסיקת מחיר הסולר בישראל, העובדה שחלק גדול מה-SUV עושה שימוש במנוע דיזל, שהוא חסכן יחסי בדלק, עומדת לזכותם. למנועי הבנזין הגדולים, בחרטומם של היוקרתיים שבכלים, אין טיעוני הקלה בעונש.

אבל אם כבר סביבה, מגיעים לנקודה שכנראה כי כואבת למתנגדי ה-SUV, והיא קשורה למקום אליו נועדו: השטח עצמו. את בעיית הירידה לחופי הים כולם מכירים. היא נבלמה מעט בעזרת אכיפה הולמת (ולא מספיקה), אבל עדיין קיימת.

אבל יש עוד. כלי הרכב האלה גם מטיילים בשטח עם המשפחה. כבר שנים משתרכים בחגים תורים ארוכים בתחנות הדלק בצפון ובעיקר בדרום, עם שיירות ארוכות של פאג'רו-דיסקברי-פטרול-קרוזר בדרך לנחלים, למישורים, לבקעות ולמעלות. בדרך כלל, הם נוסעים בשבילים מותרים. לעתים לא רחוקות מדי יסעו לצד השבילים, במקרים אחרים, בכל מקום שיתחשק להם. השטח ניזוק מכך, והתדמית של הנוהגים בכלים סובלת לא פחות.

עכשיו אתם יודעים לפחות למה לצפות, כשאתם רוכשים רכב כביש-שטח גדול. לסיפורים על בטיחות-על, אל תאמינו. למגבלות הדינמיות התייחסו בכבוד, ולשאר תנו פשוט את הדעת. אחרי הכל, רק מעטים לא היו רוצים רכב כזה בחניה של הבית. אנחנו יודעים, זה כיף.

הכתבה התפרסמה במקור במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות"