בלי נשימה

הביטו אל השמיים: זו ציפור! זה מטוס! זה סופרמן! אבל, רגע, אתרי האינטרנט מלמדים אותנו ש"סופרמן" החדש יגיע למסכים רק ב-20 ביולי. מיהו, אם כך, אותו בחור עטוי שחורים שנראה מדלג בין גורדי השחקים של שנחאי? הביצועים נראים מוכרים למדי. תחושת הדה ז'וו מתחילה להפעיל את קסמיה.

פלאשבק. מספר חודשים לפני כן. בטלוויזיה מרצדת תוכנית בכיכובה של אופרה ווינפרי ושוב אותו יצור בן אלמוות בעל הרצון הכן להפוך לאחד האדם, נראה משייט בחלל האולפן, כשהוא מקפץ מכורסה לכורסה. "אני מאוהב", הוא קורא, "קייטי!", הוא זועק, אך הציבור האמריקני מסרב להאמין. כפוף ראש, קל-אל, או כפי שהוא מוכר בשמו הארצי, טום קרוז, מחליט להיעלם לתוך עננת מסתורין שהתפוגגה לה אך אתמול, עת התקיימה הקרנת הבכורה של הפרק השלישי, המלהיב והמסחרר עד כאבי ראש, חזה ועיניים, בסדרת "משימה בלתי אפשרית". כעת, אפשר להיות בטוחים. קרוז הוא סופרמן ו"משימה בלתי אפשרית 3" - על אף מחוותיו הנפלאות לסדרת הטלוויזיה המקורית (1966-1973 בגלגולה הראשון) - הוא בראש ובראשונה עדכון ברוח "זהות בדויה" לסרט ההמשך המופלא והלא מוערך דיו, "סופרמן 2".

ביצירתו של ריצ'רד לסטר (וריצ'רד דונר) מ-1980 חזינו בחוצן מכוכב קריפטון כשהוא מבקש להקריב את כוחותיו המיוחדים כדי לשאת את לואיס ליין, והנה 26 שנים מאוחר יותר, אנו מתוודעים לאית'ן האנט (קרוז), אותו סוכן MIF בלתי נלאה ומכור לסיכונים, לאחר שהוא בחר לעזוב את עבודת השטח המאתגרת לטובת מלאכת ההדרכה של סוכנים עתידיים. האהבה והרצון להינשא, כך אנו למדים, הם שהאיצו את החלטתו המפתיעה. ג'וליה - כמתבקש מכל גיבורה רומנטית טרגית - קוראים לעלמה הנאווה, ומגלמת אותה מישל מוינהאן שהילכה קסם על המסכים בקומדיה החצופה, "קיס קיס בנג בנג".

ברם, זוהי איננה עוד אותה מוינהאן חריפה וחדת לשון כי אם בבואתה ממותקת השפתיים ופוערת העיניים של קייטי הולמס, בת זוגו האמיתית של קרוז. ואם זהו המקרה, מדוע לא להשתמש באחרונה? האם יוצרי הסרט חששו שהדיון בדימויו הקולנועי של כוכב העל יהפוך לשקוף מדי?

לא מעט מאמרים נכתבו בעשרים השנים האחרונות על חוסר היכולת להפריד בין חייו הפרטיים של הכוכב ובין תדמיתו המשתקפת מבעד לקרני האור המרצדות על המסך, אך אין מקרה מבחן טוב יותר מזה של טום קרוז שהופך, בעזרתם האדיבה של יוצרי הסרט - הבמאי ג'יי ג'יי אברמס ותסריטאיו הנלווים, אלכס קורצמן ורוברט אורקי - את "משימה בלתי אפשרית 3" לביקור בזק על ספת הפסיכולוג ההוליוודי.

האנט/קרוז, כמו סופרמן, ספיידרמן ופינוקיו לפניו מתעקש לרדת מן החוטים ולשחק כמו כל הילדים, אך המציאות, לעזאזל איתה, לעולם אינה מאפשרת לו. הנה כי כן, כבר בפתח הסרט, וזה הדבר היחיד שאפשר לגלות מבלי להרוס את הנאת הצפייה, גיבורנו למד שאחת התלמידות שהכשיר (קרי ראסל) מוחזקת כבת ערובה וכעת עליו להשתחל שוב לבגדיו הצמודים ולהציל את העולם.

וכידוע, בשורה רעה עבור האנט היא בשורה טובה עבורנו, הצופים, שכן כמו שני חלקיו הקודמים, גם "משימה בלתי אפשרית 3" איננו נסמך על תסריט מורכב ושנון במיוחד ולכן ההנאה ממנו מתחילה רק כאשר הוא עובר למצב "הפעל". ככלות הכל, ליכולת ההמצאה של צמד שותפיו לכתיבה של אברמס נחשפנו כבר בשנה שעברה עם "איילנד", סרט קיץ שהתהדר באיכויותיו הסיפוריות המקוריות אך הכיל בתוכו שיירים של סרטי מד''ב לדורותיהם (מ"Logan's Run" ועד "בלייד ראנר"). ולכן אל לכם להתפלא אם תגלו ששלוש מערכותיו השונות של "משימה 3" מרגישות מוכרות. למעשה, כל רגע נתון כמו מתכתב עם יצירת ריגול אחרת ("שקרים אמיתיים" למשל) ולעיתים, תוך קריצת עין, אפילו עם חומרים מן הפרקים הקודמים בסדרה.

כמו "אבודים"

ובכל זאת, "משימה בלתי אפשרית 3", הוא אחד מסרטי הקיץ המהנים ביותר שנראו בשנים האחרונות על המסכים. תרצו, מדובר באחד מאותם מקרים נדירים שבהם חזונו של הבמאי הכישרוני, ובכישרוני הכוונה ליוצר המודע ליכולותיו ומגבלותיו, מנצח את מחדלי הכתיבה. ג'יי ג'יי אברמס, שאת תרומתו ("זהות בדויה" ו"אבודים") לייבוא מאפייניה של האמנות השביעית לממלכה הטלוויזיונית טרם ניתן לאמוד עדיין, מבקש לגמול חזרה לקולנוע כשהוא משלב בעבודת הביכורים שלו על המסך הגדול את שפע תכסיסיו מהמסך הקטן. בראש כל אלה תמצאו את מה שהפך את "אבודים" ללהיט שהיא, והוא מבנה הנעלם והלולאות האינסופיות. כלומר, במקום לחשוב על רגע השיא, הפינאלה, כאירוע החשוב ביותר בסרט, אברמס הופך אותו לסימן שאלה עוכר שלווה כבר בראשית היצירה, ואז מבנה רצף של לולאות אקשן עוצרות נשימה שנהנות ממטען מתח כפול ומכופל. האחד, קשור בעוצמתן של הסצינות הספציפיות והאחר טמון בעובדה שהן מעכבות את הפתרון הנכסף אליו אנו שואפים להגיע, החל מהדקה הראשונה.

דוגמה לעשייתו הייחודית של הבמאי תמצאו ברצף שמתעד את הצלת הסוכנת אי שם מחוץ לברלין. לא פחות משלוש קצוות של פתיל בוער מוצתים במקביל. המסוק המחלץ ובתוכו צוות המשימה מנסה להתחמק ממסוק קרב שדולק בעקבותיו ומיירט לעברו טילים במעבה שדה מדחסי ענק לייצור חשמל. בתוך המסוק, תמצאו סוכנת שבמוחה הושתלה מיני פצצה שדורשת נטרול מיידי ואם לא די בכך, הרי שיש סוכנת נוספת שמיטלטלת לה מחוץ למסוק בין שמיים לארץ. בין חיים למוות. בקצב שאברמס מביים את הרגע הזה, ובשל העובדה שהוא לעולם יעדיף צילומי תקריב על פני תמונות נוף מרוחקות, אין דרך להימלט מתחושת המחנק ההולכת וגוברת ככל שהסצינה מתקדמת ליעדה הסופי.

פעם הייתה סדרה נפלאה בטלוויזיה, שאולי לא נעזרה במלאכת האפקטים הדיגיטליים, אך ידעה לנצל את אותו מבנה בדיוק - כולל הטריק התסריטאי של חשיפת מידע עתידי כבר בפתיחה - כדי ללכוד את הצופה. קראו לה "משימה בלתי אפשרית".

ואמנם, אברמס, ששירותיו נשכרו על-ידי קרוז לא מעט בשל הערצתו לסדרה המקורית, מוכיח כי לעיתים הסגידה למופע הנוסטלגי הנכון יכולה לעורר לחיים חדשים, ולו לשלושים דקות, את הדבר האמיתי. הכוונה, כמובן, לאירועים הפעלתניים בוותיקן. לא תמצאו שם יותר מדי אפקטים. רק מסכות. תלבושות. מבטאים. וסתי קול. חבלים. חיוכים מפתים. מקדחות. כוס נשפכת. ואולי שני הדברים החשובים ביותר ל"משימה בלתי אפשרית", עבודת צוות אמיתית (הייתכן?) וחוש תזמון, המלווה, כמו תמיד, בנעימתו האלמותית של המלחין לאלו שיפרין. טם. טם. טם. טם...