שתף קטע נבחר
 

"מה לעשות כשאין לה חשק?"

היעדר חשק מיני מתאפיין בהיעדר פנטזיות או מחשבות מיניות וירידה או היעדר רצון לבצע פעילות מינית. הסיבות יכולות להיות פיזיולוגיות, אישיות ובינאישיות. הערכה סטטיסטית מראה שבין 30-40 אחוז מאוכלוסיית הנשים סובלות מפגיעה בחשק המיני. בערך שליש מתוך נשים אלה דווקא יכולות לחוש עוררות מינית, הנאה מהמגע הגופני, ואף לחוות אורגזמה, כשבן הזוג יוזם ומעורר. יש מה לעשות

שאלה:

 

יש לנו בעיה - אשתי קפואה מינית. היא מקבלת כדורים לאיזון בלוטת התריס, אבל הרצון והחשק למגע מיני נעלמו. בהתחלה היא היתה "מרחמת" עלי ונענית להתחלות שלי, פעם-פעמיים בשבוע, ולאט לאט גם זה נעלם. ניסיתי לשאול מה מהנה אותה, איזו תנוחה, איזו פעולה, אך היא מנפנפת אותי בכל פעם. לא אוהבת מגע בשדיים לא בדגדגן, כאב לה בחדירה ועוד. בגלל המצב אני מוצא סיפוק אישי בעזרת תמונות וסיפורים. מובן שנתפסתי, ותירצתי זאת בכך שאם היא היתה נהנית ממין וגם יוזמת, לא הייתי צריך את זה. מה אני יכול לעשות?

 

תשובה:

 

השאלה חושפת בפנינו את המצוקה שנשים ובני זוגן חשים כשנסיבות החיים, שלעיתים אינן בשליטת האשה או בן זוגה, עלולות לגרום לכך שתסבול מהיעדר חשק מיני. היעדר חשק מיני מתאפיין בהיעדר פנטזיות או מחשבות מיניות וירידה או היעדר רצון לבצע פעילות מינית. הערכה סטטיסטית מראה שבין 30-40 אחוז מאוכלוסיית הנשים סובלות מפגיעה בחשק המיני. מעניין לציין שבערך שליש מתוך נשים אלה דווקא יכולות לחוש עוררות מינית, הנאה מהמגע הגופני, ואף לחוות אורגזמה, כשבן הזוג יוזם ומעורר.

 

הסיבות לתופעת היעדר החשק יכולות להיות פיזיולוגיות, אישיות ובינאישיות. בשורות הבאות אתייחס לסיבות אפשריות לתופעה ולדרכי טיפול.

 

סיבות פיזיולוגיות העלולות לפגוע בחשק המיני:

 

הפרעה בפעילות בלוטת המגן או התריס. בלוטת המגן מייצרת שלושה הורמונים, שחלק מתפקידם לסייע בוויסות יצירת האנרגיה בגוף והם משפיעים על חילוף החומרים בגוף ועל התפתחותו. הפרעה בפעילות הבלוטה משפיעה על רמת החשק המיני ועל ההפרשה בנרתיק. חסר או עודף בהורמונים אחרים יכול גם הוא להשפיע על החשק המיני. לדוגמה, עודף הורמון פרולקטין עלול לגרום לפגיעה בחשק מיני. הורמון חשוב נוסף הוא טסטוסטרון - הורמון המין הגברי, המופרש בנשים בשחלות. הירידה ברמת הטסטוסטרון הדרגתית ומתחילה כבר בשנות ה-30 המאוחרות של האשה. לקראת גיל המעבר הירידה ברמתו יכולה להגיע עד ל- 50 אחוז לעומת נשים בשנות ה-20 לחייהן. ירידה ברמת הטסטוסטרון יכולה להתבטא בירידה בחשק המיני.

 

פגיעה במערכת העצבים ורצפת האגן יכולה להשפיע על החשק המיני, כך גם סוכרת, או ירידה בלחץ הדם.

 

תרופות שונות יכולות לגרום ירידה בחשק המיני, ביניהן תרופות פסיכיאטריות, גלולות למניעת הריון, תרופות הורמונליות.

 

סיבות אישיות ובינאישיות:

 

בעיות בקשר הזוגי - מערכת זוגית שמתפתחת ובנויה על תחושות של כעס, תסכול, אכזבה, פחד מבן הזוג, קונפליקטים לא פתורים, כל אלה יכולים לקבל ביטוי בירידה או בהיעדר חשק מיני. כתוצאה מתחושות אלה יכולה להתפתח חוסר משיכה לבן הזוג, ולעיתים אף גועל ודחייה. לדוגמה, זוג בשנות ה-30 לחייהם, נשואים חמש שנים, הגיעו לטיפולי והציגו מערכת יחסים בה הורי הגבר מעורבים מאוד בכל החלטה של בני הזוג. הגבר איפשר את מעורבות הוריו ודחה באופן בוטה את נסיונות האשה לנהל מערכת זוגית עצמאית. הכעס והתסכול שחשה האשה גברו, ומי שנתפס כאהובה הפך להיות מי שבגד באמונה. תחושותיה התבטאו בהיעדר חשק מיני.

 

לידה - לעיתים הירידה בחשק המיני יכולה להתרחש לאחר לידה, הן בשל סיבות גופניות והן מסיבות נפשיות. האשה נדרשת למאמץ רגשי ופיזי רב מאוד כאם. לאחר הלידה האשה חשה עייפות, חולשה כאבים וקושי בהתמודדות עם האימהוּת, בעיקר בלידה ראשונה. האשה עסוקה בתפקידה החדש כאם, וכתוצאה מכך אין לה זמן ואנרגיה לצרכיה, והחשק המיני נמצא בעדיפות אחרונה. הירידה או היעדר חשק מיני לאחר הלידה יכולים להימשך כמה חודשים ועד כשנתיים לאחר הלידה.

 

קריירה ותחרות - בימינו לנשים רבות מסגרות תעסוקתיות מאוד תובעניות, והן משמשות בעמדות בכירות. ההשקעה הרבה של שעות עבודה ואנרגיה בקידום המקצועי, ואם לכך מתלווה חלוקה בלתי שוויונית של מטלות הבית והמשפחה, יכולות להביא לפגיעה בחשק המיני. שגרה בתוך מערכת היחסים, לאו דווקא בתנוחות באקט המיני, היא האויב הגדול ביותר של המערכת הזוגית. ההתמסרות לכל הגורמים שציינתי בתוך הקשר הזוגי, תוך ויתור על גיוון ויצירתיות בין בני הזוג, יכולה להביא לפגיעה בחשק המיני.

 

דימוי גוף ודימוי עצמי - בימינו, כשהמודל הנשי המוצג באמצעי המדיה השונים הוא מסוג מסוים ואין מקום לשונה ולאחר, הדבר מציב בפני נשים וגברים מודלים בלתי אפשריים. כשהאשה משווה עצמה ואיננה מרגישה נוח עם מראה גופה ועם מה שהשיגה בחייה, כשהיא תופסת את עצמה כמי שגופה איננו מגרה וחושני, הדבר יכול לגרום לפגיעה בחשק המיני.

 

התעללות וניצול מיני - אשה שחוותה בעברה טראומה מינית עלולה לפתח תסמינים פוסט טראומטיים שונים, בהם חוסר חשק מיני, בניסיון להימנע מלחוות שוב את האירועים הטראומטיים שחוו בעבר.

 

דיכאון - אחד הסימפטומים של המחלה, תחושה של חוסר אונים וחוסר חשק ואנרגיה לתפקד כלל. נראה גם פגיעה בחשק ובתשוקה למין. הדיכאון יכול להתפתח מסיבה לא ברורה ויכול להיות תגובתי עקב אירועי חיים.

 

דרכי טיפול אפשריות בירידה בחשק המיני:

 

כשהסיבה לירידה בחשק המיני היא פיזיולוגית, ייעשה מאמץ למלא את החסר. במקרה של הפרעה בפעילות בלוטת התריס מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה ולשתפו בהעדר חשק מיני. ייתכן שיוכל להציע טיפול תרופתי שיסייע לשוב ולחוש חשק מיני.

 

טיפול נוסף הוא חיזוק שריר רצפת האגן, בשיטת קיגל. ניתן לשלב שיטת טיפול זו עם ביופידבק. חיזוק השריר גורם לאשה להתרכז בתחושות המיניות לתחושת אורגזמה חזקה יותר.

 


בן הזוג הוא חלק מפתרון הבעיה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

 

כשהסיבות לירידה בחשק המיני אינן פיזיולוגיות וכשיש בן זוג, נדגיש את העובדה שהבעיה היא זוגית ולא בעיה של האשה בלבד. בן הזוג הוא חלק מפתרון הבעיה.

 

חשוב לזכור שלכל האנשים יש דחף ועניין מיני, וכשהאדם איננו מודע לכך שדחף זה קיים אצלו - המשמעות היא שמשהו חוסם את הדחף.

 

בטיפול חשוב לאפשר ביטוי מלא של הרגשות השליליים (חרדה, כעס, פחד, גועל ודחייה) לגבי מין ומיניות של האשה ובן הזוג. כשקיימים רגשות שליליים כגון אלה בתוך הקשר הזוגי ולא מדברים עליהם, הביטוי שלהם יכול להיות בירידה או היעדר חשק מיני.

 

לאחר שמתאפשר ביטוי חופשי ומקבל של הרגשות השליליים, אפשר להתחיל ולעבוד באמצעות הדימיון (רק בשלב התחלתי) על מצבים אפשריים שיש בהם ביטויים מיניים ולבקש מהאשה לתאר מה היא מרגישה וחושבת. לדוגמה: כשהאשה רואה סרט עם סצינה מינית, או זוג שמתחבק או מתנשק בפומבי.

 

בשלב הבא, שוב באמצעות הדימיון, נעבוד על מצבים בהם לאשה יש חשק מיני והיא מקיימת יחסי מין עם בן הזוג. נבקש ממנה לתאר איך היא מרגישה. נבקשה לחשוב על מה חושב בן הזוג ומה היא מרגישה ומבן הזוג נבקש לבצע את אותה משימה. באמצעות השלב שבו הדימיון משמש ככלי אנחנו מגלים יחד עם האשה מה היא חשה במצבים השונים. אם בן זוג משולב בטיפול יכול להיווצר דו שיח על התחושות והמחשבות. לדו שיח כזה אנו שואפים, כדי שהקשר הזוגי ישתפר ויפרח.

 

רק לאחר ביטוי גלוי ופתוח של רגשות ומחשבות בין בני הזוג, אפשר לבחון האם ניתן להתחיל ולעודד לביטויי חיבה והתקרבות גופניים. לעיתים תוך כדי הביטוי הרגשי, גילויי החיבה הגופניים מתרחשים באופן טבעי. גילויי החיבה הפיזיים הם מבלי להגיע ליחסי מין מלאים, ולא בכפייה, חיבוקים, נשיקות, להחזיק ידיים, לשבת זה ליד זו ולגעת, לקבוע מפגש שבועי קבוע שבו עושים יחד מה שאוהבים, ספורט משותף ועוד, כיד הדימיון הטובה.

 

השלב הבא יכול להתרחש באופן טבעי, מתוך ההתקרבות וגילויי החיבה. לעיתים נצטרך לעודד את בני הזוג להתחיל במגע מיני מלא.

 

בכל שלב חשוב לבדוק את התגובות למתרחש וכיצד מקבלים בני הזוג את ההתקרבות. לא קופצים מיד למיטה, אלא מבררים מה יצר בעבר תחושה לא נוחה בעת שהתחילו לקיים יחסי מין. ומתוך כך, כיצד האשה והגבר היו רוצים להתחיל את יחסי המין. מה מעורר מינית, מה מגביר את התשוקה. אחרי שבני הזוג מכירים את האופן בו כל אחד מהם חש עוררות מינית, ואת מה שיכול לגרום להם ירידה בחשק המיני, אפשר להמשיך למגע מיני מלא.

 

חשוב מאוד להבהיר, שבכל שלב כל אחד מבני הזוג יכול לומר "לא רוצה" - והשני צריך לכבד את האמירה. ההתחלה תהיה בגירוי קל ומגע מפנק ללא מגע ישיר באיברי המין. כל אחד מבני הזוג יענג את השני, ולאחר מכן ידברו על מה היה נעים ומה נעים פחות. רק לאחר שלומדים להכיר מה במגע מענג - ממשיכים למגע מיני מלא.

 

 

דרור אלרון הוא פסיכותרפיסט וסקסולוג.  

 

ניתן לשלוח באימייל שאלות בענייני מין, והתשובות הנבחרות יתפרסמו כאן בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להתייחס אישית לכל הפונים.  

 

האתר של דרור 


פורסם לראשונה 07/05/2006 10:47

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
כשהחשק נעלם
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים