ויצקצק השר החברתי בלשונו

העלאת מחירי הלחם (וכנראה גם החלב), כמו גם העברת תקציב ביבי-אולמרט, מהוות תמרור אזהרה לגבי התנהלותה של ה"ממשלה החברתית" החדשה. מיד עם קבלת הכיסאות, הוחלפה רוממות האג'נדה החברתית בחברותיות מזויפת.

זו הממשלה שכל החברים בה הצהירו הצהרות מרחיקות לכת בנושאים חברתיים: החל מהעלאת שכר המינימום (פרץ), דרך טיפול בגמלאים (גיל) ודאגה לעניים ולרעבים (ש"ס) ועד לחמלה (אולמרט). רגע אחרי הבחירות מתברר שחברתיות ורגישות אינן מהתכונות החזקות של הממשלה הזו. אמנם, אחד מחברי הקואליציה העיר שעיתוי ההחלטה על העלאת מחירי הלחם "אומלל"; אחר ציין כי זו אמנם החלטה לא רגישה, אבל גם לא מרעישה, כי אחרי הכל מדובר בתוספת של רק, רק 20 שקלים לתקציב המשפחה. שתי האמירות הללו מעידות על חוסר הבנה מוחלט של מציאות חייהם של רבים בישראל, וכן על חוסר הבנה לגבי מהות החברתיות המתבקשת.

השפעת העלאת מחירי הלחם והחלב על משפחות מעוטות אמצעים הרסנית ממש. בעוד שעבור חברי-כנסת המשתכרים סכומים גבוהים מאוד, תוספת של כמה עשרות שקלים בחודש לתקציב המשפחתי אכן לא נראית עניין רציני - הרי שלמשפחה המנהלת תקציב "על השקל" וחיה אך ורק מהכנסותיה, לעליה במחירים משמעות ברורה: פחות לחם ופחות חלב בתפריט המשפחתי, או במילים אחרות: ימים של רעב. עבור חלק מהמשפחות, המשמעות תהיה ויתור על ארוחה בשרית אחת בשבוע (מתוך שלוש בתפריט השבועי) כדי שיוכלו לאכול לפחות לחם בימים האחרונים של החודש. עבור אחרות משמעות ההחלטה פחות לחם (שהוא המרכיב העיקרי בתפריטן) מדי יום.

ילדי אותן משפחות ייענשו פעמיים: פעם אחת בהקטנת כמות המזון בבית, ופעם שניה בצמצום מספר הסנדוויצ'ים

המחולקים בבית-הספר. את חלוקת הכריכים מארגנים אנשים פרטיים על-ידי תרומות והתנדבות. גם כיום הם מתקשים לגייס את הסכומים הנדרשים לכמות הכריכים הגדולה לה זקוקים ילדים רעבים, ומאחר שכמות התרומות לא תגדל כנראה ב-7% רק כי זה היה שיעור העלאת מחיר הלחם - הם יוכלו באותו כסף ובאותן כוונות טובות להכין פחות כריכים. כך שגם תחושת הביטחון של אמהות, כי גם אם חסר הלחם בבית - לפחות יקבלו הילדים משהו לאכול בבית-הספר, נפגעת.

ממשלה חברתית, כפי שהסבירו לנו נציגי המפלגות השונות במהלך מערכת הבחירות, היא ממשלה המשנה את סדרי העדיפויות התקציביים והלאומיים. אין זה עניין של עיתוי, אלא של מהות. אין עיתוי מתאים להעלאת מחירי מוצרי יסוד במדינה בה כל ילד שלישי חי מתחת לקו העוני. ראוי היה כי חברי הממשלה יפסיקו לצקצק בלשונם החלקה, יקבלו החלטה מיידית לביטול העלאת מחירי מוצרי היסוד, וימצאו דרך אחרת לפצות את המאפיות והמחלבות על ההפסדים. זה לא עיתוי אומלל, אלא החלטה אומללה. אך נראה שאת מה שכולם ראו וידעו לפני הבחירות, הם פתאום לא זוכרים ולא רואים ממרומי שולחן הממשלה.