יוסי בנאי, מגדולי אמני ישראל, הלך לעולמו
יוסי בנאי, חתן פרס ישראל, הלך לעולמו בגיל 74 בעקבות מחלה קשה. שייקה לוי: "זה הפסד ענק, כל כך מצער וכל כך כואב"
יוסי בנאי עם קבלת פרס ישראל
יוסי בנאי, מגדולי אמני ישראל, חתן פרס ישראל, נפטר היום (ה') בביתו בעקבות מחלה קשה. הוא היה בן 74 במותו. בנאי השאיר אחריו אישה ושלושה בנים. ההלוויה תתקיים מחר בשעה 11:00 בקיבוץ גבעת השלושה.
- אתר ynet נפרד מבנאי: פרוייקט מיוחד
"מדינת ישראל איבדה היום אחד מענקי התרבות שלה, חתן פרס ישראל, איש ירושלים, יוסי בנאי", ספד לו ראש הממשלה אהוד אולמרט, "יוסי בנאי היווה מופת של כישרון רב תחומי, בבימוי, במחזאות, בסאטירה, בקולנוע ובשירה. קולו הייחודי של יוסי היה חלק מרכזי בסיפורה של מדינת היהודים המתחדשת בארץ ישראל ובירושלים. ביוסי היה מיזוג נדיר של סגנונות ותרבויות של השילוב הקלאסי והמודרני, ישן עם חדש שהפכו אותו לנכס צאן ברזל של התרבות הישראלית. על כל אלה, על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק ועל מה שיוסי מהווה לדורות רבים של ישראלים, מדינת ישראל מרכינה היום את ראשה ושולחת תנחומיה לרעייתו אביבה והבנים".
"ההיכרות שלי עם יוסי היא היכרות משפחתית", אמר שייקה לוי, "כל כך הרבה שנים מבוקר ועד ערב עבדנו יחד, ואין לו אח ורע. הוא מודל חיקוי לשחקנים מהתקופה שלנו ותקופות אחרות. הוא מעל ומעבר למה שאפשר לדבר. הוא ענק. זה הפסד ענק, כל-כך מצער וכל כך כואב. בשבילי הוא כמו אח, קשר שאי אפשר להסביר אותו. הוא מאוד יחסר לי - דמות מפתח בעולם התיאטרון בפרט ובעולם התרבות שלנו בכלל. אין עוד יוסי בנאי".
"כבר מאתמול ידעתי שמצבו קשה", אמר שלמה ארצי, "זה עצוב. קשה מאוד. בתור צופה, הוא היה איש הבמה האולטימטיבי, הוא גם שר הוא גם שיחק, והוא היה כותב נהדר. היה האיש שראה כל דבר, הוא הביט באנשים, כתב עליהם והעביר את זה הלאה. את העולם שהוא ראה הוא העביר לבמה. באופן אישי, בתחילת הדרך בשנות השישים, היינו יחד באותו משרד, לפעמים רבנו, לפעמים אהבנו, וכשעשיתי את 'גבר הולך לאיבוד' הוא הגיע לעזור לי בחזרות. הוא היה המאסטר, מאסטר האמנות, בכל דבר שהוא נגע יצא מזה זהב".
שר התרבות אופיר פינס: "קהילת התרבות והאמנות בישראל אבלה עם פטירתו של אחד מענקי הבמה, השחקן, הזמר, הקומיקאי, הבמאי והיוצר יוסי בנאי, חתן פרס ישראל בתיאטרון. עם פטירתו אבד לישראל כישרון בימתי יוצא דופן שהיה ממעצבי הישראליות. השימוש המיוחד שעשה בנאי בשפה העברית, מטבעות הלשון שהנחיל ביצירתו הפכו לחלק בלתי נפרד מתרבותנו. נוכחותו הקולית לא תישכח לעולם. משפחת התרבות אבלה על פטירתו ומשתתפת בצער המשפחה ועם ישראל כולו".
נשיא המדינה, משה קצב, ורעייתו גילה הביעו את צערם וכאבם על מותו של חתן פרס ישראל, הזמר והשחקן, יוסי בנאי: "בנאי היה אישיות אמנותית רבת פעלים אשר השאירה חותם על בימת התיאטרון, הקולנוע והזמר. הופעותיו היו חוויה לכל ישראלי".
אריה אליאס, שחקן וידיד המשפחה: "את יוסי אני ראיתי כל הזמן רק עובד, הוא יוצר. אדם כזה היה. קשה לומר היה. כמה פעמים היה בא ועוזר לנו. כאשר היה לנו ערב עם יענקל'ה, אחיו עזר לביים ולעצב את הדמויות.
הוא היה אדם פשוט מאד והייתה לו תהילה, אבל הוא לא התייחס אליה. לבי, לבי, עם המשפחה והידידים, קשה... תחסר לי דמותו, זה אדם שנותן השראות לעולם לשחקנים צעירים ומבוגרים. קשה לי לתאר אותו בלשון איננו. ההיגוי שלו, הדיבור, המשחק, השירה, כל אלו יחסרו מאוד. אדם רציני היה".
לפני 12 שנה לקה בנאי בליבו במהלך הצגה בתיאטרון רמת-גן והתמוטט על הבמה. בראיון שנערך איתו לפני כשנתיים ב"ידיעות אחרונות", אמר "אני נושא בתוכי מתים, ולא יכול להגיד שהמוות לא מציק לי. אבל הוא גם נותן כח לחיים, אתה רוצה להספיק יותר והופך את חייך למעניינים ואכפתיים. אתה יכול להגיד שבסוף בין כה מתים, והוא דועך, לא כותב כלום, לא חולם חלומות, ואני חושב שמוות עושה חלומות בחיים. הוא פותח לך את הראש לפני שעוצם לך את העיניים. אמא שלי אמרה את זה הכי טוב: 'רק דבר אחד אני מבקשת – שהשכל ירד שנייה אחת לפניי לקבר ואפגוש אותו שם'. אני חותם על זה.
"פנסיה זו לא גלולה מרה, זה הרבה יותר מזה. הפנסיונר מרגיש נבעט, יושב לו במרפסת, פותר תשחצים, הוא הטרדה לאשתו וזה יכול להיות נורא ועצוב. אני לא מתחבר למספר הזה, 74, אני מכיר כאלה שבגיל 26 הם בני 80 ובגיל 35 הולכים ליד הגדר כאילו הם בדרך לבית אבות...אני לא משתדל להיות צעיר בכל מחיר...אני לא מסתיר את עצמי בפודרות כמו שעושים קולגות שלי, וצר לי עליהם. זה פתטי. הבמה נותנת לי אנרגיות שאני לא מקבל משום מקום אחר. הבמה היא כמו בחורה צעירה שאתה צריך להוכיח שאתה מסוגל".
(בנאי בצעירותו. צילום: סער יעקב, לע"מ)
איש אשכולות
בנאי, יליד 1932, שירת במחזור הראשון של להקת הנח"ל ולאחר שיחרורו, באמצע שנות החמישים, הצטרף כשחקן לתיאטרון "הבימה", בו פעל במשך רוב שנותיו. בתחילת שנות השישים כבר היה מוכר כשחקן מוכשר, ככותב סטירי וכבדרן. עד תום העשור חבר לרבקה מיכאלי והשניים היו לצמד מוכר ואהוב.
במהלך שנות השישים והשבעים הפך יוסי בנאי לאמן פעיל ומוכר בתחומים רבים: הוא השתתף בעשרות הצגות תיאטרון, מופעי בידור וסרטי קולנוע ובעיקר התבלט ככותב מוכשר - לעצמו ולאחרים. בשנים אלו הפכה להקת "הגשש החיוור" (בה השתתף אחיו, גברי) להצלחה מסחררת ובנאי היה כותב החומרים הראשי שלה.
בסוף שנות השבעים הקליט בנאי אלבום ("יוסי בנאי") שזכה להצלחה גדולה. השירים "אני וסימון ומואיז הקטן" ו"מרוב אהבה" זכו להשמעות רבות ברדיו והמופע של בנאי הפך למבוקש. במיוחד התפרסם הביצוע שלו ל"על כל אלה", שכתבה נעמי שמר והוא בוצע על-ידו ועל ידי חברי "הגשש החיוור".
בשנות השמונים שב בנאי לאהבה ישנה: המוסיקה הצרפתית ובעיקר השנסונים. מאז התקליט שהקדיש לז'ק ברל מזוהה בנאי גם עם סגנון זה. בראשית שנות התשעים העלה בנאי את ההצגה "שובו של הסורמלו". בעקבות ההצגה הוציא את הספר "מסיפורי אברהם סוראמלו" (1994), ומאז פרסם מספר ספרים נוספים. בשנת תשנ"ח (1998) זכה בפרס ישראל בתיאטרון.
- השתתפו בהכנת הידיעה: אור ברנע, מרב יודילוביץ' וקרן נתנזון
לפנייה לכתב/ת 
