מנפצים את הבועה הביתית

ביום ראשון השבוע הפקדתי את שלושת ילדי החינוך הביתי שלי אצל חמותי ונסעתי לכנס בנושא: "החינוך מהבית: פריצת דרך או קוריוז?". את הכנס יזמה לילך מרום ממכון מנדל למנהיגות בירושלים, שגם עמד בכבוד באתגר של אירוח כנס בנושא החינוך הביתי, אליו נהרו לא רק מרצים רבים ואנשי חינוך, אלא גם הורים רבים מן החינוך הביתי בחברת תלמידיהם, בגילאי 0-18. הללו מילאו ברעש ותכונה (והרבה שמחה) את האולמות והחדרים המפוארים של המכון.

ד"ר ענבל סיקורל מן המרכז לעתידנות בחינוך, הציגה סקירה של התייחסויות משרד החינוך לחינוך הביתי, מאז הופיע לראשונה בארץ בראשית שנות השמונים ועד היום. ילדי אינם עדיין בגיל חינוך חובה – הגדול יהיה בקרוב בן ארבע, אולם ההתלבטות קיימת כבר היום: האם כשיגיע לגיל חינוך חובה אגיש בקשה מסודרת לקבלת אישור ממשרד החינוך? כיום אני חושבת שאנהג כפי שנוהגים רוב ההורים של ילדי החינוך הביתי בישראל, ואשאיר אותם בבית ללא אישור רשמי.

חוק חינוך חובה כיום מחייב את ההורים שבוחרים שלא לשלוח את ילדיהם לבית הספר להגיש "תכנית לימודים" ולהעמיד את ילדיהם לבחינות מדי פעם, צעדים הסותרים את מהות רעיון החינוך הביתי (ובעיקר "לימוד לאין שיעור", שהוא הצורה הרווחת של החינוך הביתי בישראל). לאחרונה הוגשה ע"י קבוצה של הורים בחינוך הביתי בקשה להסדרת הנהלים לקבלת אישור לחינות ביתי במסגרת חוק חינוך חובה, וייתכן שזו תוגש בקרוב לבג"צ.

למרות שמשרד החינוך מתעקש לסמן את החינוך הביתי כתופעה איזוטרית בחברה הישראלית, ד"ר ארי נוימן מן המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון סבור שהתופעה איננה קוריוז חולף, אלא שהיא עתידה עוד להמשיך ולתפוס תאוצה ומשקל בחברה הישראלית כמו במדינות אחרות בעולם. זאת מכיוון שמדובר בהורים שאינם רואים סיכוי לגרום לשינוי במערכת החינוך בזמן קצר, ועל כן הם מעדיפים לקחת לידיהם את האחריות על חינוך ילדיהם.

ד"ר רוני אבירם, מנהל המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון, סבור שבמקום לנסות ולהתעלם מהתופעה, ראוי היה לו משרד החינוך היה מכיר בה ואף מנסה למצוא את הדרך להעביר את יתרונות וההצלחה של החינוך הביתי אל מערכת החינוך הציבורית, לרווחת כלל תלמידי ישראל. אולם קשה להתפלא על היחס של משרד החינוך לתופעה, שהרי הוא רואה בעצם קיומה ביקורת קשה על תפקודו. 

הדוברים במעמד השני בכנס לקחו על עצמם את האתגר לדון בחינוך הביתי בעין ביקורתית. שלושתם הודו שהמלאכה היא קשה, לא רק בשל שותפותם לביקורת על מערכת החינוך בצורתה הנוכחית, אלא לפעמים גם בשל האהדה הגדולה לרעיון של חינוך ביתי, והמחקרים הרבים המעידים על ההצלחה של החינוך הביתי מכל הבחינות.

פרופסור אבי עשור מאוניברסיטת בן גוריון דואג שילדי החינוך הביתי עלולים להיפגע מהיותם חריגים, וחושש שהם עלולים להיפגע מלחץ שהוריהם שרויים בו עקב בחירתם בחינוך הביתי על פני קריירה והגשמה עצמית. פרופסור עשור העלה גם ביקורת הנוגעת לפגם אפשרי במחקרים שנערכו עד כה בתחום.

פרופסור מרדכי ניסן מהאוניברסיטה העברית ומכון מנדל סבור שהעובדה שילדי החינוך הביתי לא נחשפים למערכת מחייבת בגיל צעיר דיו עלול לגרום לקשיים כשהם ייכנסו למסגרת כלשהי בסופו של דבר, אוניברסיטה או צבא. הוא גם חושש שאין די בהנעה הפנימית של הילד על מנת ללמדו את כל מה שהוא "צריך לדעת", ושהילד עלול להינזק מכך שאינו מבלה בחברת בני גילו.

מר ניר מיכאלי ממכון קרם בסמינר הקיבוצים הביע ביקורת על האמירה החברתית הבדלנית שמאחורי המעבר לחינוך ביתי ומאחורי הערכים שאותם הוא עלול לייצג ולהטמיע: הסגידה לבחירה אישית, התמקדות בלמידה אינדיבידואלית והיעדר חשיפה לרעיונות סותרים. החששות שהעלו שלושת הדוברים היו מוכרים לי היטב. בתקופה בה התחלתי ללמוד את נושא החינוך הביתי ולהתלבט בו, עלו בי חלק מהחששות, וגם בעלי ביטא חששות דומים בשיחות שערכנו על הנושא.

החינוך הביתי אינו בועה

המשתתפים בפנל במושב השלישי של הכנס, בו לקחו חלק הורים וילדים המתחנכים ביחד בבתיהם, ניסו לענות על השאלות שהעלו הדוברים במושב השני של הכנס: ילדי החינוך הביתי נחשפים לחברה על בסיס יומיומי, הן לאחר שעות הלימוד של חבריהם, והן במפגשים מאורגנים של משפחות בחינוך הביתי; רונן שפרון בן ה-18, שגדל בחינוך הביתי, סיפר שלאחרונה בחר ללמוד ספרדית בעזרת ספרי לימוד, לאחר שבמסגרת הנגינה בכינור נחשף ליצירתו של מלחין שמלווה את שיריו של משורר ספרדי.

אחת האורחות בקהל שאלה אותו האם הוא לא מרגיש שהוא מיצה את אפשרויות הלימוד שלו בבית. נראה היה שהיא מניחה שהוא לומד אך ורק מהוריו והוא הבהיר שהמצב איננו כזה כלל. אחותו הצעירה נגה (16) הוסיפה שהיא מעולם לא הרגישה שהאחריות על הלמידה שלה מוטלת על הוריה, אלא עליה בלבד. ילדי החינוך הביתי אינם חיים בועה ונחשפים לרעיונות שונים באופן טבעי, דרך חייהם, במקום באורח מלאכותי בכיתה.

המשפחה שלנו, לדוגמא, היא משפחה חילונית, אולם ילדינו נחשפים לדת הודות לסבא וסבתא הדתיים.

המשפחה שלנו גרה במאחז בשומרון, אבל לילדינו יש גם סבא המחזיק בדעות של "שלום עכשיו"; כל ההורים שהשתתפו בפנל חזרו והדגישו את העובדה שגם הם לא מפסיקים ללמוד בחינוך הביתי, הודות לילדיהם, וחלקם אף משלבים עבודה וחינוך ביתי בדרכים שונות: עבודה מהבית, או משרה חלקית של שני בני הזוג לסירוגין, ואף הישענות על עזרה של משפחה וחברי קהילה בטיפול בילדים.

צפריר שפרון, אב המחנך מן הבית סבור שבית הספר הוא הקוריוז החולף ולא החינוך הביתי. הסכימה איתו ד"ר בשמת הר-אבן מאוניברסיטת ת"א (גם היא אם המחנכת מן הבית) שהזכירה שבית הספר קיים 150 שנה בלבד, והוא שיגשג בעיקר בתקופת המהפיכה התעשייתית אז היה צורך להכשיר במהירות את כלל האוכלוסיה לעבודה במפעלים. ואכן, נראה שגם כיום בית הספר עושה הכל על מנת לרוקן מהילד את היצירתיות הטבעית, הסקרנות וחדוות הלימוד שלו, ומלמד אותו הכל על שעמום ופחד ממרות, כך שבתום 12 שנות לימוד הבוגר הופך מתאים ביותר לעבודה כפועל במפעל.

טלי ספיר, מנהלת פורום חינוך ביתי