ל"ג בעומר: קווים לדמותו

אין חג בחגי ישראל שתכניו לוטים בערפל כל"ג בעומר. המקורות ליום זה דלים, אין לו איזכור בתורה או בתלמוד, האסמכתאות מעוררות שאלות רבות, והמסורות רובן מאוחרות ונקשרו ל"חג" לאחר שכבר התקיים שנים רבות. האגדה התלמודית המתעדת, כנראה, אירוע מימי מרד בר-כוכבא, מספרת: "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבא, מגבת ועד אנטיפטרוס, וכולם מתו בפרק אחד... כולם מתו מפסח עד עצרת" (יבמות סב ע"ב), על-פי מקורות מתקופת הגאונים, "מאותה שעה ואילך נהגו בימים אלה שלא לכנוס (לשאת) אשה בהן". ומהו ייחודו של ל"ג בעומר משאר ימי ספירת העומר? "שביום זה פסקה המיתה (בקרב תלמידי ר' עקיבא) ומתוך כך נוהגים שלא להתענות בו".

מיעוט המקורות וחוסר הבהירות פתח בפני תורת הסוד והמסתורין (קבלה) מקום להתגדר בו. לפי המסורת, בל"ג בעומר נפטר רבי שמעון בר-יוחאי שלפני מותו גילה לתלמידיו סתרי תורה ואת סודות הספר המיוחס לו, "הזוהר הקדוש". ראוי להוסיף כי לדעת המחקר המדעי הזיהוי מוטעה וספר "הזוהר" נתחבר בצפון ספרד על ידי משה די לאון בסוף המאה ה-13 . לפנינו שתי מסורות שונות למהותו של ל"ג בעומר. לדעת אנשי ההלכה מקור החג בהפסקת מיתתם של תלמידי רבי עקיבא. לדעת אנשי הקבלה סיבת החג נעוצה בהיותו יום פטירתו של רשב"י, תלמידו של רבי עקיבא.

מדורת ל"ג בעומר

שני מקורות מרכזיים להדלקת המדורות. לפי דעה אחת ראשיתו של מנהג ההדלקה במרד בר-כוכבא, כאשר השיאו משואות-מדורות כדי להודיע על תחילת המרד ועל נצחונות שהושגו. דעה אחרת מוצאת את מקור הדלקת המדורות בספר הזוהר שבו מסופר כי בעת פטירתו של רשב"י-רבי שמעון בר-יוחאי בל"ג בעומר נתמלא ביתו אור גדול ואש שלא פסקה כל אותו היום. את קיברו של רשב"י מזהים במירון ועל-כן מתכנסים שם המונים ביום פטירתו, משתטחים על הקבר, מדליקים נרות ומקיימים את טקס ה"הדלקה".

שתי דעות נוספות הועלו לסיבת הדלקת המדורות. יתכן שזהו מנהג קדום מאוד הקשור ל"חגי המיומס" המוכרים מתקופת התלמוד. אלה חגים מקומיים: שבט, משפחה, כפר שבהם היו יוצאים לזבח, אכילה ושתייה סביב מדורת ענק. מדרש תנחומא מציין: "כל שבט היו לו מיומס בפני עצמו". דעה נוספת העולה במחקר המדעי גורסת כי מקור הדלקת המשואות באירופה של ימי הביניים כאשר נהגו (ויש שעדיין נוהגים) לצאת ב-1 במאי ליערות, להדליק מדורות, לשחק בחץ-וקשת ולזרוק תפוחי אדמה לאש. הסבר זה מלא יותר כיוון שהוא כולל בתוכו הסברים למנהגים השונים של החג.

תספורת לילדים

מנהג גזיזת השיער לילדים בני שלוש במירון, בחגיגות ל"ג בעומר, הוא מנהג קבלי שהנהיגו תלמידי האר"י. למנהג הנקרא "חאלאקה" אין שום מקור הילכתי (לא ברמב"ם ולא בשולחן ערוך) אך במרוצת השנים נתפתחה מסורת לפיה גזיזת השיער על קיברו של רשב"י נחשבת כסגולה לאריכות ימים.

חץ-וקשת

בשנים האחרונות מתמעט מספרם של אלו העושים חץ-וקשת כדי לחגוג את ל"ג בעומר. לדעת אלה המקשרים את היום עם מרד בר-כוכבא מתפרש השימוש בחץ-וקשת כמסמן את "ללמד בני יהודה קשת". לדעת הנוהים אחרי רשב"י מסמלת הקשת בצורתה הקמורה את הקשת בשמיים שלא נראתה בימיו, שכן זכותו וקדושתו של רשב"י הם שהגנו על ישראל.

לדעת המחקר המודרני מקור הקשת והחץ במשחקיהם של ילדים שאינם יהודים במרכז אירופה בעונה זו של השנה שבה יוצאים ליערות. שילוב החץ וקשת בל"ג בעומר הוכר תחילה בין יהודי אשכנז שביקשו למנוע מצב של שונות במשחקים בין ילדי ישראל לאלו שאינם ישראל.

ל"ג בעומר והסיפור הציוני

התנועה הציונית אימצה את ל"ג בעומר בכלל ואת דמותו של בר-כוכבא, מנהיג המרד ברומאים, בפרט. בר-כוכבא (בר-כוסבא , בר-כוזיבא) סימל את האנטי-תיזה ליהודי הגלותי כפוף הגב. הלוחם היהודי, מפקד המרד לפני 1880 שנה, שימש סמל למאבק לאומי לעצמאות מדינית. ב-1885 נוסד ארגון "אהבת ציון" במסגרת טיול ל"ג בעומר. בוורשה היה ל"ג בעומר יום תנועות הנוער הציוניות. והמסורת בגולה עברה לארץ-ישראל. בל"ג בעומר של שנת 1941 – היום לפני 65 שנים - הוקם הפלמ"ח וכעבור שבע שנים, בל"ג בעומר של 1948, ניתנה הפקודה לייסוד צה"ל.