בלוג ישראלי חדש מתעד הטרדות מיניות

10% מהנשים בישראל מעל גיל 21 חוו הטרדה מינית פיזית, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. רוב המקרים האלה לא מדווחים. זאת, מבלי להחשיב הטרדות מילוליות, שגורמות לנשים להרגיש פגועות או מושפלות. האינטרנט מאפשר לכל אשה להתמודד עם הפגיעה באופן אנונימי, מבלי להיחשף ובמקרים קיצוניים אף לנקום בתוקף באמצעות חשיפתו.

זכור במיוחד המקרה בן השנתיים של "המוטרדת הנוקמת", בו אשה האשימה מישהו שהטריד אותה, צילמה אותו, והפיצה את תמונתו בתפוצה המונית בדואר האלקטרוני. אגב, הטרדות אינן כרוכות במפגש פנים מול פנים. נשים רבות מספרות על הטרדות מצד גברים בבלוגים שלהן.

יומן רשת חדש בשם mybody (הגוף שלי) מציע במה לסיפורים של נשים שהוטרדו מינית. מפעילת הבלוג, Any (כינוי שמשמעו "כל אחת"), בת 33 ממרכז הארץ, מספרת ל-ynet בראיון בדואר האלקטרוני כי פתחה את האתר בעקבות סיפורים על הטרדות שקראה בבלוגים. היא ביקשה לספק למקרים האלה חשיפה גדולה יותר באמצעות ריכוזם במקום אחד.

המטרה: לחזק את המסר באמצעות בלוג

"הגעתי למסקנה שחסר מקום שירכז את הסיפורים האלה - גם בחסות האנונימיות", היא כותבת, "סיפורים על הטרדות המתפרסמים מדי פעם בבלוגים נשארים בגדר "מקרה פרטי". רציתי לחזק את המסר באמצעות בלוג מרכזי שיאפשר להציג את הדברים מהצד שלנו, הנשים".

"בלוג זה פורמט מושלם: לא ממש ציבורי, אך חשוף וגלוי לכולם, וכמובן – מאפשר לפרסם בקלות יחסית, במהירות, ולתקן אם צריך"

רצון לזעזע

באחד הקטעים הראשונים בבלוג Any פירסמה וידוי משלה, על אדם שניסה לתקוף אותה כשהייתה נערה, וברח בגלל צרחותיה.

"כאשר נשים מספרות על הטרדות - לא מאמינים להן", היא אומרת, " מתמקדים בהן - מה עשו, איך התלבשו, האם הן ביקשו את זה - זו תגובה מתגוננת שמתעלמת מהעניין עצמו.

"יש בי רצון לזעזע, אבל לא באמצעות תיאור של מקרה כזה או אחר. הבלוג לא ימדד ב'איכות הסיפורים' (ואני אומרת זו בציניות, כי אין שום דבר איכותי באונס), אלא בכמות שלהם".

ביקורת על התקשורת

Any סבורה כי התקשורת לוקה בהתייחסות להטרדות המיניות, ומבקשת להעביר את המסר הזה באמצעות הבלוג. "אין אישה שלא עוברת זה", היא טוענת. "ולא תמיד מדובר בהטרדה. לעיתים זה חוסר הבנה, אבל מהסוג שרק נשים נפגעות ממנו. לעתים ההטרדה זניחה מדי עבור תלונה או דיווח. נשים לא ממש לוקות בטראומה בכל פעם שמישהו מעביר להן יד על התחת. אבל זה עדיין קורה וזה מה שהופך את החוויה הנשית לשונה כל כך מזו של גברים.

"אלה דברים שגם התקשורת לא מסוגלת להתייחס אליהם. אשה לא צריכה לעבור אונס כדי לפחד מגברים. הפחד מאונס הוא כמעט קמאי, אין אשה שלא יודעת את זה מילדות, הרבה לפני שהיא יודעת מה זה מין".

לא רק התקשורת לא מתייחסת לעניין בחומרה מספיקה, על פי Any אלא גם הרשת המחוקקת. היא מקווה שגם בכנסת יקראו את הבלוג ויסיקו מסקנות.

את לא חוששת כי הבלוג יהפוך לחומר קריאה מעניין למציצנים?

"לא נראה לי. עד עתה לא פורסמו סיפורי זימה, ולא צריך להיות עם תואר כדי להבדיל בין זימה למצוקה. אם יש כאלה שמרגש אותם לקרוא על נערה מפוחדת בגרם מדרגות - אין לי שליטה על זה. התקשורת עצמה מציגה מקרי אונס באופן הרבה יותר זימתי וחודרני מכפי שצריך".

היא מציינת כי כל מקרה שיתפרסם יעלה לדיון בבלוג. "עצם הדיון חשוב בעיני, משום שלא נהוג לדבר על זה. נכון שבינתיים לא מדובר בדיון ציבורי, אבל זה עוד יקרה".

יש סיפורים שלא תפרסמי?

"כל מה שנשים עוברות במונחים של חוסר נוחות, מצוקה או טראומה – יתפרסם. אני מתייעצת עם המגיבות ועם בלוגריות שאיתן אני בקשר. לא על כל דבר אפשר לענות תשובה 'צודקת' וחד משמעית".

כל הסיפורים אצלה, חשוב לציין, מתפרסמים בעילום שם, ובלי פרטים מזהים. המותקפת לא מזדהה, אך בניגוד לפרשת מוטרדת הנוקמת, גם לא מפנה אצבע מאשימה לאדם מסוים אחר, אלא נותנת רק את פרטי המקרה. Any מבהירה כי לא תפרסם השמצות אישיות.

סטטיסטיקה אלטרנטיבית

"זאת לא מהפכה במובן המקובל. אני לא שוברת את הכלים, אך עצם זה שאפשר לפרסם את המקרים האלה מונעת את השכחתם. הם נרשמים איפשהו ומתועדים לתמיד. זו המשמעות גם של סטטיסטיקה אלטרנטיבית".

"תגובות מגעילות הן חלק מהסיבות להקמת הבלוג"

הסיפורים המתפרסמים בבלוג מתקבלים מנשים באמצעות הדואר האלקטרוני. לחילופין, Any קוראת על הטרדות בבלוגים אחרים ומבקשת מהכותבות רשות לפרסם אצלה.

בשלב זה, היא מעדכנת את הבלוג לבדה, אך אינה פוסלת אפשרות להוסיף עוד כותבות ולהפוך את הבלוג ליומן רשת קבוצתי. "גולשות רבות עוזרות לי ומציעות עזרה כבר עכשיו – אם בתמיכה, התייעצות או אוזן קשבת". 

תגובות מפרגנות

לדבריה, התגובות לרוב מפרגנות, ומיעוטן שליליות. "פעם אחת נטען - בנימוס רב, אגב, כי הבלוג משדר שנאת גברים. התגובה פורסמה בעקבות קטע שפירסמה נערה, אשר הודתה כי לא חוותה הטרדה מינית במובן המקובל אלא 'קצר בתקשורת'. בבלוג אחד הואשמתי, בין היתר, ב'תאוות פרסום'".

אולם, Any טוכנת כי תאוות הפרסום היחידה שלה נוגעת לרצון להחדיר למודעות את היקף התופעה. "אני מניחה שאקבל עוד תגובות מגעילות, אך אין זה שונה מהיחס הכללי כלפי נשים שעברו חווית הטרדה. תגובות מגעילות הן חלק מהסיבות להקמת הבלוג".