"ועד הורים הפקות" גאה להציג: פסטיבל סוף שנה

מי זוכר איזו מזכרת קיבל בסיום כיתה ג'? הפעם הגיל לא אשם בשכחה הקלה שתקפה אתכם, אלא המסורת. הרי לא צריך לדפדף באלבומים כדי לזכור שפעם מסיבות סוף שנה נערכו בכיתה או בחצר הבית של אחד הילדים, שהתוכנית האמנותית היתה מסכת כיתתית שכללה שירים מפסטיבל הזמר האחרון (מקסימום אירווויזיון) ושהכיבוד הסתכם בטופי, בייגלה, פטל וגם כמה רכילויות עסיסיות, וזהו.

לא חילקו לנו חולצות, לא דאגו לנו למתקנים מתנפחים, ומי בכלל חשב על מזכרות? הרי היה לנו ספר זיכרונות אישי שכלל המון הבטחות נצח...

אבל היום (מלבד הרכילויות) הכל השתנה: אין כיתה שמכבדת את עצמה, יותר נכון אין ועד הורים עם מינימום של גאוות יחידה שמוותר על הפקה מושקעת, כאילו החודשיים החמים והקרובים הם עניין לשמחות וחגיגות (מי אמר קייטנה ולא קיבל?)

וכך קורה שבימים אלה הרשת מוצפת באתרי מפעילים למסיבות (עם ציוד הגברה ודוכני ממתקים), כל חנות שמכבדת את עצמה תולה בכניסה שלט עם הבטחה להפתעות סוף שנה משוכללות (שיחזיקו לפחות עד תום המסיבה), וכל חברי ועד ההורים מתרוצצים אחוזי אמוק, מנסים לתחום מקום בפארק, לתאם יום בבריכה או לסגור חלקים נרחבים מחוף הים לטובת מסיבת סוף שנה שכמוה לא נראתה.

מערכת החינוך לא חושבת על החוויות

אם תשאלו את תומר קרן, הורה פעיל ואבא יצירתי, הוא ייתן את הסיבה: "מערכת החינוך לא מקדישה מספיק משאבים, רצון ומאמץ לחשוב מה הילדים יקחו איתם הלאה. בית ספר זה הרי לא רק תעודה וידיעת נוסחאות באלגברה, אלא בעיקר חוויות טובות. המערכת משקיעה בדמי ביול, טיול ושכפול במקום באושר של הילדים, שבנוי מחוויות מהנות שהן לא עניין של ממון, אלא של רצון".

קרן חושב שאפשר לסיים את השנה בקול תרועה בלי להוציא הרבה כסף ולדאוג לחוויה שלא תישכח במהרה. "מאחורי המזכרת יש רעיון. אם מחלקים לילדים ספר שקניתם בחנות, אין לזה שום משמעות. התופעה של מזכרות פסולה אם חושבים רק על העטיפה, אבל יכולה להיות ברוכה אם מכניסים לתוכה תוכן ונשמה".

מה שמעסיק את הילדים 

ותאמינו לו, הוא יודע על מה הוא מדבר: בשנים האחרונות הוא דואג להפתעות יצירתיות ומעניינות שכרוכות בהשקעה רבה של... מחשבה. אחרי שילדי הכיתה הפיקו תקליטור שעליו צרובים מתכונים טעימים וצילומים שלהם בפעילות בישול משותפת עם קשישים באזור; אחרי שהוציאו דיסק שעליו שיר שהם עצמם חיברו ושרו; הפיק השנה ועד ילדי כיתה ג' בבית הספר היובל ברעננה משחק קלפים מקסים בהשראת "השמינייה" וה"סופר גול".

הפטנט של קרן הוא "להתבונן בילדים. לבוא לבית הספר, להקשיב ולצפות בהם מרחוק. ללמוד מה מעניין אותם, במה הם עסוקים. מתוך זה שלומדים מה מעסיק אותם, אפשר לחשוב על מתנה מתאימה. שהרי לא גודל המתנה או המחיר שלה קובעים, אלא המשמעות והרעיון", הוא מזכיר.

כך נולד הרעיון למתנת-מזכרת סוף השנה הזאת. תומר, אבא של דניאל, ראה את הילדים משחקים בהתלהבות בקלפי השמינייה וסופר גול, "ממש כמו קלפנים מקצועיים. פניתי למורה חדווה והצעתי לה להוציא משחק קלפים של ילדי הכיתה.

"כשהצענו להם 'משחק זיכרון' עם תמונותיהם, הם טענו שזה ילדותי. ואז עלתה ההצעה להרכיב משחק רביעיות. העברנו שאלון בין הילדים שבו הם התבקשו לציין תכונות חיוביות של חבריהם לכיתה. איגדנו כל שלושה ילדים תחת תכונה, כשהמורה חדווה היתה הקלף הרביעי שמשלים את הסדרה, וכך נוצר לנו משחק רביעיות שהילדים הם גם היוצרים-שותפים וגם הכוכבים המרכזיים.

- כמה זה עלה? 

קרן: "צלם הגיע לכיתה והנציח את הילדים, בית הדפוס קדם בדרום תל אביב נרתם להפקה בעלות סמלית. כל חפיסת קלפים כזו, כולל למינציה, עלתה כ-45 שקל בלבד. ניתן להוזיל את העלויות, כמובן, אם אתם מצלמים בעצמכם במצלמה דיגיטלית".

מחולצות ועד סרט וידיאו 

הטרנד היום, יספר לכם כל חבר ועד הורים, הוא תמונות של ילדי

הכיתה מודפסות על חולצות ואפילו על הפד לעכבר המחשב. מדובר בעלות של בין 40-50 שקל, אם אתם מצלמים בעצמכם במצלמה דיגיטלית ושולחים במייל את התמונות לחנות שמתמחה בהדפסה.

אם קצתם בתמונות סטילס, אתם מוזמנים ללכת על אפיק הווידיאו. גייסו קטעי וידיאו מצולמים מהורים שבילו מסיבות שלמות מאחורי המצלמה, וערכו אותם לסרט כיתתי באורך קצר (4-5 דקות). הפקת מאסטר כזה תעלה כ-500 שקל וכל עותק יעלה כ-10 שקלים.

לחלופין, הזמינו צלם לכיתה ובקשו ממנו להסריט את הילדים באירוע או שניים ואפילו בסתם יום של חול. מהחומרים האלה יוכלו לערוך לכם אחר כך סרט קצר.

בתחום המדיה תוכלו להפיק סינגל כיתתי. באולפן ביתי חובבני עלות ההפקה הזו ל-24 ילדים כ-1,100 שקל. ושוב: אפשר להוזיל עלויות אם אתם משתמשים בלחן ידוע ורק מתאימים לו מילים שחיברו הילדים בעצמם.

הסכום פחות משמעותי

קרן, שצבר ניסיון בתחום, ממליץ לחשוב קודם כל על מסגרת התקציב, ואז להקדיש שעתיים-שלוש לחשיבה משותפת עם הילדים והמורה על הרעיון. "הסכום פחות משמעותי, כי לדעתי לשיתוף ולנכונות של הילדים - אין מחיר. לכן כדאי לנסות להרגיש את הכיתה ולהחליט ביחד על רעיון שאליו הילדים מתחברים. אפשר לשאול אותם מה הם היו רוצים לזכור במיוחד: טיול? מסיבה? פרויקט שעשו במהלך השנה? ואז לחשוב על מזכרת שתנציח את האירוע".

בקריית אונו, למשל, המציאו הילדים לוגו לכיתתם והפיקו לכולם חותמת לא יקרה שנושאת את הלוגו. בכיתה אחרת כתבו הילדים במשך השנה ב"ספר הכיתה". כל ילד הציג זה את עצמו ואת תחביביו, ולקראת סוף השנה יצרו עותקים כרוכים ממנו ממנו והפכו אותו לספר כיתתי, יצירתי ומושקע, בעלות לא גבוהה של 50 שקל לילד. מי אמר שלזכרונות אין מחיר?

• מה עשו בגן או בכיתה שלכם? יש לכם רעיון מיוחד למתנה בלתי נשכחת? ספרו לנו באמצעות מנגנון התגובות