נפוליאון כבר בן 10
פורטיס וסחרוף הגיעו להתראיין ולהופיע אצל ליאון פלדמן, שחוגג עשור לתוכנית "נפוליאון", המשודרת בתחנת-הרדיו המצויינת "קול הקמפוס". בין הדיבורים על הדברים החדשים (אלבום) והזכרונות הישנים (נפגשנו כך) הם גם ניגנו קצת. היה חשמל
(צילום: דלית שחם)
הם לא זכרו את כל המילים, הם גם לא כל כך אוהבים להתראיין וכל אחד התעקש שדווקא השני ישיר, אבל באולפן הרדיו של "קול הקמפוס" fm106, החשמל עמד באוויר כשרמי פורטיס וברי סחרוף התארחו בתוכנית "נפוליאון". שלוש שנים בדיוק מפרידות בין פורטיס, נאיבי, ילדותי, היפראקטיבי ונטול מסננים, והמשלים שלו, סחרוף, המבוגר האחראי, מפוכח, עם נוכחות שקטה אבל חזקה. כשהם סוגרים מעגל חשמלי האחד עם השני, אפשר לראות שמבחינתם ערימת המתבגרים המרוגשים שנדחסו לאולפן הופכת לבלתי מורגשת.
שנה וחודשיים הם עבדו בחדר חזרות פלורנטיני על האלבום החדש והמשותף שלהם "על המשמרת", שיצא לפני מספר חודשים. מאז הם הספיקו לעלות אחרי ג'ון קייל בהופעה בהאנגר 11, להחזיר את כבודם האבוד של אלבומי האיחוד ולהגיד גם דבר אחד או שניים על מדינה. באולפן עצמו פורטיס מפזר סביבו את הניצוצות האינטנסיביים שמזוהים איתו כל כך, וסחרוף מחרה-מחזיק אחריו בחיוך שכולו – ובכן, אהבה - ומפנה לו מקום. למרות שזה מתחיל בצעד מהוסס, מהר מאוד הכימייה בינהם עושה את שלה ובשעה השנייה הם אפילו לוקחים גיטרה ליד ונותנים ביצועים מדהימים לשירים ישנים ("אינקובטור" של פורטיס), לשירים שלא נכנסו לאלבום הנוכחי וביצוע מרטיט למופת "העולם האמיתי", מתוך אותו האלבום.
10 שנים חוגגת השנה "נפוליאון", ועם פורטיס סחרוף שנחשבים להישג עיתונאי החגיגה הזאת מושלמת. "האירוח שלהם היה הזוי לחלוטין" משחזר ליאון פלדמן, שמאייש את עמדת המגיש מאז 1996, וסוגר שש שנות אירוח אמנים באולפן. "התרגשתי מאוד, ובהתחלה היה לי בלק אאוט קצת, אבל עזרו לי מסביב וגם הם היו מאוד חיוביים. הויכוחים הקטנים בינהם היו מצחיקים מאוד. מבחינתי סוג של שיא בקריירה".
התוכנית "נפוליאון" היא זקנת-הסקאלה בקול הקמפוס, וממרום גילה היא משקיפה על התחנה שהתבגרה והפכה לתחנה מואזנת ומוערכת. בין הסיבות למעמד הזה, חלקן גם הסיבות שהביאו את פורטיס וסחרוף להתראיין בה, אפשר למנות את העובדה שאין בה פרסומות ושהמילה פלייליסט לא שגורה על לשונם של האנשים שמתפעלים אותה. בהעדר תכתיבים מסחריים או שאיפה להתברג במיינסטרים הרדיופוני המגישים יכולים להרשות לעצמם לנגן גם את המוסיקה שממוקמת בקצוות הפחות פופולריים של התעשייה.
זו גם אחת הסיבות שהקריטריון של פלדמן לאירוח באולפן גמיש למדיי: כמעט כל מי שרוצה ועשה משהו במוזיקה העצמאית בארץ (כולל אורחים מחו"ל שהוא מצליח לשים עליהם יד) יכול למצוא את עצמו בתוכנית. לפני פורטיס וסחרוף הספיקו לדגום את האולפן פיגורות כמו מאיר אריאל ז"ל, יואב קוטנר, יוסי פיין, יענקלה רוטבליט עם להקת "דבק" וגלעד כהנא. בין המבצעים שהנהיגה התוכנית אפשר למצוא "טרנזיסטור לכל זונה", שכלל חלוקת מכשירי רדיו לנערות העובדות בצומת הסמוכה למכללה למנהל. כמו שבטח כבר הבנתם, מיינסטרים זה לא.
"במהלך האירוח אני משתדל לתת אווירה מאוד נעימה לאמן שמתארח" מעיד פלדמן שמגיש את התוכנית – כמו כל העובדים בתחנה – בהתנדבות. "בדרך כלל אני מאוד אישי, הומוריסטי, בא לו טוב. לא בקטע של שאלות קשות ומייסרות. לא שאני מפחד להכנס למקומות אפלים, אבל כעקרון אני המודל של השדרן הנחמד שמעריץ את המוזיקאי שיושב מולו. היו כמה הזדמנויות לעבור לתחנות אחרות ואולי אפילו לקבל איזה גרוש וחצי על העבודה, אבל החופש שאני מקבל פה, גם בתוכן המוזיקלי וגם המילולי, לא ייתכן באף תחנה מיינסטרימית".
אתה עורך גם בערוץ המוסיקה. ניסית להמיר את התוכנית למסך הקטן?
"הגשתי להם פיילוט לתוכנית אלטרנטיבית כדוגמת נפולאון, זה התקבל באהדה אך ללא תקציב".
רגעים מרגשים שזכורים במיוחד?
"תשמעי, הרכבים התפרקו והתאחדו ממש כאן באולפן, להקות העיפו מתופפים, שחקנים אילתרו עצמם למוות וזמרים קרעו את מיתרי גרונם, אבל הבלתי נשכח הוא הביקור של מאיר אריאל ז"ל בתחנה. הוא ביצע כאן בלייב שירים חדשים והתוכנית כמובן הוקלטה, בלי לדעת שבדיעבד היא תהפוך לשריד עצוב נוסף למורשת של יוצר חשוב כמוהו".
"נפוליאון", ימי חמישי ב-20:00, קול הקמפוס 106FM (בית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי, המכללה למנהל).
