הקשר הלא מדובר בין מתח למחלת הסרטן

"כשהרופא הודיע לי שהגוש בשד הימני שלי ממאיר, שאלתי אותו כמה זמן הוא נמצא שם. תשובתו היתה: סביר להניח שבסביבות חמש שנים. היה לי ברור לגמרי שהסרטן התפתח תוך כדי הגירושים האיומים שעברתי אז. האקס שלי הוציא לי את הנשמה עד שחתם על הגט.

"לא ישנתי לילות שלמים. הייתי במתח נוראי ובמשך חודשים חייתי על כדורי הרגעה. כדי להיות כמה שפחות בבית ברחתי לקצב עבודה מטורף. לקחתי על עצמי מחויבות של שני אנשים וניהלתי פרויקטים רבי היקף. לא היה לי רגע של רוגע.

"חליתי די הרבה בתקופה הזאת – שפעות, כאבי ראש, דברים שלא הכרתי עד אז. אני בטוחה שלמצב הנפשי שלי היתה תרומה ענקית להיחלשות המערכת החיסונית שלי, שאיבדה את היכולת לתקוף כמו שצריך את תאי הסרטן שהתרבו להם באין מפריע".

הדוברת היא שלי, 42, אשת מחשבים, שלקתה בסרטן השד ועברה כריתה וכימותרפיה. היא לא היחידה: מחקרים מלמדים שיותר מ-40% מהלוקות בסרטן השד סבורות שהמחלה היא תוצאה של אירועים עתירי מתח שהתרחשו בפרק זמן כזה או אחר שקדם לאבחון מחלתן. גורמי הלחץ והמתח שעליהם הן מרבות לדבר כוללים חוויות טראומטיות כמו שכול, גירושים, פיטורים, קשיים בעבודה או מצב כלכלי קשה.

אלא שמעל התפיסה הרווחת הזאת מרחף סימן שאלה גדול. אירועים מלחיצים אמנם עלולים להעלות את רמת ההורמונים שהגוף מפריש, ואלה משפיעים על המערכת החיסונית, אבל אין הוכחות שהשינויים האלה מובילים להתפתחות סרטן. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות לא מצאו קשר ודאי בין סרטן לבין מתח נפשי ולא סימנו סטרס כגורם סיכון לסרטן.

מחפשים סיבה למחלה

 חולי סרטן לא המציאו את תיאוריית הקשר בין סטרס לסרטן. במשך שנים הודגש בעיתונות הקשר בין השניים. הרופאים מודעים לתיאוריה הזאת, אך לטענתם היא היתה נכונה לשנות ה-50 וה-60, כששיטות המחקר לא היו משוכללות מספיק; החל משנות ה-70 התייעלו שיטות המחקר, וניתן לפלח טוב יותר את המתח לסוגיו ולשתף במחקרים קבוצות גדולות של אנשים. עוד הם טוענים שמחקרים שמצאו בעבר קשר בין מתח וסרטן נערכו על מספר מצומצם של משתתפים, וממצאיהם מקריים.

הקשר בין סטרס לסרטן                                              (צילום: סידי בנק)

במחקר שנערך לאחרונה בדנמרק ובו נטלו חלק כ-20 אלף הורים שאיבדו את ילדם נבדק מה קרה להורים האלה שנים אחרי הטראומה. על פי ממצאי המחקר, שיעור הלוקים בסרטן ביניהם לא היה גבוה יותר מאשר בשאר האוכלוסייה. המחקר הצביע דווקא על עלייה בסיכון של אבות שכולים לחלות בסרטן הקשור לעישון. ההסבר: חלקם פיתחו אורח חיים לא בריא, שכלל עישון כבד ומתמשך, בשל המתח הנפשי שבו היו שרויים, ולקו בסרטן כתוצאה מכך.

פרופ' רפי קטן, מנהל מרכז הסרטן במרכז הרפואי שיבא, מסכים שההנחה הנפוצה על קיום קשר בין סרטן לסטרס נשמעת הגיונית. "נוטים לחשוב שמתח גורם להיחלשות המערכת החיסונית ויכולתה להגן על הגוף מפני מחלות. אלא שבמקרה של סרטן זה לא עובד כך. למערכת החיסונית אין קשר להתפתחות סרטן.

"לאחרונה פורסם מחקר שבמסגרתו נבדקו כ-20 אלף הורים לילדים חולי סכיזופרניה, מצב שמכניס הורים לסטרס לא קטן ומתמשך על פני שנים. אלא שבמחקר לא נמצא הבדל בין שכיחות התחלואה בסרטן אצל קבוצת ההורים הזאת לבין שכיחותה באוכלוסייה הרגילה. ייתכן ששיעור ההתאבדויות ומחלות הלב גדול יותר בקבוצה זו, אבל לא סרטן. במשך השנים נערכו מחקרים על חיילים שעברו טראומות קשות במהלך שירותם, וגם שם לא מצאו הבדלים בין שכיחות התחלואה בסרטן לעומת קבוצות אחרות".

ובכל זאת, הקשר בין סרטן לסטרס עולה כל הזמן.

"כשאדם מגלה שהוא חלה בסרטן, באופן טבעי הוא יחפש מה הסיבות לכך, ובדרך כלל ימצא אותן. הכי קל להצביע על תקופה שהיה בלחץ, כי תמיד תימצא נקודת זמן כזו. אנשים מאשימים את עצמם וסיטואציות מסוימות בחייהם כגורמים לסרטן שבו לקו, ולא בצדק.

"הדעה הזו השתרשה כיוון שנוח יותר שיש את מי להאשים ונוח יותר להאמין שיש קשר בין מתח לבין המחלה. במשך השנים כל מיני שרלטנים כתבו על זה ספרים, אך העובדות מוכיחות שאין כל קשר. הסיבות להיווצרות סרטן הרבה יותר מורכבות, וחלקן בלתי מפוענחות עדיין".

ומה עם היחלשות המערכת החיסונית בשל עודף לחץ? האם אין לכך שום השפעה על התפתחות סרטן?

"המערכת החיסונית אכן נחלשת במידה מסוימת בגלל סטרס. אבל מחקרים מוכיחים שגם אז רוב סוגי הסרטן, כמו סרטן השד, הריאות והמעי, לא מופיעים בשכיחות גבוהה יותר. חולי איידס, למשל, שמערכת החיסון שלהם ירודה במיוחד, לא חולים יותר בסרטן מאשר אחרים. מה שכן, בחולים האלה יהיו יותר סרטנים שנגרמים על ידי וירוסים, כמו סרקומה על שם קרפוזי, שמתנהג בצורה מאוד אגרסיבית, כיוון שהמערכת החיסונית שלהם לא מסוגלת להילחם בווירוס. זאת בעוד שבקרב אנשים בריאים הווירוס הזה יתבטא כמחלת עור רגילה".

מתח כטריגר?

אורית (49), אשת תקשורת, חלתה לפני כשלוש שנים בסרטן המעי. המחלה תקפה אותה בתקופה הכי קשה של חייה: "עבדתי כמו חמור, ימים ולילות, בשיא המסירות והאכפתיות, ויום אחד התברר לי שהוחלט שאני מסיימת את התפקיד. מצאו לי מחליפה, שעליה נודע לי לגמרי במקרה. המעסיקים שלי שיגרו לי מסרים שאני עושה עבודה נהדרת, בזמן שהחליטו להעיף אותי.

"קיבלתי תפקיד אחר, פחות מעניין ופחות מאתגר. עשיתי אותו בחוסר חשק, קמתי בבוקר בדיכאון. הבוס שלי התעלם מקיומי. פתאום הייתי אוויר. אכלתי את הלב במשך שלוש שנים, ואז התגלה גידול סרטני בגופי. אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שיש קשר בין הסרטן שלקיתי בו לבין הדיכאון, ההשפלה, הלחץ והמצוקה הנפשית שחוויתי. לא יכול להיות שהגוף שלי עבר בשלום את ההתפוצצות הרגשית הזאת".

ד"ר יאיר מימון, מנהל היחידה לרפואה משלימה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), טוען שהתשובה לשאלה אם קיים קשר בין סרטן למתח היא מורכבת. "בדרך כלל צריך כמה מרכיבים כדי שיהיה תהליך סרטני, וסטרס יכול להיות אחד מהם. סטרס לבדו לא יכול להיות גורם מיידי. ישנו סטרס שבא יחד עם טראומה, או סטרס מתמשך שמשפיע על פעילות המערכת החיסונית.

"בתוך תאי הדם הלבנים יש כמות קטנה של תאים שקרויים תאי הרג, והם צריכים לפעול נגד תאי הסרטן. סטרס פוגע בתאי ההרג האלה ומנטרל אותם. תאים סרטניים נוצרים בגוף כל הזמן, והמערכת יודעת לחסל אותם. ברגע שהיא נחלשת, הם מנצחים. ממש כמו שכשהמשטרה נעלמת מהרחובות, הפשע פורח.

"הרפואה הסינית תופסת את פעילות הגוף בשלוש רמות: פיזית, רגשית ורוחנית-אנרגטית. מנכ"ל חברה שחי במתח מתמיד, למשל, לא בהכרח יחלה בסרטן, אבל אולי יפתח לחץ דם גבוה. לעומת זאת, לחץ נפשי כתוצאה ממוות של בן משפחה יכול להיות טריגר לסרטן, כי הוא חודר למערכות הרוחניות-אנרגטיות של האדם. זה חודר למקום החיות שלו, לרצון לחיות, לעוצמה הפנימית. כך, למשל, אנחנו יודעים ממחקרים שכשאחד מבני הזוג מת מסרטן, יש סיכוי לבן הזוג הנותר לפתח סרטן.

"אם חולה שלי יצביע על קשר בין מחלת הסרטן שלו למתח שהיה שרוי בו, קרוב לוודאי שהוא צודק. התחושה שלי היא שסרטן קשור באופן כלשהו להיחלשות המערכת החיסונית, ולדעתי מעוותים את המציאות כשפוסקים שאין שום קשר. לפי הרפואה הסינית, כדי שיתפתח סרטן צריכה להיות איזו סטגנציה, היתקעות. כשאתה בסטרס, אתה מרגיש תקוע, אתה לא זורם. סטרס ממושך עלול לגרום להיווצרות גוש. כדי שהגוש הזה יהיה סרטני צריך עוד מרכיבים, רעילות למשל. המקור לסרטן יכול להיות טרום לידתי, חשיפה לרעלים או טראומות שמוציאות את הגוף מאיזון".

המחלה כראי הנפש

הפסיכולוגית פרופ' שולמית קרייטלר מבצעת זה שנים מחקרים שעוסקים באישיותם של חולי סרטן. "יש נטייה לקשר בין מחלת הסרטן לבין מצבה של מערכת החיסון שנחלשה כתוצאה מאירוע או תקופת לחץ מתמשכת, אבל לסרטן לוקח הרבה מאוד שנים להתפתח, כך שאנחנו לא יודעים כמה שנים לפני הופעת המחלה יש לבדוק", היא אומרת.

"כך, למשל, ההנחה המקובלת היום היא שסרטן השד עשוי להתפתח במשך כ-17 שנה עד שהוא מתפרץ. ייתכן שהוא לא מתפתח באופן רציף, אלא בקפיצות בזמן, ואז ייתכן עקרונית שאירועים טראומטיים שאירעו לבני אדם החלישו את תגובת המערכת החיסונית שלהם בצמתים קריטיים. אני לא מתווכחת עם תחושתם של חולים שאירוע טראומטי החליש אותם. תיאור מציאות כזה בהחלט יכול להיות נכון.

"נניח שהתרחש אירוע טראומטי והאדם נכנס לדיכאון, כושר התפקוד שלו ירד והוא החל ליטול תרופות אנטי דיכאוניות. ייתכן שהתרופות האלה תרמו להופעת הסרטן ולא הטראומה הראשונית. הרי אנחנו יודעים מהעבר על תרופות שונות שאחרי שנים התברר שהן לא טובות לבריאות.

"ניקח לדוגמה אישה שהיתה עדה לפיגוע, ובעקבותיו החליטה להתחתן מהר ולסדר את חייה. הנישואים היו קשים, ובמשך שנים היא סבלה מאוד. בסופו של דבר התפתח בגופה סרטן. האם טראומת הפיגוע גרמה למחלה או החיים הזוגיים הטעונים? ואולי בכלל המחלה התפרצה על רקע גנטי? אנחנו לא יודעים איפה בדיוק לשים את האצבע.

"בארץ בוצע מחקר שביקש לבדוק אם במשפחות שנפגעו במלחמת יום כיפור יש יותר מקרי סרטן מאשר במשפחות אחרות. 3,000 בני משפחות שונות נבדקו, ונמצא ששכיחות המחלה אצלם לא גבוהה יותר לעומת כלל האוכלוסייה. לדעתי, הבעיה במחקר כזה היא באיזו נקודת זמן בודקים את האנשים. למה אחרי 10 שנים, נניח, ולא 30 שנה?

"הביקורת שהושמעה בחו"ל על המחקר הזה התמקדה בשאלה איזו קבוצת ביקורת הוצבה מול המשפחות השכולות. הרי גם משפחות ישראליות רגילות, שלא איבדו ילד, אב או אח, חיות בישראל שבה החיים טראומטיים כמעט בכל רגע נתון".

כמי שחוקרת את התחום, את חושבת שיש קשר?

"אני מאמינה שבסופו של דבר יוכיחו שיש איזשהו קשר בין סטרס לסרטן, אבל לא מדובר בכל סוגי הסטרס. כלומר, לא סטרס ולחץ במובן הקונבנציונלי שמוכר לנו. לדעתי, צריך לעשות את מירב המאמצים כדי לברר את השאלה הזו, ואולי לגשת אליה מזוויות חדשות.

"באופן עקרוני, כשנשים למשל מייחסות את סרטן השד שלהן למתחים וללחצים, אפשר לראות באמירה הזו משהו חיובי: אני יכולה לעשות משהו עם החיים שלי ולהוריד את גורמי הלחץ, זה בידיים שלי. ואכן, נשים רבות עושות את זה: הן תופסות פיקוד על חייהן, ויש סיכוי שזה ישפיע על מהלך מחלתן".

ד"ר שלומית פרי, מנהלת השירות הפסיכואו - נקולוגי במרכז דוידוף במרכז הרפואי בילינסון, רואה בתפיסת הסרטן כמחלה שיש לה מקור נפשי חלק מהתיאוריות הפסיכוסומטיות שצמחו בשנים האחרונות והודבקו כמעט לכל מחלה.

"במשך שנים טענו שמקור מחלת השחפת הוא נפשי ואנשים ליריים ורגישים במיוחד לוקים בה, עד שנמצא החיידק מחולל השחפת, וההסברים הנפשיים נעלמו", היא אומרת. "מה שברור זה שסרטן הוא מחלה בעלת כמה גורמים, ויש מי שיאמרו שלחץ נפשי הוא אחד הגורמים לה, ואחרים יטענו שהסרטן מושפע ממנו אך לא נגרם בגללו. בקהילה הפסיכואונקולוגית מניחים שמצוקה רגשית לא גורמת לסרטן, ומחקרים שללו גם את היותה בבחינת תורמת למחלה.

"לאחרונה נערך מחקר בדנמרק, שבה ישנם רישומים מדויקים לגבי כל חולה במדינה, ונבדק אם בקרב כ-11 אלף הורים לילדים חולי סרטן, שזה מצב של לחץ וסטרס גדולים במיוחד, יש יותר תחלואה בסרטן מאשר בקרב הורים לילדים בריאים. הממצאים לא הראו הסתברות גבוהה יותר לסיכוייהם לחלות בסרטן מאשר שאר האוכלוסייה.

"השאלה המעניינת היא אם חולי סרטן שמצויים פחות במצוקה נפשית בשל מחלתם יחיו יותר או יתמודדו טוב יותר עם מחלתם. גם על זה קשה לענות חד משמעית, כיוון שמתעוררת השאלה מה פירוש מתמודדים. במקרים

רבים המשפחה והסביבה הקרובה אומרות לחולה סרטן: תחשוב חיובי ואז תבריא. השאלה היא למה בדיוק הכוונה. האם חולה שחרד מהמחלה ומהשלכותיה לא צריך לגעת בפחדיו, כיוון שזו לא חשיבה אופטימית? או האם חולה דווקא צריך לדבר על החרדות שיש לו, ואז אולי ירגיש טוב יותר עם עצמו?

"קיימים המון מחקרים שניסו לבדוק אם שיפור איכות החיים באמצעות התערבויות התנהגותיות, כמו קבוצות תמיכה או טיפול פסיכולוגי, מביא להאריך חיים – ונמצא שאין קשר. מה שכן, ידוע שדיאלוג עם אחרים, למשל חברים בקבוצת תמיכה, על הפחדים ועל המחשבות השחורות שרצות לחולה בראש הוא תהליך תרפויטי שמשפר את איכות חיי החולה".

מה את אומרת לחולה שמצביע בבירור על קשר בין הסרטן שלקה בו לבין הלחץ שהיה לו בשנה-שנתיים לפני פריצת המחלה? "מי אני שאפסוק בוודאות שזה לא נכון?

אני משתדלת לבוא בראייה מפוכחת ולהגיד שהסטרס אולי השפיע באיזו דרך שלא ברורה לנו, אבל זו לא הסיבה הישירה למחלה. אני מנסה, בעיקר, לשפר את איכות חיי היומיום של החולה מכאן והלאה, ופחות להתעסק במה שאירע בעברו".