מזרח טימור שוב על סף מלחמת אזרחים

אלפי בני אדם נמלטים בימים האחרונים מדילי, בירת מזרח טימור, מאימת כנופיות פורעים המשוטטות ברחובות עם מאשטות שלופות, נלחמות זו בזו ושורפות מכל הבא ליד.

בשבוע האחרון גבתה האלימות לפחות 27 הרוגים, ונוכח המשך הלחימה מתגבר החשש שהמדינה הצעירה בעולם נמצאת על סיפה של מלחמת אזרחים. הממשלה התכנסה היום (שני) לישיבת חירום, על רקע ההערכות שהיא והפרלמנט נמצאים על סף קריסה. ראש הממשלה מארי אלקטירי כינה את האלימות "הפיכה". 

מזרח טימור הכריזה על עצמאותה בשנת 2002, שלוש שנים אחרי שרוב מכריע של תושביה החליטו במשאל עם על רצונם בסיום 20 שנות שליטה אינדונזית עליהם. האלימות המשתוללת כעת הזכירה לרבים את הקטל שקדם למשאל העם בין תומכי העצמאות והמיליציות שנתמכו על ידי צבא אינדונזיה.

בחודשים האחרונים החריף במדינה השסע בין התושבים הגרים במערב המדינה ונחשבים פרו-אינדונזים, ואלה המתגוררים במזרחה ונחשבים תומכי העצמאות. העימות ניכר תחילה בקרב כוחות הביטחון - במשטרה משרתים תושבים מהמערב ואילו בצבא תושבי המזרח. הרקע לעימות ביניהם כולל מרכיבים רבים, לרבות קנאה של הצבא בכוחות המשטרה, שזכו לאימון ותקציבים נדיבים יותר של האו"ם. 

האלימות פרצה לאחר שבחודש מרס פוטרו כ-600 חיילים מהצבא הקטן (1,400 חיילים גודלו) לאחר שנשפטו על עריקות. החיילים הממורמרים פתחו במסע אלים שבסופו נמלטו לדילי, הקימו מחנות בגבעות המקיפות אותה ואיימו לפתוח במלחמת גרילה נגד התושבים אם לא יוחזרו לשורות הצבא.

התפרעויות החיילים המפוטרים גרמו לעימות האתני לפרוץ במלואו ולגלוש למגזרים רחבים בציבור. כנופיות של פורעים משני צידי המתרס החלו להילחם זו בזו במאשטות ונשק קל, ולשרוף בתים ומבני ממשל. שמיה של דילי אפופי עשן והרחובות זרועים מכוניות בוערות.

אוסטרליה שיגרה למדינה כ-50 שוטרים פדרליים חמושים ועוד כ-2,000 חיילים, שחלקם כבר נחתו בחצי האי. גם ניו זילנד, מלזיה ופורטוגל שיגרו כוחות לשמירת השלום. הכוחות האוסטרלים כבר החלו לסייר ברחובות בניסיון לשמור על הסדר אולם הם מצליחים לפזר את המתפרעים להפוגות קלות בלבד. ביום הדמים האחרון נהרגו ארבעה בני אדם; אחד מהם נשרף למוות בעת שניסה להציל את ביתו מהלהבות.

גל האלימות פרץ בדיוק כשהאו"ם, שניהל את המדינה במשך שלוש השנים הראשונות לאחר הכרזת העצמאות, סיים את תפקידו והחל להעביר את המושכות לידי המקומיים. נוכח האלימות פינה האו"ם את מרבית עובדיו מהמדינה, וכך עשו גם מדינות אחרות כגון ארצות הברית ויפן.

כ-200 סינים השוהים במדינה מצאו מקלט בשגרירות ארצם, והממשלה בבייג'ינג שכרה מטוס על מנת לפנותם יחד עם נתינים זרים אחרים. ממשלת הפיליפינים שיגרה מטוס מיוחד בו פינתה כ-60 מאזרחיה.

הלחימה יצרה גם תנועת פליטים גדולה; כ-27 אלף מזרח טימורים נמלטו מדילי וערים אחרות וחיפשו מקלט במתקנים של האו"ם. אלא שבמחנות האוהלים אין תנאים סניטריים מתאימים, הילדים מתבוססים בשלוליות מזוהמות, ולרבים אין גישה למזון ומים נקיים.