האמריקנים מרוויחים קונצנזוס, האיראנים - זמן
האם הצעד שבו נקטה ארה"ב בניסיון ההתקרבות לאיראן הוא צעד טקטי בדרך לגיבוש קואליציה לתקיפה או שינוי אסטרטגי במדיניותה של וושינגטון? האם ארה"ב זנחה את האופציה הצבאית לעת עתה והאם כל זה נובע מכך שהנשיא בוש הולך ומידרדר בסקרים? מה מרוויחה איראן מכל זה. צבי רפיח - מומחה לענייני ארה"ב וד"ר מאיר ליטבק - חוקר במכון ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב מפרשים
שאלות רבות מתעוררות בעקבות המהלך הדרמטי שבו הכריזה ארה"ב שהיא מוכנה לנהל מו"מ עם איראן. צבי רפיח, מומחה לענייני ארה"ב אומר ל-ynet כי "זה צעד דרמטי ומשמעותי. ארה"ב זרקה את הכפפה ונותר לראות האם איראן תרים אותה". ד"ר מאיר ליטבק מהמכון ללימוד איראנים באוניברסיטת תל-אביב אומר שהמהלך משרת את האינטרס האיראני, "ראשית - זה דוחה את האופציה הצבאית, שזה כבר טוב, שנית - זה דוחה את הסנקציות הכלכליות, ושלישית - מרוויחים עוד זמן ומתקדמים לפצצה".
צבי רפיח דוחה מכל וכל את ההשערה שמדובר במהלך טקטי בלבד. "המהלך נראה כמהלך טקטי, אך הוא יכול להפוך למהלך אסטרטגי, אם איראן תיענה לו. השיחות יכולות להתחיל בנושא הגרעין ולהמשיך לנעשה בעיראק - דבר שמטריד את האמריקנים, לנושא הטרור, ועוד. זה צעד מחוכם למדי שבו האמריקנים מצהירים לראשונה מאז המהפכה באיראן: 'אנו מוכנים לדבר איתכם, תראו שאתם רציניים'. למרות כל זאת, אין להסיק שארה"ב ביטלה את האופציה הצבאית וההיפך הוא הנכון. האופציה הזו שרירה וקיימת".
אז אולי הכל נובע ממצבו העגום של בוש בסקרים, שמונע ממנו לצאת בכלל למלחמה הזו? "ראשית, אני לא מקבל את הטענה שהנשיא מוציא מכלל אפשרות פעילות צבאית, משום שהוא נמצא בשפל המדרגה בסקרים. מדובר בנשיא נחוש שמאמין בדרכו. למרות זאת, יש כאן הכרה שאי אפשר לצאת לאופציה צבאית בלי למצות אפשרויות ולנסות ולגבש את הקונצנזוס הרחב ביותר".
ומדוע בחרה ארה"ב דווקא בצעד משמעותי שכזה? "ראשית - היא רוצה לנסות לגייס את התמיכה של רוסיה ואולי אף של סין לסנקציות במועצת הביטחון ולקבוע את המדיניות שארה"ב היתה רוצה כלפי איראן. שנית - וושינגטון למדה את הלקח בעיראק והיא רוצה להוכיח לכולם - ובכלל זה לאזרחיה שלה - שהיא עשתה כל מה שניתן כדי להימנע מתקיפה. יש כאן שינוי מהותי בהתייחסות האמריקנית לאיראן. אולם, יש התניות מאוד ברורות מצד ארה"ב שכלל לא בטוח שאיראן תסכים להן".
ומה עם איראן במשוואה הזו? ד"ר מאיר ליטבק - מומחה לאיראן - אומר ש"האיראנים אשפים במשא ומתן והם יכולים למשוך אותו זמן רב מאוד. אחרי הכל, זו מדינה שקיימת 500 שנה עם מסורת דיפלומטית ארוכה ועם ניסיון של 150 שנה של הליכה על חבל דק בין מעצמות. יש לה תרבות עשירה של מדיניות חוץ ולא הייתי מציע לזלזל בכך. מדובר ביכולת משמעותית מאוד.
האם האיראנים רואים זאת כתחבולה אמריקנית וניסיון לסמן עוד "וי" בדרך לתקיפה? ד"ר ליטבק כלל לא בטוח בכך. "האיראנים לא רואים זאת כמזימה אמריקנית. בהחלט ייתכן שהם מנסים לנטרל את הסנקציות הכלכליות הצפויות משום שהם מודאגים שיהפכו ל'מדינה מצורעת'".
האם איראן תתמתן בעקבות השיחות?
"קשה לי להאמין שהיא תתמתן באופן מהותי, אולם יש סיכוי שהשיחות יאטו את התהליך וזה יהיה טוב לכולם. בהנחה שלא ניתן לעצור את התהליך ושאופציה צבאית קשה לביצוע - האטה תהיה טובה לאמריקנים וגם לישראל. מי יודע מה יכול לקרות תוך כדי ההאטה? אולי המשטר האיראני ישתנה?
"הרי גם ב-1985, כשגורבצ'וב עלה לשלטון בבריה"מ, איש לא האמין שסופה קרב. אני לא אומר שזה יכול לקרות מחר בבוקר, אולם במקביל לכל זאת יש קרב אחר - יש תהליכים היסטוריים נגד המשטר מול כושר הישרדות יפה שהוא מגלה. בהחלט ייתכן שהוא יהפוך להרבה פחות מאיים בתוך מספר שנים. על כל פנים, בהחלט תיתכן אפשרות שהאיראנים יסכימו להאט את תוכנית הגרעין שלהם עד לשעת הכושר הבאה".
מה חשוב יותר לאיראן? פצצה או עסקה מצויינת עם ארה"ב?
"בסופו של דבר, גם אם הם יקבלו ערבויות מאמריקנים, האיראנים רוצים נשק גרעיני - שיעניק להם מעמד של מעצמה אזורית. מבחינתם - לא יעלה על הדעת שלהודו, פקיסטן וישראל יהיה נשק כזה ולהם לא", אומר ד"ר ליטבק.
בשולי כל זה, צריך אולי לציין כי הדאגה מפרויקט הגרעין של איראן מעסיקה לא רק את ישראל וארה"ב. אלא גם את מדינות ערב, בעיקר את מדינות המפרץ, והוא עלה בשיחות שבין הנשיא מובארק לעבדאללה מלך סעודיה. "ארצות המפרץ מודאגות מאוד מהפצצה האיראנית, אולם מצרים מודאגת יותר מהיכולת הגרעינית של ישראל. למרות שמדינות ערב אינן רואות את הנושא עין בעין - האינטרס הערבי הוא שלאיראן לא תהיה פצצת גרעין", מסכם ד"ר ליטבק.
