איך מנהלים שיחת "יחסינו לאן"

רבים מאיתנו מתקשים להתעמת עם בני זוגנו, להניח על השולחן בעיה ביחסים, להסתכל עליה באומץ ולערוך שיחה זוגית נוקבת. אנחנו נוטים לאגור חומרים דליקים לאורך זמן, ורק אחרי שהתשנו את עצמנו במונולוגים פנימיים אנחנו מעזים לפנות לבן הזוג: "אנחנו צריכים לדבר".

יש אנשים שכבר בשלב ה"צריכים לדבר" נתקפים באימה משתקת, שולחים תחינה אילמת ליושב במרומים שישחרר אותם מהעונש. מדוע? משום ששיחות העימות האלה מפחידות, מאיימות, מעוררות רוגז וכעס, ופעמים רבות מתאפיינות בהטחת ביקורת בצד אחד והתגוננות או עלבון בצד השני. 

גבר אחד אמר לי שהוא מעדיף להמשיך קשר זוגי לא מספק ובלבד שלא ייאלץ לנהל שיחת "יחסינו לאן" מעיקה. "תאמיני לי", הוא אמר, "להמשיך את המצב כמו שהוא זה יותר קל ויותר קצר".

השפה הופכת לתוקפנית ופוצעת

שיחות שיש בהן רק טענות, תלונות והאשמות אינן תורמות לקידום היחסים. אבל שיחה גלויה, אמיצה ובהירה עשויה לתרום לאיכות הקשר הזוגי גם כשהוא מעורער.

ניהול שיחה זוגית בנושאים טעונים ושנויים במחלוקת אינה משימה קלה. בקלות רבה הדיבור הופך צעקני או מתבכיין והשפה - תוקפנית ופוצעת. לפעמים אחד מבני הזוג פורץ במונולוג ארכני כשהוא חוזר שוב ושוב על אותם דברים ולא מאפשר לאחר לפצות את פיו, בטענה שמגיע לו פעם אחת לומר דברים מבלי שיקטעו אותו.

כאשר השני מנסה בתורו לומר את דברו, הוא נדחה בזעם בטענה ש"ידעתי שתמשיך להתווכח איתי, אין טעם לדבר איתך". כלומר, אין טעם לדבר עם השני אם יש סיכוי שגם הוא יבקש את רשות הדיבור, ואולי יאמר דברים לא נוחים. כאן, מראש הכוונה היא להשמיע האשמות ללא כל נכונות להקשיב. ואכן פעמים רבות השיחה מסתיימת כשהמונולוג של אחד הצדדים הגיע לקצו.

ריב, דמעות והתפייסות

יש אנשים שאינם מיומנים בניהול שיחות בנושאים הקשורים ליחסים ביניהם. הם מדברים על עניינים זוגיים רק בשעת ריב. שגרת הריב שלהם נראית כך: מספר ימי הסתגרות וזעם כבוש, ואז התפרצות של לבה רותחת, דברים קשים ודמעות, ובעקבותיהם שקט שלאחר הסערה, מנוחת הלוחמים וסוג של התפייסות.

לא תמיד שיחה אחרי ריב מניבה הבנה טובה יותר. לא די בפורקן רגשי, אם אין בצדו גם דיבור פתוח ושיוויוני ואיזשהו הסכם, לא ירחק היום וההתפרצות הבאה תבוא. המתכון של ריב, דמעות והתפייסות אינו נוסחה לקשר פתוח ולפתרון בעיות.

לדוגמה: רחל כועסת על איציק בעלה מפני שלטענתה, בכל פעם כשהם יוצאים לבילוי משותף עם חברים הוא מספר בפומבי משהו לא נעים שקשור בה. הוא יורד על הטעם הגרוע שלה בבגדים או על האוכל שהיא מבשלת, מדבר בביטול על העבודה שלה ואפילו מרמז בפומבי על שחיקה בזוגיות.

אחרי שתקריות מסוג זה התרחשו כמה פעמים ברציפות, היא מחליטה לדבר איתו. "למה אתה תמיד צריך להגיד עליי דברים שליליים כשיש אנשים בסביבה? למה אתה לא יכול גם לפרגן לי ולומר לשם שינוי משהו נחמד?" היא שואלת בדמעות.

"זה ממש לא נכון", הוא מכחיש, "אני אומר עלייך הרבה דברים טובים. את סתם אוהבת לנפח עניינים. לא יזיק לך לפתח קצת הומור עצמי ולא להיעלב מכל דבר". רחל מתוסכלת מההכחשה של איציק, והריב מתפתח למימדים לא צפויים וגולש לעוד נושאים רגישים שאינם קשורים לעניין.

לא לפתוח שיחה בהאשמות

איך ניתן לנהל שיחה מעין זו בדרך מועילה יותר? ראשית, צריך להבין ולהסכים על כך שמטרת שיחה כזו היא שכל אחד יאמר את דברו באופן הכי ברור, כן ופתוח, והשני ינסה להבין אותו תוך הקשבה אמפתית. תמיד תינתן לשני הצדדים הזדמנות לדבר ולהקשיב בזה אחר זה, כל אחד בתורו.

פתיחת שיחה במטר של האשמות אינו מועיל, לא מקדם ולא פותר בעיות. במקום לתקוף את איציק, רחל יכולה לפתוח את השיחה כך: "שמתי לב, שכשאנחנו נמצאים בחברה אתה מספר עליי לעיתים קרובות משהו לא נעים. אני מניחה שאתה לא מתכוון להעליב אותי בפומבי, אבל התוצאה היא שאני נפגעת.

"אני מתפלאת שאתה לא שם לב שאתה מביך אותי בנוכחות החברים שלנו. אני משערת שאתה כועס עליי בגלל סיבה כלשהי שאינה קשורה לעניין, ובמקום לומר לי מה מפריע לך אתה מגיב כלפיי בתוקפנות דווקא כשאנחנו עם אנשים.

"אני כועסת, כי אני מרגישה שאתה מעניש אותי על משהו שאני לא יודעת מהו ואין לי דרך לתקן אותו. אני מצטערת שאתה בוחר בדרך שלא תביא לפתרון אלא עלולה להסלים ולערער את היחסים בינינו.

"אני נפגעת כשאתה לא מתייחס אליי בכבוד, ואני פוחדת שאם תמשיך כך גם אני אגרר להגיב באותו אופן בנוכחות אנשים. אני רוצה שתפסיק להעליב אותי בציבור, ובמקום זה שתדבר איתי על הדברים שמציקים לך. אני מבטיחה להקשיב במלוא תשומת הלב גם לדברים קשים, ואני אעשה מאמץ לשנות התנהגות שמפריעה לך. אני מבקשת ומקווה שגם אתה תנסה לשנות את ההתנהגות שלך".

תלונה המנוסחת כרצון לפתרון

לאחר שאיציק יקשיב לדברים של רחל במלוא הריכוז ותשומת הלב, ויבין מה היא מרגישה ומה היא חושבת ואיזו משמעות יש בעיניה להתנהגות שלו כלפיה בחברה, הוא יוכל להשמיע את דבריו. גם הוא ישתדל להימנע מלתקוף את רחל או לזלזל בעלבון שלה או במשמעות שהיא מייחסת לדבריו.

שיחות מסוג זה כרוכות באי נוחות בגלל שגם בניסוח מעודן עדיין מקופלת בדברים תלונה כלשהי. אבל כשאנו יודעים מראש שהתלונה מנוסחת כהבעת משאלה לפתרון המחלוקת, החששות מפני תגובת הצד השני מתפוגגים. כשאנחנו נמנעים מהתקפה אישית ויחד עם זאת לא מוותרים על הבעת כל הרגשות והמחשבות שעולים בנו בהקשר לנושא הכאוב, יש סיכוי טוב לניהול שיחה מועילה, שתוסיף לקירבה ולהידוק הקשר הזוגי.

• הכותבת היא מאמנת זוגיות אישית ומנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין. לאתר של בתיה ברק-ורבין לחצו כאן
  

לטורים הקודמים בסדרה:

• רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות
• היא מעצבנת אותך? תתלונן
• "נמאס לי שאמא שלך מתערבת בכל דבר"
• מי אמר שחובה לשתף את בן הזוג בכל חוויה?
• מתווכחים כל הזמן? זה מהפחד לאבד שליטה
• האם כדאי לסלוח על בגידה רומנטית?
• אז השתנית, זה לא אומר שנכנעת