המשורר והמוות

עברית ישנה, שיר צעיר

ואך נפל אלֵי משכב,

אכף עלי כי אכבדֵהוּ,

וגם עשָה בְּשֵכל רב;

זה מעשֵהוּ לדוגמא הוא:

אך אֵל עליון, שיעמום נורא הוא

בלי הפוגות, יומם וָלֵיל,

בִּיְדוּעַ-חוֹלִי לטפל!

מַה מגוּנָה גניבת-הדעת

לִשְכיב-מְרָע הַרְנֵן לֵבָב,

תַקֵן הכַּר מראשותיו,

סמֵי-מרפא הגש בְּרַעד,

להיאנח ולחשוב:

תיפח נא רוּחֲךָ סוף סוף".

הִרהר העֶלֶם השובב,

בחסד צֵאוּס רם התואר

יורש הוֹנָם של כל קרוביו, -

מיוּדָעֵי רוּסלן-לוּדמילה!

להתוודעַ נא הואילו,

בלי הקדמות וביטול-זמן,

עם גיבורו של הרומן:

אונייגין, ידִידִי מִנוֹעַר,

על שפת יְאוֹר נֵיבָה נולד,

שם גם אתה, קורא נכבד,

אולי חייתָ חיי זוהר!

אֵי-אז שם גרתי גם אני:

אך אוי לי מאקלים צפוני.