דגניה התקרבה לדת - והתרחקה מעצמה

חבריי וחברותיי, חברי קיבוץ דגניה א',   

קראתי לאחרונה על הקמת בית-הכנסת החדש בחצר קיבוצכם. כרבּה רפורמית בעלת "עבר קיבוצי", הדבר שימח אותי והעציב אותי בעת ובעונה אחת. שמחתי לשמוע כי בניה של אם הקבוצות בחרו להוסיף לביתם ממד של קדושה ומסורת. אך נעצבתי משהבנתי שבית-הכנסת שקם אצלכם הוא בעל אופי אורתודוכסי, ולא שיוויוני.

חברי וחברותיי, אבותיכם ואמהותיכם הקימו דרך חיים יהודית מקורית וחשובה. מדוע דווקא אתם, כמי שמקפידים להחליט באופן מושכל ומודע על כל ממד מממדי חייכם הקהילתיים, ונכונים לשינויים כואבים כדי להתאים את קהילתכם לצרכי ההווה - מוכנים לוותר על האחיזה במושכות כשמדובר בחיים היהודיים והרוחניים שלכם? מדוע אתם, המבינים ששיתוף ושיוויון אינם סיסמאות, אלא תביעות שיש להידרש אליהן בכל פעם מחדש - מוכנים להתייחס ליהדות כאל עניין חד-ממדי ופשוט? כיצד אתם מוכנים להיות בבחינת אורחים בתוך ביתכם שלכם ולקבל עליכם הר כגיגית תפישות דתיות שאינן שלכם? מדוע אתם מסכימים להפנים את התפקיד של נהגי העגלה הריקה, אותו מייעד לכם הציבור האורתודוכסי?

אתם מבקשים להתקרב למסורת ולמורשת ישראל. אולי האופציה האורתודוכסית, אשר דובריה מבקשים לא אחת להציגה כאילו הייתה הדרך הראויה היחידה בעם ישראל, היא היחידה המוכרת לכם. אך אנא זכרו שליהדות יש פנים רבות, וישנן דרכים רבות לבטא את היהדות שלכם. ביחרו נא בנתיבים הנכונים לכם והמשקפים את הדרך האידיאולוגית והרוחנית שאותה יצרתם ואותה אתם ממשיכים לחצוב.

אנו, היהודים הליברלים במדינת ישראל, מביטים בפועלם של בני התנועה הקיבוצית ורואים בהם, למרות ביקורות ומחלוקות, דגם ליהדות מעשית, יצירתית ומתחדשת. כבני קהילה שקהילת חיים היא, יש לכם תרומה ייחודית ליהדות זמננו ויש בכוחכם ליצור דבר משלכם. בית-הכנסת שלכם יכול ומוכרח לשקף את אורח חייכם השיוויוני והשיתופי ולהיות אבן שואבת של יצירה ובנייה, דווקא בתקופה לא פשוטה זו בחיי הקיבוץ.

בית-הכנסת אינו צריך להיות פיל העומד בחצר הקיבוץ; עליו להיות מוסד המשקף את רוחה של הקהילה שהקימה אותו ושנזקקת לו. הוא יכול להיות בית הקהילה במובן הרחב ביותר והעמוק ביותר. כך מקובל למשל בקיבוצים יהל ולוטן של התנועה ליהדות מתקדמת בערבה. בקיבוצים אלה משמש בית-הכנסת כבית ועד לתפילה, לימוד, עיון ומפגש ערכי של החברים, והוא חלק אורגני מחיי הקהילה.

יפים דבריו של פרנץ אופנהיימר, שאמר: "נחזיק במצוות האלה שתורת משה ותורה שבלב מצווה אותנו בבואנו לכונן את ארצנו". אתם, בני התנועה הקיבוצית, ריעננתם את היהדות בהוסיפכם תוכן ועושר לחגים כמו ט"ו בשבט, ל"ג בעומר ושבועות, ואף הכברתם חגים משלכם. אני רוצה לקרוא לכם ולבקש מכם שכשאתם באים אל היהדות, אל תבואו אליה מתוך רגש של כניעות או נחיתות מול אלה המבקשים להעמיד עצמם בפניכם כ"יהודים האותנטיים"; בואו אליה מתוך ביטחון, מתוך מחויבות ואחריות, מתוך שמחה של מצווה.

הרבּה ד"ר דליה שרה מרקס מרצה בהיברו יוניון קולג', בית-המדרש להכשרת רבנים רפורמים בירושלים