קיבוץ מודל 2006: משק חינוכי וקהילה אקולוגית

צמד המילים "קיבוץ מודרני" נשמע כמעט כמו דבר והיפוכו. ובכל זאת, בעשורים האחרונים קמים ברחבי הארץ קיבוצים חדשים הנושאים דגלים שונים לחלוטין מאלה שנשא דור המייסדים. אם בעבר הלא רחוק היו הקיבוצים בועות קטנות שהתנהלו מאחורי שער מוגף ועסקו בעיקר בענייניהן, הרי שהקיבוצניקים החדשים מודעים מאוד לסביבתם ואוחזים באג'נדה המחייבת תרומה יומיומית לחברה, למדינה ולעולם בכלל.

לאנשים המבקשים ליהנות מחיי שיתוף המתאימים לאלף השלישי, הקיבוצים הללו מציעים אמצעי ייצור משותפים, תקציב אישי וחיי קהילה ערים, אך גם חשיבה כוללת ופקוחת עיניים. לפניכם שניים מהם, נערן הפועל על-פי מודל חינוכי עתיר ערכים ולוטן בו מתגוררת קהילה אקולוגית מלאת להט. בכתבה הבאה נציג קיבוצים מעודכנים נוספים. 

לסייע באופן יומיומי בתיקון החברה: המשק החינוכי נערן

קיבוץ נערן שבבקעת הירדן הוקם לראשונה בשנת 1977 על-ידי בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד. משבר חברתי קשה גרם לפירוקו, והוא נעזב במהלך 1993. שש שנים עמד הקיבוץ עזוב ושומם עד שהופרח מחדש על-ידי בוגרי תנועת "המחנות העולים". היום חיים במקום כ-50 חברים שהגיעו עם גרעיני הנח"ל הראשונים שיישבו את הקיבוץ, וכ-30 חברי גרעין חדשים. מספר החברים, שגילאיהם נעים בין 21 עד 30, מתחלק בשווה בין נשים וגברים. שלושה מבין הזוגות החיים במקום נשואים, ולפני כחצי שנה הגיחה לאוויר העולם התינוקת הראשונה של הקיבוץ.

פרנסת המקום מושתת כמעט כולה על חינוך. מספר קטן של חברים אמנם יוצא מדי בוקר לעבוד במטע התמרים המשותף או בענפי התחזוקה הבלתי נמנעים, אך רוב החברים הגיעו כדי לבצע שליחות חינוכית מתמשכת ועושים זאת יום אחר יום. כך למשל חיים בנערן מספר בעלי תפקידים המנהלים את תנועת "המחנות העולים",

שלה כ-5,000 חניכים. חברים נוספים משמשים כרכזי נוער ביישובים הסמוכים לקיבוץ, אחרים מנהלים את מרכז הסדנאות שהוקם במקום ובו נערכים סמינרים קבוצתיים בנושאי ציונות, יהדות וחברה ישראלית.

בנערן פותחה גם סדנה חינוכית נודדת לתלמידי תיכון, במסגרתה יוצאים המדריכים-קיבוצניקים למסע בן שבוע יחד עם התלמידים. המסע, שמתחיל ביישוב הישן שבצפת, עובר דרך דגניה, מגיע לתל אביב ומסתיים בשדה בוקר ובירוחם, תוהה חלוציות אז והיום מהן.

את הבתים ירשו החברים החדשים מן הקיבוץ שננטש. חדר האוכל פועל בסופי שבוע ובחגים בלבד כיוון שאין בו צורך במהלך השבוע, המשכורות נכנסות לקופה משותפת והחברים מקבלים תקציב חודשי אישי. האג'נדה המקומית קובעת חיי יומיום צנועים המבוססים על צרכנות הכרחית, ואכן פזרנות מנקרת עיניים אינה שורה על שבילי הקיבוץ. כך, למשל, מספר מכוניות משותפות עומדות לרשות הכלל ותו לא.

"החלטות עולות מן השיחות הקבוצתיות". 1 במאי בנערן (צילום: דניאל גלזר)

אולי בגלל שמדובר בקיבוץ צעיר מאוד, התקשה החבר ערן אבידור, הנושא בתפקיד רכז הנוער של המועצה האזורית בקעת הירדן, להשיב על שאלות שגרתיות לחלוטין הנוגעות לאורח החיים במקום. ברור, עם זאת, כי נערן מגבש בימים אלה את אופן התנהלותו, וכי זו מתעצבת בעזרת שיח משותף.

"אנחנו קיבוץ שיתופי כיוון שתהליך קבלת ההחלטות שלנו נעשה באופן משותף", אבידרור מסביר. "אחת לשבוע נערכת שיחת קיבוץ ובכל סוף שבוע נערכות שיחות במעגלים האינטימיים יותר, בהם שותפים חברי הגרעינים השונים. מעולם לא קיימנו הצבעות, מעולם לא גיבשנו תקנון וככל הנראה גם לא נגבש. אנחנו דנים ומשוחחים על כל נושא, ומתוך השיחה עולות החלטות".

אם מבקש אחד החברים לצאת ללימודים או לנסוע לחו"ל, הוא יביע את רצונו במעגל השיתופי ויקבל את דין התנועה. "חשוב להדגיש", אומר אבידור, "כי החברים פה מאוד מחויבים לרעיון ולדרך. לכן אין מצב של פרזיטיות, של אדם שלא הולך לעבודה, או של מי שחושב על עצמו ורוצה שהקיבוץ יממן לו צרכים אישיים שאינן מחויבי מציאות. הדברים שעולים בשיחה הם דברים אמיתיים שאדם נזקק להם, בין היתר כדי להמשיך לחיות כאן ולתרום למקום".

מעונינים להצטרף למשק החינוכי? ייתכן שאתם עשויים להיתקל בבעיה. "עד היום לא הגיעו אלינו אנשים מבחוץ ופשוט ביקשו להתקבל", מסביר אבידור. "החברים הם תמיד אנשי "המחנות העולים" או בני זוגם, כך שמעולם לא גיבשנו תהליך קליטה מסודר. כמו בנושא חינוך ילדים - כשנגיע לגשר נעבור גם אותו".

- למה, בעצם, לבחור בחיי שיתוף מן הסוג הזה?

"כולנו יודעים שהחיים בעולם המערבי יוצרים לעתים תחושה של בדידות. כדי לענות על צורך של יצירה, שיתוף, פיתוח וצמיחה, רצוי לחיות ביחד. לכאן מגיעים אנשים שרוצים לחיות חיים יצרניים, ובכוחות משותפים לסייע באופן יומיומי בתיקון החברה. בגלל זה בחרנו להקים משק חינוכי פעיל, להזמין את החברה הישראלית אלינו ובעיקר לצאת אליה".

- כיצד תימדד הצלחת המשק החינוכי?

"ההצלחה שלנו תימדד בשני פרמטרים. הראשון הוא שנבנה פה, בנערן, בית לחיים. היום מגיעים לכאן המון אנשים אבל רבים גם יוצאים מפה. רובנו, עם זאת, לא רואים במקום תחנת מעבר אלא בית קבע. הפרמטר השני בו תיבחן הצלחתנו היא הקמתם של גרעינים נוספים ברחבי הארץ, כמו הקיבוצים העירוניים שהקימה "המחנות העולים" בנצרת עלית או במגדל העמק. הגרעינים האלה יעסקו גם הם בחינוך. אנו פועלים במרץ הן להקמה והן בתמיכה בגרעינים חינוכיים, וככל שיגדל מספרם, כך נדע שהמשימה בוצעה".

לבנות את המדינה ולשמור על העולם: הקהילה האקולוגית בלוטן

ב-1982 הגיע גרעין של "התנועה ליהדות מתקדמת" ליעדו הסופי, קיבוץ לוטן הממוקם 30 קילומטר צפונית לאילת. המקום הוקם כקיבוץ שיתופי לכל דבר, אלא שלפני תשע שנים חל מהפך באג'נדה של החברים. "זה התחיל כשיגעון של איש אחד", מפרטת ליסט סלע, רכזת השיווק של ענף התיירות בקיבוץ. "אחד החברים, מייק קפלין, הביא איתו את האקולוגיה כדרך חיים. כיוון שהיהדות המתקדמת מאמינה בפעולה על-פי חזון לתיקון האדם והעולם, התחברו החברים לרעיון באופן מידי".

היום חיים בלוטן 55 חברים ו-60 ילדים, ואילו 20 חברים נוספים נמצאים בשלבים שונים של תהליך הקליטה. השאיפה, כך מסבירה סלע, היא להגדיל את מספר החברים אך לשמור שלא יעלה על מאה. ממוצע הגילאים בקיבוץ נע בין 35 עד 45, ורוב אנגלוסקסי מוחץ צועד בשביליו. מאז ההסבה הסביבתית הספיק לוטן להצטרף לרשת כפרים אקולוגיים עולמית, ופעילותו נתמכת גם על-ידי האו"ם.

"הקיבוץ שיתופי לגמרי", מעידה סלע. "שלוש ארוחות בחדר האוכל, עבודה משותפת ברפת, במטע התמרים ובענפי השירותים, תקציב אישי, ועדות, ופעמיים בחודש אסיפות בהם נידונות שאלות הקשורות בחיי הקיבוץ".

הקבלה כרוכה בשלושה חודשי היכרות במהלכם מגיעים החברים הפוטנציאליים ללוטן, ולאחריהם מחליטים שני הצדדים אם יחלו בתהליך המועמדות הארוך שנמשך כשנתיים. אם התקבלו, נערך לכבודם טקס מרשים המקביל לחתונה. בטקס הם חותמים על מעין תעודה-כתובה, בה הם מפרטים את מחויבותם לקיבוץ ולעקרונותיו. "אנחנו קיבוץ אקולוגי-רפורמי-שיתופי", מסבירה סלע. "מדובר בסט עקרונות שלא כולם יכולים, או רוצים, לעמוד בו. מהר מאוד מגלים מי מהמועמדים מתאים למקום - ומי לא".

המחויבות האקולוגית של חברי לוטן מתבטאת בשני תחומים: הראשון הוא חיי הקיבוץ, השני הוא המרכז הלימודי "אקו כיף" אליו מגיעים אנשים מרחבי הארץ והעולם כדי ללמוד בנייה באדמה, קש וצמיגים, וכן חקלאות בשיטת הפרמקלצ'ר. בנוסף, לוטן מפעיל מרכז וואטסו (שיאצו במים) פעיל מאוד, המושך אליו תלמידים, מטפלים ומטופלים.

"הבתים הראשונים שלנו אמנם לא נבנו בשיטה אקולוגית", משחזרת סלע, "אבל כל מבנה חדש כבר נבנה מחומרים ממוחזרים ומכוסה ברשתות צל, כדי להפחית שימוש באנרגיה קונבנציונלית. ברחבי הקיבוץ מפוזרים ספסלים ופינות ישיבה העשויים מחומרים אלטרנטיביים, ואפילו תחנת ההסעה של הילדים בנויה באופן שונה. כל מבנה חדש עשוי מבוץ וקש, ואנו מקווים כי בסופו של דבר כך ייראו כל המבנים כולם".

כדי להמעיט ככל האפשר בשימוש בשקיות ניילון מסתובבים החברים כשעל כתפיהם תיקי בד, וכדי לא לבזבז חומרי גלם הם מפעילים מרכז מיחזור אזורי אליו נאספים חומרים ואריזות מכל הבא ליד. "היום אנחנו שולחים למטמנות האשפה 50% בלבד מהכמות ששלחנו לפני תשע שנים", מעידה סלע בגאווה ומספרת כי ילדי המקום, שנולדים וגדלים לתוך אורח החיים האקולוגי, מפתחים מודעות משמעותית לנושא.

- איך מתחבר אורח החיים הדתי לאקולוגי?

"אנחנו רפורמים בהגדרתנו ומקפידים על קו ליברלי מאוד", משיבה סלע. "יש טקסים מסוימים שאנחנו מנהלים, אבל איש לא מחויב להשתתף בהם. ממש כפי שבנושא האקולוגיה יש פעילים יותר ופחות, כך גם בנושא הדת. איש באמונתו יחיה ללא פגיעה באחרים".

- למי מתאימים החיים בלוטן?

"מי שמחפש בית יפה או מכונית גדולה לא יגיע הנה. לכאן מגיעים אנשים שאוהבים את הטבע, המדבר, החום. אנשים שרוצים להיות הצברים של פעם, לעבוד הרבה וקשה, לבנות את המדינה הזו ויחד גם לשמור על העולם".