קפץ לו האהוד
בעוד ראש הממשלה מנסה להציג את אולמרט החדש והמהוקצע, קיפץ לו החוצה אהוד העצבני מבנימינה. וגם: על ההבדלים בין אולמרט לשרון ומדוע זועם שר הפנים רוני בראון. טור חדש ב-ynet
אולמרט החל את יומו, כרגיל, מוקדם מאוד בבוקר. עוד בטרם עלותו למטוס, ניהל את ישיבת הממשלה השבועית. אז טס במשך יותר משעה דרומה, לאחוזה הנשיאותית, "הרויאל קלאב" בשארם. כשירד בכבש המטוס, ספג את הרוח הלוהטת של השרב הכבד ששרר בדרום סיני. חנוט בחליפה ובעניבה, אחרי יותר משעתיים של דיבורים, הוא היה כמה להגיע אל הארוחה הנשיאותית שציפתה לו.
ברגע זה יצא אהוד מבנימינה, ובלי לבקש סליחה מראש הממשלה שניצב על הדוכן, איבד את הסבלנות בפרהסיה. הוא עשה זאת, אוי לה לבושה, קבל עם ומצלמות העולם.
"תודה רבה, תודה רבה", אמר באנגלית קצרת רוח לקהל ובו כ-150 אנשי תקשורת, נשיא מצרי נבוך אחד, שני שרים מצריים, מושל אחד ושתי הפמליות, קוטע עוד שאלה שהעלה עיתונאי, נוטל את שרביט האירוח לעצמו. אז כפה על הנשיא המצרי ההמום לחיצת יד, שולח את ימינו בעוז אל צווארו ומחבק אותו, מובילו אל אנשי הפמלייה הישראלית והעיתונאים לסמול טוק, בטרם יצאו לסעוד את ליבם על השולחן הערוך.
פעם היתה כאן אשה בארץ הזאת, חנה בבלי קראו לה. לדור שלא ידע את חנה, נשלים חור קטן בהשכלה: בראשית המדינה, במהלך אי אלו עשורים ישראלים לוהטים, היא הייתה הכוהנת הגדולה לנימוסים והליכות ואפילו פינה קבועה ברדיו נתנו לה. לצבר הלבנטיני, שפיתח את נימוסיו המפוארים בקומזיצים עשנים על חורבות כפרים ערביים, היא נראתה כמו חיזר. אבל היא הייתה זאת שלימדה הליכות ונימוסים את אנשי צה"ל לפני שליחות, את אנשי משרד החוץ בדרכם למדינות הנכר, ואפילו ראשי ממשלה בטרם קיבלו רמי מעלה שסרו לכאן לרגע.
ברגע ההשתלטות העוינת ההיא בשארם, כשהאהוד גבר על ראש הממשלה, כופה על צווארו של הנשיא המארח לפיתה שפותחה למעלתה העליונה בבנחלת ז'בוטינסקי, בנימינה, חנה בבלי הייתה צריכה להיות שם. אבל היא כבר לא, וכך כנראה גם מורשתה.
סייג לחוכמה
"אריאל שרון", אומר לנו מכר קרוב של ראש הממשלה הקודם, "היה שותק הרבה. עיניים חצי עצומות, מצח נמוך. לא דברן גדול. אבל מה, היה מהיר כמו נחש מהרגע שהחליט לפעול. מדבר מעט ועושה הרבה".
"ואולמרט?" שאלנו. נעשה ספירת מלאי: ראש הממשלה מונה תשעה שבועות מאז נבחר לכהן בכהונה הרמה. את תקציב המדינה הבוער סיים להעביר בדי
עמל רק ביום רביעי. עם שותפו הבכיר לקואליציה, יו"ר העבודה עמיר פרץ, הוא אינו מפסיק להתקוטט, פעם על תקציב הביטחון, פעם על הקלות או העברת 50 מליוני שקלים לפלסטינים. בין ויכוח לוויכוח הוא עושה עיניים לאביגדור ליברמן (העוזר, עובד יחזקאל, נפגש עימו השבוע) ואפילו ליהדות התורה והמפד"ל.
מבחינת מדיניות החוץ, אולמרט עשה הרבה יותר. הוא כבר ביקר אצל בוש בבית הלבן, נפגש עם מובארק בשארם. היום הוא בעמאן אצל עבדאללה. ביום ראשון הקרוב ייצא ללונדון, לשבת עם טוני בלייר. יומיים אחר כך מחכה לו שיראק בפאריס. מרקל מצפה לו בתחילת יולי בברלין. בין לבין הוא פגש השבוע את מתאם מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, חוויאר סולאנה.
הרבה דיבורים - ותוצאות בינתיים אין. ארה"ב כבר מוכנה להעשרת אורניום של האיראנים, ורקטות הקסאם ממשיכות ליפול על הבתים בשדרות.
"אולמרט?" מנענע המכר בראשו בעצב, "אולמרט הפוך לגמרי משרון. הוא מדבר, הרבה. הוא רהוט, הוא מתגרה, הוא מהיר מאוד בלשון. הוא יוצא והוא בא וקשה לעקוב. אבל האמת היא שאני בכלל לא בטוח אם גם איש מעשים". לאחר מכן ביקש שלא לייחס לו את הדברים.
הלשכה של השר
ביום רביעי בלילה תפס אותי שר הפנים החדש רוני בר-און, מתבודד עם יועצת התקשורת שלו, לי גת, בלשכתו המשופצת. הוא היה עצבני מאוד. כשבר-און עצבני, זה יכול להיראות מפחיד.
"זה שיפוץ בלשכה?" רץ השר מפינה אחת לשנייה, ומחדר לחדר, מצביע על כתמי סיד, על פאנלים חסרים, על ברז שנפתח ונסגר כאוות רצונו, על כניסה לחדרו מליד המטבחון, על ריהוט מיושן, על צפיפות מזעזעת, על המחשב שבשנת 2006 אינו יודע לעבוד עם תוכנת דואר בסיסית.
"יש אנשים כאן שמחפשים אותי, מדליפים כאילו עשיתי כאן שיפוץ מטורף. החלפתי שטיח מלא כתמים וצבעתי קירות. אתה יודע שהשבוע קניתי שקופונים מהכיס שלי, כי אחרי חודש בלשכה לא מצאו לזה כסף? איך אפשר לנהל כך לשכת שר?" הוא רותח.
אז כן, שר הפנים בישראל שיפץ קלות את לשכתו, וכן, לפעמים זה גם לגיטימי.
לפנייה לכתב/ת 
