זה לא פעוטון, זה ג'ונגל
הנה כמה עובדות שיהיה קשה לכם לשמוע, בתור הורים: כל אחד, כולל פדופילים, יכול לעבוד במשפחתון של הפעוט שלכם; אף אחד לא מפקח על המחירים המופקעים שדורשים מכם; אף אחד לא מפקח על המצב הבטיחותי של מבנה הגן; ולמדינה בעצם לא ממש אכפת מפעוטותיה - אחרת לא ניתן להסביר את הסכומים המגוחכים שמושקעים בהם, לעומת מדינות המערב. משפחתון או אסון?
בחור צעיר מגיע למשפחתון ומציע את עצמו לעבודה. הוא נראה מאוד חביב, הילדים נקשרים אליו מיד, והגננת מחליטה להעסיק אותו בגן. היא לא יודעת שמאחורי החזות החייכנית מסתתר פדופיל שהורשע בעבר בתקיפה מינית של ילדים.
בישראל של שנת 2006 התסריט הזה לא כל כך דמיוני. במצב הנוכחי, כל אחד יכול לפתוח גן לפעוטות, להעסיק את מי שהוא רוצה - וגם לגבות מחיר מופקע. אין פיקוח, אין מי שמסייע להורים - ואין מי שמגן על הילדים (הילדים שלנו - פרויקט מיוחד ב-ynet).
ח"כ הרב מיכאל מלכיאור מהעבודה-מימד הגיש בשבועות האחרונים לקריאה טרומית הצעת חוק לפיקוח על מסגרות חינוכיות לפעוטות. "אנחנו יודעים רק על קצה הקרחון של מה שמתרחש בפעוטונים", הוא מספר ל-ynet וחושף: "גילינו פדופילים, למשל".
גילית פדופיל שעובד במשפחתון?
"כן. באחד המקרים התכתב איתי אבא מאחד הגנים, ובעקבות מה שהוא כתב גילינו שאכן הגנן הוא פדופיל שהורשע בעבר בתקיפה מינית של ילדים. במקרה הזה לא היה ברור אם הוא תקף שוב ילדים, אבל הוא הוצא מהגן בסופו של דבר".
המצב הנוכחי, טוען מלכיאור, הוא מחדל מתמשך. "בעוד שכל מוסד חינוכי מחויב לפי חוק לבדוק כל מי שנמצא במגע עם ילדים, לא רק מורים וגננות אלא גם מנקים, שומרים ונהגים, ולדרוש מהם להמציא תעודה מהמשטרה המוכיחה שאין להם הרשעה בתחום הפדופילי, במשפחתונים אין כל פיקוח שהוא, וזו גם התוצאה. למקומות כאלה פדופילים רוצים להיכנס".
אולי המדינה חוששת שאם החוק שאתה מציע ייכנס לתוקף, ייסגרו מקומות רבים שאינם עומדים בדרישות, ולהורים לא יהיה לאן לשלוח את הילדים? וחס וחלילה, היא עוד תצטרך להקים גנים בעצמה.
"אם ילדים נמצאים במקומות שאסור להם להימצא בהם, אז אסור שהם יהיו שם. המדינה צריכה להפסיק להיות חלם ולספק מערך של סטנדרטים ופיקוח. אם אני צריך לפתוח קיוסק, אני צריך אישור, רישיון מהעירייה. אם אני לוקח עשרה ילדים לדירה ומקים משפחתון, אני לא צריך שום דבר, ואף אחד גם לא יבוא לבדוק".
לדבריו, היחס של המדינה לנושא הוא שערורייתי. "כשכל העולם מבין שזו תקופה כל כך מכריעה בהתפתחות הילד ויש להשקיע בה, בזמן הזה, בישראל החליטו להפקיר את הילדים".
אבל השאלה של "מי עובד בגן ליד הילדים שלכם" - היא רק קצה הקרחון. האמת המרה היא, שעולם המשפחתונים הוא ג'ונגל, שבו ההורים וילדיהם חשופים לחלוטין לגחמות מפעילי הגנים. הורים רבים עמם שוחחנו מספרים על המצוקה בה הם נתונים. הם לא יכולים למחות על הסכומים שנגבים מהם או לחייב סטנדרטים גבוהים יותר בגן, כי הרי כולם יודעים שיש "רשימת המתנה". או במלים אחרות – לא נאה לך? אין בעיה, יש עוד אלף כמוך.
ג', בן שלוש, מגיע בכל יום לגן כשהוא מחופש. כשהוא לא מגיע בתחפושת, הילדים קוראים לו "קקי", כי יש לו עור שחום. כשאחת האמהות העירה לגננת מדוע אינה עוצרת את הקריאות האלה ומסבירה להם שהם פוגעים בו, היא השיבה: "אני לא מתערבת. הילד צריך ללמוד ככה לשרוד בחיים". לא מדובר בגן שכוח אל, אלא באחד הגנים הפרטיים הנחשבים במרכז, שיש אליו רשימת המתנה של עשרות ילדים.
אמא אחרת מספרת על גננת נוספת שאינה מתערבת, הפעם בתחום הניקיון. "היא גננת מדהימה, אבל בגן הכל מלוכלך, שבור והרוס. אין צעצועים, והכל מוזנח".
ר', אם לשני ילדים, תושבת תל אביב ופסיכולוגית במקצועה, מתקוממת. "המצוקה גדולה. אין מספיק גנים, ואתה צריך להתחנן לגננת כזו או אחרת כדי שתכניס אותך לרשימת ההמתנה. והמצב הפרוץ הזה, שבו כל אחת יכולה להיות גננת, בעייתי מאוד".
ואז, נפלה התקרה
היה זה בוקר רגיל. ד' לקחה את בנה למשפחתון, והשתהתה לרגע במטבח כדי לשוחח עם הגננת. לפתע נשמע רעש מפחיד, וחתיכה מהתקרה צנחה לארץ, בדיוק במקום בו הילדים עמדו לחצות בעוד רגע את הדרך לחצר. ד' הביטה המומה על התקרה – פיצוץ בצנרת בדירה מעל גרם לרטיבות, והתקרה הישנה התמוטטה.
"הייתי בטוחה שבחרתי לבן שלי את המשפחתון הטוב ביותר, עם גננת חמה ומבינה, אבל לא העליתי בדעתי שמשפחתון פרטי כרוך גם בסכנה", היא אומרת.
לא תמיד זה נגמר בנס. בארגון "בטרם" לבטיחות ילדים מציינים כי תאונות כאלה הן האיום המרכזי על ילדים בקבוצת גיל הגן. "הטיפול בהם נעשה לרוב בביתה של המטפלת, ובמקרים רבים בסביבה המסכנת את בטיחותם. הסטנדרטים להבטחת שלומם ובטיחותם של הילדים רחוקים ביותר מדרישות המינימום המקובלות בעולם".
בשנת הלימודים 2004/5 למשל, דווח על כ-1,750 תאונות בגני ילדים של משרד החינוך – לא כולל מעונות יום ומשפחתונים. ב"בטרם" מעריכים כי יותר ילדים נפגעים, וכי קיים "תת דיווח לגבי היפגעות ילדים".
כמה בעצם אנחנו משקיעים בפעוטות שלנו, דור העתיד? עצוב לומר, אבל מדינת ישראל איננה מציבה את הפעוטות בראש. הנתונים המספריים מלמדים על כך שבחינוך הגיל הרך, ישראל נמצאת הרחק מאחורי המדינות
המפותחות. בשנת 2000, למשל, הפער בין ההוצאה על פעוט בישראל לעומת ההוצאה הממוצעת על פעוט במדינות המפותחות עמד על לא פחות מ-46%. זאת כשבחינוך היסודי והעל יסודי, ישראל דווקא היתה קרובה לממוצע במערב. בגרמניה ובריטניה, למשל, ההשקעה בגיל הרך היתה יותר מפי שניים לעומת ישראל. מאז המצב רק החמיר, בשנים 2004- 2005 חלה שחיקה נוספת, של 3.5%, בתקציב לגיל הרך.
בנציבות הדורות הבאים בכנסת, שם אוספים את הנתונים הללו, מתקשים להבין את ליקוי המאורות הזה, שעלול לחזור אלינו כבומרנג. "פגיעה בילדים בגיל הרך בגלל היעדר תקציב ומסגרות תומכות עלולה ליצור בעיות עתידיות כמו אלימות ופשיעה, שאיתן כבר המדינה תיאלץ להתמודד", אומרת איריס צור, ראש תחום חינוך ושלום הילד בנציבות.
מספר הפעוטות עד גיל 3 בישראל נאמד בשנת 2004 ב-420 אלף. באותה שנה דווח על כ- 2,000 מעונות ו כ-2,000 משפחתונים מוכרים, בהם למדו כ- 82,000 ילדים (מתוכם כ- 14,000 ילדים הם ילדי רווחה). איפה היו 340 אלף הילדים הנותרים?
ילדה, את באחריות התמ"ת
מאות אלפי הילדים בגיל הרך נופלים למעשה בין הכיסאות. הטיפול בהם, לפחות תיאורטית, מתחלק בין משרדי התמ"ת, החינוך, בריאות ורווחה, יחד עם עוד כ-45 ארגונים ציבוריים ועמותות. כן, זו לא טעות: בגילאי 0 עד שלוש האחראי לפעוטות הוא משרד התמ"ת של אלי ישי. מה הקשר בין יחסי המסחר עם אוקראינה לבין טיפול בפעוטות? נראה שאיש, מלבד אולי פקידי התמ"ת, לא מבין זאת. מגיל 3 האחריות עוברת לידי משרד החינוך.
חבר הכנסת מלכיאור, אליו הצטרפה גם המועצה לזכויות הילד בעניין, מבקש לתקן את המצב המשונה הזה ולהעביר את הטיפול בנושא למקומו הטבעי – משרד החינוך. "הצעת החוק שלי משקפת את הגישה המקובלת על אנשי המקצוע, לפיה תינוקות ופעוטות אינם זקוקים רק לטיפול ולמילוי צורכיהם הפיזיים, אלא גם לחינוך ולטיפוח רגשי, החיוניים להתפתחותם הרגשית והשכלית, לפיתוח אישיותם ולתפיסת עולמם העתידית.
"לא צריך לבקש מהגננות האלה דוקטורט בפדגוגיה", הוא אומר, "אבל צריך שהן יעברו קורסים להכנה לתפקיד, כפי שעושים בכל העולם". הוא מבקש גם להקים מערך שלם של אכיפה, שאינו דומה לאכיפה של משרד התמ"ת בגני ויצו ונעמ"ת. "אנחנו יודעים שגם בגנים אלה, שיש עליהם כביכול פיקוח, קרו לא מעט סקנדלים ששמענו עליהם".
גם משרד החינוך מפעיל פיקוח מגיל 3, אבל כפי שמספר מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן, איש לא לוקח זאת ברצינות. "קיבלנו תשובה ממשרד החינוך, אליו פנינו בקשר לגן כלשהו שאינו עומד בסטנדרטים. הם כתבו לנו: 'הגן פועל ללא רישיון. מבחינתנו הגן סגור, אבל אנחנו יודעים שהוא פעל גם השנה'. זה כל כך משקף את מה שמתרחש סביב העניין הזה. יש פה הפקרות מוחלטת", אומר קדמן.
ומה בינתיים? הבטחות...
הרשויות מבטיחות שאו-טו-טו יבוא השינוי המיוחל. במשרד התמ"ת הקימו ועדה שניסחה כבר שורת המלצות להגברת הפיקוח, ומבטיחים לבחון אפילו פיקוח על המחירים בגנים הפרטיים. ואילו שרת החינוך יולי תמיר מבטיחה "להפוך בקרוב את הפירמידה החינוכית ולתת דגש על הגיל הרך".
בינתיים, בשטח, המדינה ממשיכה לטמון את ראשה בחול, ומצוקת ההורים רק גוברת. השאלה היא, האם כל הדיון על פיקוח על הגנים הפרטיים הוא לא מסך עשן המסתיר את המחדל האמיתי – מדוע המדינה אינה פותחת בעצמה גני ילדים לגיל הרך, שיהיו גם בפיקוח וגם במחירים סבירים שלא יאלצו את ההורים לקחת משכנתא שנייה. אם ההיצע היה יותר גדול, גם בגנים הפרטיים היו מבינים שהם צריכים להעלות את הסטנדרטים ולהתאמץ כדי שההורים יפנו אליהם.
במודיעין וברעננה, למשל, רבים מנסים להתקבל לגני ויצו ונעמ"ת, כדי לצמצם את החור בתקציב המשפחתי. בכי ופרוטקציות, מספרים ההורים, לפעמים עוזרים. גם בפריפריה ובמגזר הערבי מורגשת מצוקה קשה. שם, לעומת הערים הגדולות, המבחר עוד הרבה יותר מצומצם.
כשאין גנים, והביקוש רק הולך וגדל, מופיעים גם הפתרונות היצירתיים. ברעננה, למשל, צצים גנים במרתפים ובממ"דים. "יש אפילו כאלה שחוצים את החצר בגדר, לוקחים את החנייה של האוטו, שמים חלק מקורה, והופ, יש לך גן", מספר אחד האבות בעיר.
ד"ר קדמן סבור שגם להורים יש חלק באחריות למצב שנוצר. במקום לנהל מאבק על איכות חייו של הדבר היקר להם מכל, הם מקבלים את המציאות הנוכחית כהכרח. "ברגע שלהורים לא אכפת", אומר קדמן, "אז גם למדינה לא אכפת".
תגובות
ממשרד התמ"ת נמסר בתגובה כי "המשרד מוביל מדיניות כוללת לשיפור השירות במסגרות הטיפול וחינוך לילדים בגיל הרך (ציבוריות ופרטיות). ועדה מייעצת שהוקמה במשרד הגדירה סטנדרטים להפעלת המסגרות שיעוגנו בחקיקה ויהוו תנאי למתן רישיון. בחודש פברואר 2006 אושר הדו"ח הסופי והאגף פועל ליישומו. המשרד מתקצב את שהיית ילדי הנשים העובדות במעונות ובמשפחתונים, ופועל להסרת חסמי תעסוקה על מנת לאפשר לנשים להשתלב בשוק העבודה – תחום שאינו מצוי באחריותו של משרד החינוך. המדינה בונה מדי שנה כ-10 מעונות יום חדשים במסגרת תקן מוסדות ציבור בשכונות חדשות ויוזם פתיחת משפחתונים לפי הצורך. התעריף למעונות יום נתון תחת פיקוח צו מחירים אך נכון להיום אינו חל על המסגרות הפרטיות. המשרד יבחן סוגיה זו בעתיד במסגרת הליך יישום הרפורמה".
ממשרד החינוך נמסר כי "כל גן שיש בו מעל ל-10 ילדים מעל לגיל 3 מחויב על פי חוק ברישיון הפעלה ממשרד החינוך ובפיקוח המשרד. במסגרת הפיקוח נעשות בדיקות פיזיות ופדגוגיות, ובמקרים בהם המוסד אינו עומד בדרישות הוא אינו מקבל רישיון הפעלה. שרת החינוך תציג לראש הממשלה במהלך החודש בקרוב את החזון החינוכי של מדינת ישראל, שיכלול פרק העוסק בהיפוך הפרמידה החינוכית ומתן דגש על החינוך לגיל הרך. השרה תמיר אמרה כי 'אין לי ספק שיש צורך לבחון דרכים להגביר את הפיקוח על החינוך בגיל הרך ולפעול לשיפור האיכות הפדגוגית'".
לפנייה לכתב/ת 
