דחליל החוב הלאומי

"יש לנו חוב חיצוני ענק וצריך לחסל אותו", אומר שר האוצר הירשזון. דברים דומים נשמעים באחרונה, בתדירות גוברת, מפי בכירי האוצר ודוברי ראש הממשלה. הגיע הזמן להעמיד את הדברים על דיוקם. להלן העובדות:

1. למדינת ישראל אין שום בעיה של חוב חיצוני, להיפך: האזרחים נותנים יותר הלוואות לחו"ל ממה שהם לווים מחו"ל, ולכן החוב החיצוני נטו שלנו "שלילי": יש לנו עודף אשראי של כ-25 מיליארדי דולר!

2. למגזר הציבורי, כלומר לממשלה ולבנק ישראל, אמנם יש חובות לחוץ-לארץ, אך יש גם נכסים בחוץ-לארץ. הנכסים פחות או יותר שווים בערכם הדולרי לחובות, ולכן החוב החיצוני נטו של המגזר הציבורי קרוב לאפס (נשארה יתרת חוב מזערית של כ-2 מיליארד דולר, שהאוצר מחסל בהדרגה).

3. אשר לחוב החיצוני הציבורי ברוטו, ערבה ממשלת ארצות-הברית למחציתו. החצי השני מורכב ברובו מאגרות חוב שהונפקו על-ידי ארגון הבונדס. אגרות אלו לא סחירות בשוקי ההון, והמחזיקים בהן בדרך כלל תורמים את כל התמורה לישראל. רשמית, הן חוב. מעשית, הן תרומה נדחית.

4. לסיכום: מדינת ישראל מלווה המון כסף לזרים כי יש עודפים במאזן התשלומים.

5. נעבור לחוב הממשלתי הפנימי. לפי הדין והחשבון של החשב הכללי באוצר, הסכום הכולל של המלוות שלקחתה הממשלה

 מאזרחי ישראל הסתכם בסוף 2005 ב-514 מיליארדי שקלים. מהחוב הזה צריך להפחית את ההתחשבנות עם ביטוח לאומי, שהוא זרוע של ממשלה, ועם בנק ישראל, שהוא חלק מהמגזר הציבורי. סך-הכל מלוות הפנים של הממשלה לסוף 2005: 405 מיליארדי שקלים, שהם פחות מ-70% מהתוצר המקומי המתוקן ל-2005 .

6. במחצית הראשונה של השנה כבר נפרעו, בהתאם לתוכנית, מלוות פנים נטו ב-8 מיליארדי שקלים. במקביל עלה התוצר המקומי בלפחות 5%, כך שמשקל מלוות הפנים בתוצר המקומי עומד עכשיו על כ-65% מהתוצר. קרוב מאוד לממוצע של האיחוד האירופי.

7. למעשה, החוב הפנימי הממשלתי אף נמוך יותר: אגרות החוב שהנפיק האוצר לקרנות הפנסיה וחברות הביטוח ושאינן נסחרות בשוק הן התחייבות תקציבית, ולא הלוואה מהציבור. הערך הכספי של המלוות הסחירים (אגרות החוב שמסתובבות בשוק) שלקחה הממשלה מהאזרחים היה בסוף 2005 רק 254 מיליארדי שקלים, 44% בלבד מהתוצר המקומי. כיום הרבה פחות מזה.

8.לממשלה מתפקדת יש המון התחייבויות עתידיות: לספק שרותי בריאות וחינוך, לסלול כבישים, לשמור על הביטחון, לשלם ביטוח לאומי לזכאים, לבצע את הסדר קרנות הפנסיה ועוד. התחייבויות אלו ישולמו באמצעות מסים עתידיים, ואינן בחינת "חוב פנימי". הן מהות קיומה של ממשלה.

9. למדינת ישראל יש גם נכסים ענקיים: קרקעות, מבני ציבור, תשתיות, השקעות מצטברות בביטחון, אחזקות בחברות עסקיות, זכויות

 רוחניות, נכסים בחו"ל ועוד כהנה וכהנה. מה השווי של נכסים אלו? איש לא ערך את החישוב הנדרש, ועל כך מתרעם החשב הכללי של האוצר. אבל אין ספק שנכסי המדינה עולים פי מונים בשווי הכספי שלהם על חובותיה. דור האמהות והאבות משאיר לילדיו מדינה עשירה, שיש לה גם חובות. לא הרבה, ולא כצעקתה.

10 . ואל תאיימו עלינו בארגנטינה. חוב ממשלתי גבוה קיים במדינות יציבות רבות (יפן, בלגיה, צרפת, קנדה) ואינו סיבה לפאניקה, כל עוד הוא לא צמוד למטבע זר. ארגנטינה נכנסה לצרות משום שלא יכלה לפרוע את חובותיה בדולרים - וגם מפני שהיו בה פערים כלכליים בלתי-נסבלים.

הנפנוף המאיים בחוב כנימוק ליצירת עודפים תקציביים לא-מתוכננים הוא מעשה לא דמוקרטי, המתבסס על הצגה חלקית של העובדות. זהו דחליל: ישראל כבר מצויה על תוואי מתקדם של הפחתת החוב הממשלתי הפנימי; מצבנו כיום טוב ממה שהיה ב-1999. אפשר ואפילו רצוי להאיץ את התהליך, אבל בשביל זה דרושה החלטה פוליטית של כל הכנסת, ולא של האוצר לבדו.

עוד בבלוג של סבר פלוצקר: שדרות הפקר, עזה הפקר