פלאפל 95 אוקטן

כשערן בלאושטיין נוסע במכונית שלו, הוא יודע בוודאות שהבטן שלו תקרקר. השאלה רק כמה תקרקר. "אם שמתי בה דלק משמן שטיגנו בו פלאפל או צ'יפס, מיד בא לי אוכל מטוגן. אבל אם זה שמן שטיגנו בו סטייק – חבל על הזמן. הבטן מקרקרת כמו משוגעת". בלאושטיין, איש מחשבים ירושלמי בן 28, הוא אחד מאותם נהגים חדשים שבוחרים למלא את מכלי מכוניות הדיזל שלהם בביודיזל, דלק המופק משמני ירקות, שמן סויה, קנולה, קוקוס, תירס, בוטנים ואפילו שמן זית יקר.

בלאושטיין אף מחזיק בביתו מכונה לזיקוק ביודיזל, אותה ייצר יחד עם שותפו, יואל הרץ. המכונה מורכבת מחבית פלסטיק ישנה שקיבלו מאיזה מפעל, משאבת מים מנועית, ששאבה פעם מים מבאר ישנה בשכונת נחלאות בירושלים, כמה צינורות מפי.וי.סי, גוף חימום מבוילר ישן וחתיכות צינור גינה לאיטום. "אין לי שום רקע טכני – אני בקושי יודע לחבר שני צינורות", מעיד הרץ, "ולמרות זאת הצלחנו לבנות מכונה מחלקים ביתיים מאולתרים, שעומדת בסטנדרטים בינלאומיים".

חומרי הזיקוק שלהם כוללים מתנול וסודה קאוסטית. מכורים לנושא מגיעים אליהם עם מכל שמן משומש, שאספו בדרך-כלל במסעדות, וחוזרים הביתה עם מכל ביודיזל, ממש כמו בשיטת בלוני הסיפולוקס המיתולוגיים. אצל שימי רף, נהג ביודיזל שמעביר סדנאות לייצור הדלק בבית, מורכבת המכונה גם ממנוע של מכונת כביסה ישנה, לצורך ערבוב התערובת. את הביודיזל חייבים לסנן היטב, כדי שלא יחדרו חלילה פירורי פלאפל או צ'יפס לתוך המנוע. "זה הרבה יותר טוב למנוע, והעשן הרבה פחות מסריח", מבאר רף. "חוץ מזה, מדובר בחיסכון גדול, כי אני מייצר את הדלק בעצמי. זה עולה לי פרוטות, משהו כמו 1.5 שקל לליטר. תמיד יש לי ביודיזל מוכן בחבית, ובחצר יש לי חומרי גלם לחצי שנה".

מאיפה אתה משיג את השמן?

"אני יוצר קשר עם בעלי מסעדות או פלאפליות ומסביר להם את העניין. בסופו של דבר הם נותנים לי שמן משומש בשמחה, כי בעצם אני מפנה להם פסולת".

המוסכניק מרוצה

ביודיזל מסוגל להניע מנועי דיזל רגילים, ממש כמו סולר מינרלי רגיל. כשרודולף דיזל הציג לראשונה את המנוע פרי המצאתו בשנת 1900, הוא הניע אותו בשמן בוטנים. כדי להשתמש בביודיזל, אין שום צורך לבצע שינויים במנוע המכונית. החומר לא דליק, לא רעיל ולא מזהם. התנהגות המנוע המופעל בביודיזל דומה לרוב לזאת של מנוע המופעל בדיזל רגיל, אם מתעלמים מהביצועים הקצת עצלים לפעמים.

בחו"ל הנושא הולך וצובר תאוצה, ובכמה מדינות באירופה ובארצות-הברית אפשר כבר להשיג ביודיזל בתחנות דלק. בארץ אין אומנם סיכוי שתמצאו אותו בתחנות דלק, אבל לא תהיה לכם בעיה לאתר מישהו שמכין דלק בבית. יותר ויותר אנשים גילו לאחרונה את נפלאות דלק הפלאפל, והפכו לרוקחים ביתיים. רף מדווח, שמדי חודש הוא עורך סדנה לכעשרה משתתפים, שאחריה לפחות שניים מהם מתדלקים בביודיזל. גם אבי מושל, סגן ראש אגף איכות אוויר במשרד לאיכות הסביבה, שם לב להתעוררות בתחום: "הרבה יזמים רוצים להקים מתקנים לזיקוק. כרגע התקן הרשמי מרשה עד 5 אחוזים מהילה בסולר רגיל, אבל אין לנו כל שליטה על הייצור עצמי, שם משתמשים במאה אחוז ביודיזל למכונית. הרכב נוסע בכל מקרה".

ויכול להיגרם לו נזק?

"הבעיה היא עם רכבים שיש להם חלקי גומי טבעי ולא סינתטי, כי הביודיזל נוטה לתקוף את הגומי הזה. אבל ברוב הדגמים אין בעיה עם ביודיזל נקי".

מדובר, כאמור, בחיסכון לא מבוטל במחיר, במיוחד כשמייצרים את הדלק לבד בבית. אם על סולר תשלמו 5-6.5 שקל לליטר, תוצרת ביתית תעלה כשקל וחצי בלבד. מי שיקנה ביודיזל מיצרן ביתית ישלם כ-4.60 שקל לליטר. אבל עבור חובבי הביודיזל, זה לא רק שאלה של כסף, אלא גם של הגנה על כדור-הארץ. "אני נוסע בביודיזל ואני לא מזהם את האוויר", מתמוגג רף. "התפקיד שלי הוא להפיץ טכנולוגיות אקולוגיות. אני מכין לבד גם קומפוסט".

לא הרבה יותר פשוט להגיע לתחנת דלק ולתדלק בסולר?

"יכול להיות, אבל אין בזה שום הנאה".

ועוד לא דיברנו על התגובות מסביב. "בהתחלה, כשעצרתי ברמזורים זה היה נורא מצחיק", מספר גיל ששון, שהקים בעמק האלה מפעל שמייצר 2 טון ביודיזל ליום. אנשים" שאלו אותי: 'מה זה הריח הזה של טיגון?' כשהלכתי לעשות טסט עם האוטו, הטסטרים היו המומים. הם חיברו את צינור בדיקת זיהום האוויר ולא האמינו – כמעט אפס זיהום! במוסך באו להחליף לי פילטר, הסתכלו ושאלו: 'מה זה?' הפעלתי את המנוע, המוסכניק עשה סיבוב סביב המכונית, הריח את האגזוז והיה מרוצה".

הגנבים מבולבלים

גם אורן אזרי (31), אגרונום מרחובות העוסק בגינון אקולוגי, הוא ממשוגעי ריחות הטיגון בתא הנהג. הסיטרואן 15.סי הצנועה שלו כבר שתתה לא מעט שומן בלתי רווי. הוא עבר אומנם סדנה לייצור ביודיזל, אבל החליט לא לנסות לבד בבית. "היום אני משאיר חבית בדוכן פלאפל, ואחרי חודש וחצי חוזר לקחת אותה מלאה. אני מביא את החומר לגיל ששון, קונה ממנו חבית ביודיזל, מתדלק ונוסע".

ואיך התגובות?

"בשבוע שעבר הסעתי שני ילדים, ובאמצע הנסיעה אמרתי להם: 'אתם יודעים שאתם נוסעים עכשיו על שמן של פלאפל?' הם לא הצליחו להחליט אם אני מטורף או שאני סתם עובד עליהם. זאת ממש חוויה מעולם אחר לנסוע על זה. במוסך תמיד מחייכים, עברתי טסט בלי בעיה. פעם, כשהייתי בטיול בדרום, גנבו לי את האוטו עם חבית ביודיזל מאחור. אני בטוח שעד היום הגנבים שוברים את הראש מה זה הנוזל המוזר הזה בתוך החבית".