שופטים שותפים לאונס?

סב שהורשע בעבירות מין בנכדתו בת ה-5 הופתע: "מה אתם רוצים ממני, חצי מדינה נוהגת כך". השופטים נמנעו מצו הרחקה, בתקווה ש"המשפחה תוכל לאחות את הקרעים". ומי יאחה את קרעיה של הילדה? כמה ימים קודם לכן גזר בית-המשפט המחוזי בחיפה עונש מביך של 15 חודשי מאסר בפועל לאבא, שנכנס שיכור לחדר בו נמה בבטחה בתו. הוא הפשיט אותה מבגדיה, גרר אותה בכוח לחדר האמבטיה ושם, למרות זעקותיה, ביצע בה מעשים מיניים. הילדה הצליחה במאמץ להשתחרר מאחיזתו של אבא, אך הוא תפס אותה בקלות והחל שוב במעשיו. 

בעשור האחרון חלה עליה של 700% במספר הילדים שהותקפו מינית על-ידי בן משפחה. בחלוף השנים גם הולך ויורד גיל הילדים, וכיום ידוע על פעוטות בני יומם שנוצלו מינית. השופטים המקלים בעונשים, ופרקליטות המדינה שלא עושה מאום להחמרת הענישה, שותפים בעקיפין לאונס קבוצתי. הענישה המגוחכת מעידה כי מערכת המשפט לא הפנימה את חומרת היתר שבשעבוד מיני של ילד לאדם האהוב עליו מכל - ההורה שלו. הטאבו החברתי הזה, שלא לדון בפומבי בפשע הנורא מכל רצח - יעלה לנו ביוקר.  

אדם שחודרים לגופו בניגוד לרצונו ישא את הטראומה כפצע שותת דם ומוגלה כל שארית חייו. כאשר מדובר באנס זר, יש לקורבן שביל צר של נחמת עניים - הוא יכול לפתח בנפשו משטמת שנאה כלפי התוקף, להביא למאסרו ולנתב את כאבו ומרירותו כלפיו. אך כשאבא של ילדה, אח או סבא שלה עושים לה את זה, הנזק גדול בהרבה. פעמים רבות, הקורבן אינו מותקף באלימות פיזית, אלא דווקא ברוך ובעדינות, בפיתויים ובהפרת אמונו של הילד בבן משפחתו, שאמור לגונן עליו מכל פגע בעולם.

אחוז גבוה מאוד של ילדים קורבנות תקיפה מינית אינם מקבלים טיפול נפשי ממספר סיבות: או שבן המשפחה הפוגע אינו מעוניין

שהקורבן יקבל טיפול שעלול לחשוף את מעשיו, או שעלות הטיפול כה גבוהה, עד שהורים רבים אינם יכולים לממנו. לא אחת, כשקורבנות בוגרים - סטודנטים, חיילים או תלמידי תיכון - מגיעים להחלטה כי הם אכן זקוקים לטיפול, הם מצויים במסגרת כלכלית שאינה מאפשרת לממנו. ומה קורה לילד שהותקף מינית מידי בן משפחה ואינו מקבל טיפול הולם עד לבגרותו? כמעט תמיד הוא הופך לנכה רגשית או מינית, עם קשיים אדירים בהתנהלות מול הסביבה, בעיה ביצירת קשרים חברתיים בריאים ונורמליים ולא אחת - הוא נהיה בעצמו פדופיל או סוטה מין.

אחוז הילדים נפגעי תקיפה מינית הולך וגדל משנה לשנה. אפשר שהגידול במספר הפונים לבקש עזרה אינו מצביע בהכרח על עלייה במימדי התופעה, אלא משקף את המודעות הגוברת, שמביאה יותר ילדים וקרוביהם לפנות לקבלת עזרה, על אף הכרוך בכך. ואולם, כפי שמתברר לזוועתנו שוב ושוב, מערכת האכיפה נכשלת בתפקידה להגן על הילדים חסרי הישע. והם מצידם לא יסלחו ולא ישכחו את הבגידה בהם, עד שמישהו ירים את הכפפה ויניח על שולחן הכנסת תיקון לחוק, הקובע עונש של מאסר עולם גם לרוצחי נשמתו ותומתו של ילד.

רוני אלוני-סדובניק, מנהלת עמותת "נציבות קבילות ילדים ונוער", לשעבר ממלאת-מקום ראש העיר ירושלים לקידום מעמד הילד