רכלנים

מתברר שלכתבי רכילות יש גינוני כוכבנות לא פחות גדולים מאלה של הכוכבים שעליהם הם כותבים. למעלה מחודש וחצי אנחנו מנסים לאחד סביב שולחן אחד נציגים ממדורי הרכילות השונים ונתקלים בדרישות, התניות ואפילו איומים. ליאורה מ"מעריב" הבריזה שבוע לפני הפגישה בגלל "עניינים משפחתיים", מה שגרם לשלומי לאופר מ"ידיעות אחרונות" להבריז חצי שעה לפני הראיון, מה שגרם לאחרים לדרוש תנאים של "אם אני בא שההוא לא יבוא" ו"אם אני בא גם ההוא חייב לבוא". אינטריגות בחצר הביצה. כל השאר בחרו לנמק את היעדרותם בכך שהם לא כתבי רכילות, ושהם לא מעוניינים שתדבק בהם תדמית שלילית. בסופו של דבר נשארנו עם שלושה אמיצים (ומרושעים, אם תשאלו את כוכבי ישראל): רון גרנות שלנו (הכרחנו אותו!), בן 28, שהוא המוח מאחורי מדור "מחיר התהילה", ומתגאה שהוא זה שחשף את הפרידה של יהודה לוי ואפרת בוימולד. נציג המקומונים, בועז כהן (32), שנחשב לאימת הצפון כבר שנים, מאז החל את דרכו במדור הרכילות של "כלבו" החיפאי ועד שעבר להדיר שינה מעיניהם של כוכבי המרכז, כשנכנס לנעליה של "ציפורה" בעיתון "העיר".

בועז כהן, קרן נתנזון, רון גרנות (צילום: כפיר חרבי)

נציגת האינטרנט היא קרן נתנזון (29), "כתבת הבידור של 'Ynet'" (יש לה קשיים להודות באמת המרה), שהשתתפה בעבר בריאליטי "דרוש מנהיג", וכיכבה בעצמה בשלל אייטמים במדורי הרכילות של הצפון, ממנו הגיעה למרכז. למרות שהיא רק חודשיים בתפקיד, היא גאה בעובדה שהיא פרסמה ראשונה מידע אודות הסכסוך בין מאיה בוסיקלה והסוכן שלה, רוברט בן שושן.

לא היה קל לנהל שיחה שפויה עם שלושתם. עולם האסוציאציות שלהם פעיל במיוחד, הלשון חדה, והדיבור מהיר. מישהו אומר נינט (ליתר דיוק, השם נינט עלה בשיחה 57 פעמים. ספרתי), והשניים האחרים מיד שולפים סיפורים עסיסיים שהם שמעו ממישהו שסיפר להם.

חצי מכתבי הרכילות במדינה התחמקו מלהתראיין בתירוץ שהם "לא כתבי רכילות". רק בשביל להבין, אתם מתביישים בזה?

כהן: "ממש ממש לא! אני גאה בזה".

גרנות: "אני לא גאה ולא מתבייש. מבחינתי להיות כתב רכילות זה שווה ערך לכתב בריאות או פוליטיקה. יש כאלה שתופסים את זה כמקצוע נחות, אבל הבעיה היא שלהם".

ורק קרן שותקת.

כהן: "קרן מכנה את עצמה 'כתבת בידור'".

נתנזון: "מבחינתי אני מתעסקת בחלק מהתרבות שלנו, ואני רואה את עצמי כסוג של מי שמביאה את מאחורי הקלעים של עולם הבידור".

שזה אומר שאת מביאה את הרכילות.

"סליחה, ולכתוב מה חבר כנסת אמר בקפטריה של הכנסת, ולפרסם בעמודי חדשות, זה לא רכילות? בגלל שזה פוליטיקה זה סוגה עילית? גם זה רכילות. אני מתעסקת באנשים מעולם הבידור".

כהן: "זה מצחיק שאת כותבת רכילות, כי כשהייתי כותב עלייך בתקופה שגרת בחיפה אמרת לי שאת שונאת רכילות".

נתנזון: "שנאתי רכילות עליי. היית רודה בי. היית כותב את זה עוקץ ומרושע. שנאתי אותך. בעצם למה שנאתי בזמן עבר?".

כהן: "אני מגעיל!"

נתנזון: "נכון, אתה מגעיל".

כהן: "אני מסכים. בשביל זה משלמים לי כסף".

נתנזון: "הסגנון שלך מגעיל. נמוך".

כהן: "עוקצני".

רגע, ילדים. חיסול חשבונות אחר כך. תעזרו לי להבין מה כיף בעבודה שלכם?

גרנות: "חוסר השגרה. אני עובד בסוג של ריאליטי שמציץ לחיים של אנשים מפורסמים שמעניינים אותי גם באופן אישי".

כהן: "אני אוהב את הדינמיקה, את השעות הלא מקובלות. יש בעבודה הזאת הרבה חופש ויצירתיות".

נתנזון: "אנחנו מוזמנים לכל האירועים הכי נחשבים, פוגשים אנשים מעניינים ומקיימים שיחות מרתקות".

כהן: "אני לא סובל אירועים חברתיים. חוץ מזה, מאירועים לא יוצאים אייטמים".

נתנזון: "אני לא מסכימה איתך. הייתי לא מזמן במסיבה וקלטתי את אנה באומן ושי אביטל, מנכ"ל סוכנות דוגמנות, מתחככים זה בזו, והיה לי אייטם שיש ביניהם רומן".

כהן: "אני אוהב גם שיש תחרות גדולה במקצוע מי יביא את הסיפור ראשון. זה יוצר עניין רב בעבודה".

לדעתי התחרות מולידה בעיקר התפשרות על המון אייטמים בסגנון "עידן אלתרמן נצפה אוכל חומוס בבזל".

גרנות: "זה כמו שקראתי שכתבו שעודד גרנות, כתב הערוץ הראשון, עושה כל בוקר ג'וגינג. נו אז? ויובל כספין הולך כל בוקר לשוק הכרמל. זה אייטם?".

נתנזון: "בגלל שיש רעב לאייטמים, יש הרבה משרדי יחסי ציבור שמנסים להאכיל אותנו בסיפורים. העניין הוא לא להתפשר ולא ליפול למלכודת של אנשי יחסי ציבור שמוכרים את אותו הסיפור לכולם".

אתם לא חושבים שהתחרות יצרה הסלמה בחדירה לפרטיות? להזכירכם, יש הטוענים שענת אלימלך נרצחה בגלל אייטם שייחס לה רומן עם עודד מנשה, טוענים שאבא של משה דץ קיבל התקף לב אחרי שהתקשרו לברר אם דץ מתגרש, ולנינט אין חיים פרטיים. אתם לא מפחדים שמשהו נוראי יקרה?

כהן: "אין הוכחה שאבא של דץ נפטר בגלל האייטם. זה יכול להיות מקרי. רגע, וכשחשפו שחיתות של יוסף פריצקי בפוליטיקה, הוא התאבד בגלל זה? לא. איזה שטויות".

ההבדל הוא שפריצקי הוא שליח ציבור שצריך להיות נקי כפיים. ברכילות מדובר לרוב על אמנים. למה צריך להציק גם למשפחה של המרוכלים?

"אם הבן אדם לא משתף פעולה, וצריך תגובה, ממשיכים הלאה. לפעמים יש אייטמים כשהבן אדם בחו"ל אז מתקשרים להורים. אני חושב שזה לגיטימי".

נתנזון: "מה, הם ילדים? אתה לוקח מכתב מההורים? אני חושבת שזה מוגזם. יש דברים שלא צריך לעשות. זה כולה אייטם".

גרנות: "זה מאוד תלוי בנסיבות. אם היה לי אייטם שהוא סקופ והייתי דקה לפני סגירת מדור, אולי גם אני הייתי מתקשר להורים".

נתנזון: "תתקשרו לסוכנים".

כהן: "למי? לזוהר יעקובסון? שתכחיש כמו תמיד?".

גרנות: "להצליב מידע עם מקורבים זה מאוד חשוב".

נתנזון: "אז תתקשר לחברים שלו. לא להורים".

אז איפה בעצם הגבולות שלכם בתוך שטח ההפקר שנקרא מדור רכילות?

גרנות: "אני לא יורד מתחת לאזור החגורה".

נתנזון: "רגע, זה לא אתה שהוצאת את הבן זוג לשעבר של אסי עזר מהארון?".

גרנות: "אין לי בעיה להודות בטעויות מקצועיות ששגיתי בהם, וזו היתה אחת מהן".

כהן: "למה טעות? אם הבן אדם יצא מהארון והוא לוקח את הבן זוג שלו לאירוע יחצני עם צלמים, הוא צריך לקחת את זה בחשבון".

נתנזון: "צריך לגלות אחריות. כל העיסוק המטורף סביב נינט והפפראצי שהתפתח פה יכולים להוביל בסופו של דבר לאסון. מה שקרה לנסיכה דיאנה יקרה חס וחלילה גם פה. יושבים לנינט מתחת לבית, במרפסת, בתוך האוטו. יש פה רדיפה שהיא לא מוצדקת, ואפילו כבר לא מעניינת. אני לא נוגעת בילדים, במשפחות הפשע, שזה דוחה שבכלל נותנים להם במה, ברומנים מחוץ לנישואין, ואני לא אעשה אאוטינג. בדיוק השבוע קיבלתי מידע על מישהו מאוד מפורסם שהוא הומו, ושנצפה באמסטרדם במועדון גייז. לא ניסיתי אפילו לאשר את זה".

כהן: "יכולת לכתוב את זה בלי השם שלו. עם רמזים".

נתנזון: "מה זה נותן?".

כהן: "זה מסקרן את הקוראים. אני כתבתי על מישהו מאוד ידוע שנמצא בתהליכי גירושין מאשתו ונתפס מתקתק מישהו בחצר האחורית של האומן. קיבלתי ים תגובות על זה, למרות שזה היה בלי שמות".

נתנזון: "בשביל מה כל התפלפלויות? אם אין שמות זה לא אייטם. זה כמו שהייתי לאחרונה במסיבת השקה לתוכנית טלוויזיה והמגיש הנשוי הלך לחברה שלי, ביקש את הטלפון שלה והתקשר אליה אחר כך".

כהן: "אייטם! דחוף!".

נתנזון: "זה באמת אייטם, ואני אפילו לא צריכה לאמת את זה כי ראיתי את זה בעצמי, אבל הבן אדם נשוי עם אשה וילדים. יש גבול לכל תעלול".

היו לכם תאונות עבודה? פרסמתם אייטמים שהתבררו כלא מדויקים?

גרנות: "פעם כתבתי במקומון 'תל אביב' שאורנה דץ בהריון שבוע לפני שהיא הנחתה את טקס מלכת היופי. מסכנה. היא נכנסה לאטרף מזה".

כהן: "זה לא היה נכון?".

גרנות: "לא. זאת היתה טעות".

כהן: "מאיפה אתה יודע? אולי היא הפילה והסתירה?"

נתנזון: "נו, באמת".

כהן: "מה 'נו, באמת'? היתה לא מזמן דוגמנית מפורסמת שנכנסה להריון, וכשהתקשרתי אליה לקחת ממנה תגובה היא הכחישה את זה. אמרתי לה 'מותק, סיפרת את זה לכל החברים שלך', ואז היא הודתה והתחננה שלא אפרסם".

ופרסמת?

"כן, למרות ששבוע אחרי זה היא הפילה".

ואתה מתחרט על זה?

"לא. אני לא מתחרט על כלום".

ביצת המפורסמים הישראלית כל כך קטנה, שאין מנוס מכך שכתבינו האמיצים ייתקלו במושאי הרכילות שלהם באירועים, ואפילו סתם ברחוב. "הם גם מתקשרים להביע את דעתם", מספר גרנות. "כתבתי למשל על הפריזורה החדשה והלא מחמיאה של גילת אנקורי, והיא התקשרה להגיד שבגלל זה היא כבר שבועיים לא יוצאת מהבית".

נתנזון: "אני כתבתי על מיכל אנסקי שהגיעה לאירוע תרבותי של לואי ויטון, ובזמן שהסופר שהרצה דיבר על מוות, היא פשפשה בתיקים שהיו לתצוגה. כתבתי שלא יזיק קצת תרבות לבת של אלכס אנסקי. היא פגשה אותי באירוע אחר ואמרה לי שזה לא יפה, ושהיא תרבותית".

כהן: "אני כתבתי על איש עסקים מאוד ידוע, וקיבלתי ביקור מחבורת עבריינים שאמרו לי שאני חייב להפסיק לכתוב עליו".

והפסקת?

"לא. הוא משתף פעולה עם מדורי כלכלה ועיתונות, אז הוא צריך גם לקחת בחשבון את מדורי הרכילות".

גרנות: "בן אדם מפורסם צריך לקחת אחריות על המעשים שלו, ולא להיתמם. אי אפשר רק להגיע לאירוע ולהצטלם איך ומתי שנוח לו. אנחנו מביאים את הסיפורים, גם הפחות נעימים".

אתם לא נמצאים בכל אירוע שיש, איך אתם יודעים שהמידע שזורם אליכם הוא מדויק?

"מגבים את זה עם תגובה של הבן אדם".

נתנזון: "למרות שבדרך כלל אנשים מגיבים ב'זה לא היה ולא נברא'".

מה שלא מונע מכם לפרסם את הסיפור בכל זאת.

כהן: "המטרה שלי היא לא לפענח את אמינות התגובה של הסלב, אלא להביא סיפור. אם מישהו בחר לשקר זאת כבר בעיה שלו, ושהוא יחיה עם עצמו. מאיה בוסקילה טוענת שהיא לא קיבלה כספים מהסוכן שלה, ורוברטו טוען שהיא משקרת. מה נכון? הקורא יחליט".

מה זה 'הקורא יחליט'? איפה העיתונות החוקרת? ואם מישהו יגיד בתגובה שמישהו אחר הוא מסומם וגנב, תפרסם את זה?

כהן: "אני מביא שתי אופציות ואומר לקורא להחליט. האייטם הוא שמאיה ורוברטו רבים. זה האייטם. התגובות הן מינוריות".

גרנות: "אני פיתחתי מיומנות לגלות מתי מישהו משקר ומתי מישהו דובר אמת. אין ספק שמבחינת עבודה עיתונאית חייבים להצליב מידע הרבה מעבר לתגובות. צריך לוודא שהאייטם מדויק".

כהן: "סליחה, אבל האייטם הוא העניין, ולא התגובות, למרות שכולנו יודעים שהאייטמים הכי טובים הם שאנשים מלכלכים אחד על השני בתגובות".

מי המקורות שלכם?

גרנות: "נהגי מוניות, ספרים, מפיקות בטלוויזיה, מאבטחים".

נתנזון: "הרבה אנשים מתוסכלים".

גרנות: "אני רואה את זה אחרת. אנשים שמרגישים שככה הם נוגעים בזוהר. שפותחים ביום שישי עיתון ואומרים לחברים שלהם: 'את זה אני סיפרתי'".

כהן: "יש גם משרדי יחסי ציבור".

גרנות: "אני כמעט ולא משתף פעולה עם אייטמים שלהם. יש להם אינטרס להדליף לכולם את אותו המידע על סגירת חוזה של דוגמנית ליגה ב'".

נתנזון: "כן, כולם מקפיצים את השכר של הדוגמנית ל-50 אלף דולר כשהיא קיבלה בקושי 5,000 דולר, ואולי את החולצה במתנה".

יש מפורסמים שמדליפים סיפורים על עצמם?

נתנזון: "ברור. על עצמם ועל אחרים".

גרנות: "פעם איתן שוורץ התקשר אליי והשאיר לי הודעה בהולה שאני אבוא לצלם אותו כשהוא נוסע לניו יורק. פרסמתי את תמליל השיחה".

כהן: "זה ממש רע לפרסם את זה".

גרנות: "רוע זה חלק בלתי נפרד מהתפקיד שלנו".

להיות רע זה מרכיב הכרחי אצל כתב רכילות?

"לא, אבל צריכים לדעת לתבל את האייטמים שלא יצאו פרווה".

נתנזון: "שלא תצא מתלקק לסלב".

ולפרסם אייטם שמודיע לסלב שיש לו מחר מסיבת הפתעה זה לא רשעות?

"זה לא רשעות, זה סתמיות. אפשר גם לכתוב על זה יום אחד אחרי. לא צריך להרוס את החגיגה".

כהן: "אני הייתי כותב על מסיבת הפתעה מראש. זה מספק את יצר המציצנות לקוראים".

יש לכם בכלל מצפון? איך אתם ישנים בלילה?

"אני ישן נ-ה-ד-ר בלילות. אם היו לי ייסורי מצפון לא הייתי כותב את הדברים שאני כותב".

גרנות: "ברור שיש לנו מצפון. רוע זה לא משהו שטבוע בי כבן אדם. זה בדיוק כמו ששחקן מביא איתו לתפקיד כל מיני מרכיבי אישיות שלא תמיד קיימים בו, ככה גם אני. בהחלט יש לי מצפון ואני יכול לומר שיש לילות שאני לא ישן טוב. המצפון לא תמיד נקי אבל החובה העיתונאית שלי לפני הכל".

נתנזון: "אני תופסת מעצמי בן אדם מאוד מצפוני, ואני מביאה את האישיות שלי לתוך הכתיבה שלי. אני לא אוציא דברים מהקשרם ואני לא אהיה רעה לשם רוע. אם מגיע לאדם שיעקצו אותו על התנהגות כזו או אחרת זה משהו אחד, לעומת להרוס את היום למישהו סתם כי אני יכולה".

יש נדודי שינה לפעמים?

"אני ישנה מצוין בלילה. אם אני לא שלמה עם משהו, הוא לא יעלה לאוויר".

הכוכבת הבלתי מעורערת של מדורי הרכילות בשנים האחרונות היא ללא ספק נינט טייב. אין כמעט שבוע ששמה לא מוזכר בכל אחד מהמדורים, וזה כולל כמובן צלמי פפראצי שמתחבאים בשיחים שמתחת לביתה.

יש אינפלציית נינט (צילום: יריב כץ)

מישהו מוכן להסביר לי את האובססיה סביב נינט?

כהן: "די, נמאס".

גרנות: "בדיוק אמא שלי שאלה אותי השבוע למה אני עושה פפראצי על נינט ולא על אחינועם ניני. הסברתי לה שזה קשור להילה שיש סביב האנשים האלה".

אוקיי, נינט כוכבת, אין עוררין, אבל די. על כל צעד ושעל שלה אנחנו מקבלים שלושה עמודים בעיתונים. זה כבר לא מעניין.

גרנות: "החיים שלה הם טלנובלה מהלכת".

נתנזון: "המינון מוגזם. יש אינפלציית נינט. אני מקבלת עליה כל יום אייטמים הזויים. לפני שבוע היתה הפגנה של חולי סרטן בסינמטק. נינט המסכנה הלכה לפיצוצייה ואמרו לה תעלי לשיר למרות שהיא בסך הכל הלכה לקניות. כמובן שמישהו טרח לצלם את זה ולהעביר אייטם שהיא סירבה לתמוך במאבק חולי סרטן. אתה מבין את האבסורד?".

גרנות: "סליחה, אבל אם נינט ויהודה הולכים לכותל, הם יודעים שזה יהיה מסוקר".

אז שלא יצאו מהבית יותר? אתם לא חושבים שהתקשורת רוכבת על שם חם ומזינה את מחול השדים הזה?

גרנות: "אני לא מרגיש שיש מיצוי עם נינט".

כהן: "יש מיצוי מטורף איתה. די, נמאס. נקסט".

מי לא נכנס למדור שלכם?

גרנות: "כוכבי ריאליטי הם בתחתית הסולם".

נתנזון: "להקות בנות ובנים אנמיות".

ומי תמיד מעניין?

גרנות: "צביקה הדר, עדי אשכנזי, יונית לוי".

כהן: "מגישי חדשות"

נתנזון: "'ארץ נהדרת' מאוד מעניינים, כי הם לא משתפים פעולה. הם נורא סנובים. ומירי בוהדנה. אני כותבת את השם מירי בוהדנה בכותרת, ויש 60 אלף כניסות לכתבה".

ואיפה ממוקמת אורלי ויינרמן?

גרנות: "אורלי פתטית. היא מייצגת סלברטאיות בלי כלום. היא לא עשתה שום דבר שנים. היא קישוט".

ובכל זאת כותבים עליה.

נתנזון: "כי יש בה גלאם".

לא מעט אנשים מפורסמים כמו דנה מודן, עירית לינור, גפי אמיר התחילו את דרכם במדורי הרכילות. זה קרש קפיצה מקצועי בעיניכם?

גרנות: "זה קידום לעמדת מפתח".

כהן: "כמו שליאורה אומרת, 'אנחנו לא האישיו אלא הטישיו'".

נתנזון: "אני קיבלתי שתי הצעות רציניות לטלוויזיה בעקבות העבודה הנוכחית שלי".

אבל העיקר שאת לא כתבת רכילות.

"בסדר, אני גם כתבת רכילות".

מה זה גם?

"כי אני גם כותבת תרבות".

יאללה, צאי מהארון.

"אוקיי, אני קרן נתנזון, כתבת רכילות".

אתם קוראים רכילות בזמנכם החופשי?

"מהבוקר עד הלילה. צריכים לראות מה אחרים כתבו, שלא יהיה מצב שאנחנו כותבים את אותו הדבר".

כהן: "אני אפילו קורא את מדור הרכילות של עיתון 'אנשים'".  

משחק אסוציאציות

כהן: "נמאס".

גרנות: "אלילה".

נתנזון: "מגה".

יהודה לוי:

גרנות: "מולטי טאלנט".

כהן: "נדוש".

נתנזון: "הורס".

עפר שכטר:

נתנזון: "מצחיק".

גרנות: "איכותי".

כהן: "התינוק של במבה".

רן דנקר:

כהן: "מסכן".

נתנזון: "קורבן".

גרנות: "מאמי".

מירי מסיקה:

כהן: "גדולה".

נתנזון: "לק אדום".

גרנות: "דיווה".

רונה לי:

כהן: "למה?".

גרנות: "כוכבת בהתהוות".

נתנזון: "תמיד רקדנית".

ריטה:

כהן: "דיווה".

גרנות: "שרה ברחובות".

נתנזון: "הרבה טררם".

בר רפאלי:

נתנזון: "הוליווד בישראל".

גרנות: "ברבי".

כהן: "יש יותר יפות ממנה".

גלית גוטמן:

נתנזון: "בלי איפור זה לא זה".

גרנות: "מספר 1".

כהן: "אנטיפתית".

טל מן:

כהן: "איפה היא".

גרנות: "פתטית".

נתנזון: "צנחנית".

אורית פוקס:

גרנות: "רחמים".

כהן: "שומו שדיים".

נתנזון: "בובת מין".

מאיה בוסקילה:

גרנות: "ארץ נהדרת".

כהן: "כשרונית".

נתנזון: "זמרת חתונות".

יאיר לפיד:

כהן: "גאון כלכלי".

נתנזון: "מתחסד".

גרנות: "רכילאי בהכחשה".

רכילאים:

גרנות: "חיילי קרב".

כהן: "מניירות של כוכבים".

נתנזון: "מטאטאי רחובות".

המרוכלים מגיבים

אלי אילדיס

"רכילאים הם עיתונאים כמו כל עיתונאי אחר, רק שיזכרו שבצד השני נמצאים אנשים. ואני מציע להם שכשהם באים לכתוב על מישהו שינסו לדמיין שזה מישהו שקרוב אליהם, שהם אוהבים אותו".

"כשמתקשרים אליי לגבי החיים הפרטיים, אז זה לא נעים לי. אבל אין לי בעיה עם הרכילאים. כשיש לי הזדמנות אז אני קוראת את מדורי הרכילות, אבל אני לא ממש עוקבת".

"יש רכילאים שיש לי ניסיון טוב איתם, וכאלה שלא יודעים את הגבולות שלהם. זה לא עיתונות חוקרת וצריך לשים גבולות, לא כל הרכילאים יודעים את זה. בדרך כלל כשהם מתבגרים הם מבינים את זה ".

"הרכילאים כמעט ולא פונים אליי, אז אין לי בעיה איתם, ומקסימום אם השאלה שלהם לא נראית לי אני פשוט עונה ב'אין תגובה'. אם כבר, הפפראצי יותר מטרידים אותי, אבל אני יודעת שזה חלק מהעבודה שלי".

" לפני שנה הפסקתי לקרוא את מדורי הרכילות בעיתונים ובאתרי האינטרנט. עניתי לך על השאלות, אבל אני לא מת על השיחה הזאת. בדרך כלל אני מנתק מיד, במיוחד כשזה נעשה פולשני".

"לפעמים זה באמת מרגיז שהם כותבים דברים לא נכונים ואפילו לא טורחים לבדוק איתי אם זה נכון, אבל אין לי כעס כלפי אף אחד, ובדרך כלל אני נותנת ליחסי הציבור שלי לטפל בתגובות".

"אין לי בעיה איתם, הם ממש נחמדים, למעט רכילאי אחד שהוא פשוט שקרן, והבעיה היא שיש כאלה שחושבים שאם זה כתוב בעיתון זה נכון, וזה נורא מתסכל". (נועה רום)