לקחים מהתאבדות הבלוגרית "רפונזל"
"רפונזל" הייתה אשה חולה, על פי עדותה, וברשת מצוקתה החריפה עד להתאבדות. האינטרנט הפך רבים למומחים משפטיים הבקיאים בחוק איסור לשון הרע ולשופטים. דרושה יותר רגישות. כאשר כל הסימנים מופיעים על הקיר, כלים משפטיים לא יועילו
האינטרנט הוא חלל המספק תמיכה נפשית לאנשים ברגעים קשים, אך במקרים מסוימים, נשמעת זעקה בסייברפייס, ואין מי שיפעל. זה המקרה של הבלוגרית שכונתה "רפונזל", שהתאבדה שלשום (שבת).
קשה לדעת אם "רפונזל" הייתה ניצלת אילו הייתה פונה לקבוצת תמיכה מקוונת (פורום) המיועדת לאנשים הסובלים ממצוקות נפשיות. אי אפשר לדעת אם במקרה כזה היו הגולשים מפרשים נכונה את התוקפנות שלה, כזו המופנית לאחרים אך מכוונת בראש ובראשונה נגד עצמה.
בלוג משמש כלי להעצמת ה"אני" – והגולשים האחרים משחקים בתפקידי משנה. כשה"אני" חולה, הכותב עלול לשמוע רק את הקולות מתגברים ולברוא מציאות המתקיימת בראשו בלבד.
קשה לצפות מראש
ביומני רשת של נערים ונערות אפשר לראות לא פעם איתותי מצוקה של הכותבים, החוזרים על עצמם במילים שונות, והם נראים אדישים לחלוטין לדברי העידוד או הנאצה של המגיבים.
אנשים מבוגרים כמו "רפונזל" (36 במותה) אינם כה מפורשים. על סמך הדברים הכואבים שכתבה קשה היה לצפות מראש בוודאות את התאבדותה, אך לכל מי שעקב היה ברור שמדובר במצוקה קשה שמחריפה מיום ליום.
ההיכרות הווירטואלית שלי עם "רפונזל" החלה לפני כמה שבועות, דרך אתר Webster, המפנה באופן אוטומטי לקטעים הנכתבים במאות יומני רשת בעברית. היא שינתה את כותרת הבלוג שלה כאחוזת דיבוק, מ"לוזרית, פלצנית ומופקרת" ל"ווינרית, פלצנית ומופקרת" וחוזר חלילה. היא פירסמה קטעים ומחקה אותם מיד. כתבה ומחקה וכתבה.
המאבק בעולם החריף
בעבר התפרסמה ברשת כאשר האשימה את אביה בהתעללות, ולא היססה להצטלם בפנים גלויות. הטענות האלה, יש לציין, מעולם לא הוכחו בבית המשפט. המאבק שלה בעולם החריף כאשר תבעה לסגור בלוג של פסיכולוג אשר לטענתה הטריד אותה מינית, וכאשר לא נענתה חשפה את זהותו של המטריד כביכול ותקפה את בעל האתר בו כתב הפסיכולוג.
במקביל היא טענה כי הגישה תלונה במשטרה על הטרדה מינית, אך לטענתה, הבינה כי מאחר והיא חולת נפש שאושפזה בעבר, ומכיוון שמדובר בעיקר בהטרדות מילוליות ובחיבוקים, לא יטפלו בתלונה והיא חסרת סיכוי.
מצוקה נפשית גוברת
כאשר בעל האתר בו ניהלה את הבלוג מחק את הדברים הבעיתיים, היא הודיעה על פתיחת בלוג עצמאי, בו, לדבריה, לא יסתמו לה את הפה. היא הכריזה על שביתת רעב, והצטלמה עם מסיכה ביחד עם שני ילדיה הקטנים. בהמשך היא דיווחה לכולם על ירידה במשקל.
בבלוג החדש היא הסלימה את מילותיה, והאשימה שני אנשים נוספים כי התעללו בה מינית. עם התגברות המצוקה הנפשית היא פירסמה את השמות של האנשים אותם האשימה וכתבה שהיא חשה חסינה מפני תביעה, בגלל "שלא תהיה איתנו עוד זמן רב".
דרושה יותר רגישות
האינטרנט הפך רבים למומחים משפטיים הבקיאים בחוק איסור לשון הרע ולשופטים. בעלי אתרים ממהרים למחוק דברים של גולשים עם קבלת מכתב התראה. אין הכוונה לטעון כי האשמותיה היה מוצדקות, ההפך, וגם אחרים סבלו ממצוקתה ומתוקפנותה.
אך במקרה של "רפונזל", המחיקה תרמה לתחושתה כי העולם כולו נגדה. כאשר כל הסימנים מופיעים על הקיר (ברשת, במקרה זה), הכלים המשפטיים לא יועילו.
"רפונזל" סבלה (על פי עדותה) מדיכאון ומ-OCD (טורדנות כפייתית) וסביר להניח שגם מבעיות נוספות. היא ביקרה אצל פסיכולוגית אך סביר להניח כי לא הייתה בטיפול מקצועי מתאים. גולשת סיפרה שלשום כי פנתה לפסיכיאטר המחוזי אך דבר לא נעשה מלבד שני שוטרים שהגיעו לביתה של "רפונזל".
להקים סיירת עזרה ראשונה נפשית
הלקח המסתמן הוא שדרושה יותר רגישות. אנשים רבים נחשפים באמצעות בלוגים, אך כל עוד לא נפעל, ונסתפק בקריאה פסיבית או בתגובה טקסטואלית, זה עלול לא להספיק.
למרות שיש 3.7 מיליון גולשים ברשת, הגורמים המטפלים במצוקות נפשיות מסתכמים בשוטר אחד במפלג עבירות מחשב (שפועל עם קבלת פנייה על גולשים המאיימים בהתאבדות, ולעתים זה מאוחר מדי), וקומץ מתנדבים של עמותת "סה"ר" ו"ער"ן". מלבד זאת, המתנדבים האלה הם פסיביים - פועלים רק כאשר פונים אליהם.
כדאי לרשויות לשקול להקים "סיירת" של מומחים בעזרה ראשונה נפשית, שיחרשו את הבלוגים והפורומים ויספקו תמיכה מתאימה. "סיירת" כזו כבר לא תעזור ל"רפונזל", אך אולי תבטיח כי זעקות הבאות ייזכו למענה טוב ומקצועי יותר.
