רנו קליאו ספורט - חילוף הסוררת

תראו מה זה. שנים ארוכות נמכרה בארץ רנו קליאו בגרסה ספורטיבית. נמכרה בסדר אפילו, אבל לא יותר. מי שקנה, ידע מה הוא מחזיק ביד. מי שלא, לא טרח במיוחד לשאול. הקליאו-ספורט, ביצועיסטית עם יכולת מרשימה ותג-מחיר שפוי, מעולם לא הגיעה לדרגת מכונית פולחן, במדינה שאמורה לקדש הרבה-בזול. בינתיים נכנסה ידידתנו לישורת חייה האחרונה. מחליפה מודרנית לקליאו-ספורט חיממה שרירים בתערוכת ז'נבה, ובמונחי תעשיית הרכב הודיעה חד-משמעית לדגם העומד-להתחלף: זמנך תם. עשי לעצמך טובה. סידורים אחרונים ויאללה, הביתה.

ואז, כמעט משום מקום, החלה הפופולריות של הקליאו-ספורט לפרוח. כמו מספר דגמים ספורטיביים נוספים שזכו לעדנה לעת זקנה, הפכה הקליאו לעסקה מצוינת, עם מחיר אטרקטיבי ויכולת שאינה נופלת משמעותית מהמיטב שבחדשות. בינתיים, רנו המשיכה לגלגל את הספורט החדשה לכיוון הכביש. יותר נכון, היא מגלגלת אותה לשם ממש בימים אלה, תוך שהיא חולפת דרך מסלול מירוץ ומספר כבישים תובעניים בפורטוגל הקייצית. ניחשתם נכון, גם אנחנו התגלגלנו לשם.

היא כבר לא קטנה

קודם כל, והכי חשוב, הסופר-סופר-מיני של רנו כבר לא ממש קטנה. וגם לא נראית קטנה. מול המכונית המוחלפת היא ארוכה ב-22 ס"מ, רחבה ב-13 ס"מ וגבוהה ב-6.5 ס"מ. בסיס הגלגלים שלה ארוך ב-11.5 ס"מ (וב-10 מ"מ מזה של קליאו חדשה "רגילה"). אפילו מפסק הגלגלים לפנים ומאחור רחב ב-11.5 ו-13.5 מ"מ בהתאמה. עכשיו זו כבר כמעט גרסה מוקטנת אך לא פחות רחבה-גבוהה של המגאן הבכירה.

יחד עם המידות הגדולות ושינויים נוספים שעברו על משפחת הקליאו דור III, זוכה הספורט להתאמה גדולה עוד יותר. למשל עם המנוע הישן, שעבר שינויים קלים בדרך להספק מרבי גבוה מבעבר של 197 כ"ס ב-7,250 סל"ד, (היה 179) ו-21.9 קג"מ (היה 20.4) ב-5,550. יחס הדחיסה במנוע ה-2.0 ליטר עלה ל-1:11.5 אבל הפתעה - יחס ההספק למשקל ירד דווקא, מ-5.9 ק"ג לכל כ"ס, ל-6.3. הסיבה היא כמובן משקלה הגבוה בהרבה של הספורט הנוכחית. 1,240 ק"ג (היה 1,060). רוצים פרופורציות? זה דומה למשקל המגאן טורבו הנוכחית, או הלגונה המשפחתית של 2001. רציתם בטיחות ופינוק - קיבלתם משקל.

עוד בשינויים, מתלה קדמי שחלקו מאלומיניום, אשר עבר התאמה מקיפה וכעת מעניק הפרדה יעילה בין מערכת היגוי לבולמי הזעזועים. כל זאת לטובת "הפרדת כוחות" וייעול הפעולה של כל מערכת בנפרד. המכונית כעת קשיחה יותר מבחינת שלדה, מתלים ומרכב. מה שמאפשר כמובן להפוך את הבולמים לפחות נוקשים, לטובת נוחות נסיעה. יש גם חישוקי "17 עם צמיגי קונטיננטל קונטי-ספורט 3 א-סימטריים במידה 215-45. מערכת הבלימה הגיעה מהמגאן ספורט, ומציגה לראווה קליפרים אדומים של ברמבו בתוך החישוקים הנאים.

פרומולה 1, הנה אנחנו באים

כנגזרת מהקליאו הנוכחית והחדשה, זו שעדיין לא הגיעה אלינו, החליטו רנו באופן טבעי ללכת על עיצוב כוחני. מלפנים יש פגוש גדול וחדש, עם ניפוחי כנפיים האמורים להכיל חישוקים וצמיגים גדולים יותר, סבכת חלת דבש וכונסי אוויר גדולים. מאחור מזכיר העסק את הקו העיצובי השולט כיום בעדת הסופר-מיני, שוב עם הקצנה מכוונת ושרירית של הקליאו הרגילה.

העכוז גבוה יחסית, יחידות תאורה בולטות, תצורת V לחלון אחורי צר - גם בגלל קו הגג היורד מטה, גם בגלל קו המתניים הגבוה. בתחתית יש פגוש חדש, ומתחתיו גאוות רנו: מסיט אוויר בעל סנפירים, שמגיע מרצפת המכונית ועד חלקו התחתון של הפגוש. תפקידו הרשמי הוא להסיט את האוויר החולף מתחת לקצה המכונית, כך שייצור סוג של אפקט קרקעי המצמיד את העכוז אל האספלט. עד 40 ק"ג על הכביש, עד 70 על המסלול.

"בדיוק כמו בפורמולה 1" זועק תיק העיתונות של רנו. כך גם לגבי פתחים בחלקן האחורי של הכנפיים הקדמיות, שנועדו לתעל אוויר חם מתא המנוע אל צדי המרכב, ולשפר את היעילות האווירודינמית. בשני המקרים סוחטים הצרפתים כל טיפת יחסי ציבור מההצלחה לה הם זוכים בסדרת המירוצים היוקרתית בעולם. לטעמי הם מעט מגזימים. בדיוק כמו במקרה של ספוילרים גדולים על עכוזן של רפליקות ראלי, התועלת היא בעיקר של מערך השיווק, הרבה פחות של הנהג.

סביבת המחייה בקליאו ספורט החדשה טובה. לוח מחוונים נוח וקריא, עם מגע נחמד של ספרות גדולות במד הסל"ד, נורת "עכשיו הזמן הכי מתאים להעלות הילוך" (שקשה לראות ביום) ומד מהירות סופר-אופטימי (250 קמ"ש). גלגל ההגה עטוף העור מוצב (עדיין) אופקי מדי לטעמי, אך הוא מתכוון לכל כיוון ונהנה מ"פס מיקום" אדמדם במרכז החלק העליון של החישור. יש דוושות אלומיניום מצוינות שכוללות הרחבה הולמת בחלק התחתון של המצערת. בורר הילוכים עם מוט גבוה יחסית, ופעולה נעימה בדרך כלל.

המושבים הסטנדרטיים מצוינים, וממוקמים 15 מ"מ נמוך יחסית לקליאו הקודמת. אלא שהם עומדים בצל מושבי הספורט האופציונליים, שנראים (וגם מרגישים ומתפקדים) כמושבי באקט לכל דבר ועניין. מצוין. אבל, בכל זאת חסר לי קצת ספורט מסביב. גם בקונסולה המרכזית הפשוטה יחסית (ציפוי אלומיניום אינו מספיק), גם בצג העילי והלא-קריא בעליל וגם בכלל. אפשר היה להשקיע יותר.

יש ספורט אחר

או קיי. פרטנו והסברנו ודיווחנו על מילימטרים ואינצ'ים. הכל הופך לחסר משמעות כשאתה דוחס עצמך פעם ראשונה לתוך מושבי ספורט טובים, מכוון הגה עבה, מניח יד על בורר הילוכים שממוקם יופי (גבוה, אהבתי), נגיעה על כפתור ההנעה והופה, הלב מתחיל לפעום בצליל נחמד. שניים שלושה "בליפים" במצערת משחררים קצת לחץ מצמד המפלטים מאחור, ומעלים בהתאם את רמת האדרנלין בדם.

אבל זה בכל זאת מעט מטעה. ללא קשר ישיר ליחס משקל-הספק פחות טוב, הקליאו מרגישה כבדה מעט כשהיא משתחררת מאדני הזינוק, לוקחת מעט את הזמן לצבור כוח ומהירות. שני ארוך יחסית יביא אותה ל-100 קמ"ש ועוד קצת תוך 6.9 שניות (בקודמת - 7.1), ואחר כך יוותרו עוד ארבעה הילוכים קצרים למדי. השישי מסובב את הגלגלים במהירות נמוכה אפילו מהחמישי בקליאו הקודמת. ב-5,000 בהילוך העליון, מגיעה הנוכחית ל-152 קמ"ש, הקודמת ל-171. וכן, זה אומר שנסיעה ארוכה על כביש מהיר היא עסק די רועש.

בכל מקרה, הפערים הקטנים בין ארבעת ההילוכים הגבוהים מאפשרים למקם את המנוע קרוב ככל האפשר לאזור הכוח, במגוון כבישים רחב. אזור שנבנה פחות או יותר ב-3,500 סל"ד וממשיך עד כ-6,800. מתחת לזה אין הרבה, מעל לכך העסק עצל משמעותית. הבעיה היחידה היא שכדי להשיג זמני 100-0 טובים ככל הניתן (מחלקת השיווק, בבקשה) תוך ויתור על החלפה לשלישי, יצרו רנו חור מסוים שלעיתים קשה למלא. הן על הכביש הציבורי, הן במסלול. השני צווח מדי, השלישי לא חזק מספיק.

באותם כבישים אפשר היה גם להתרשם ממערכת ההגה המתוגבר חשמלית של רנו, ולגלות שתם כנראה סופית עידן התחושה המדויקת בקצות אצבעות האוחזות בגלגל הגה ספורטיבי. יש דיוק סביר בהחלט, ועם 2.8 סיבובים מנעילה לנעילה גם מהירות מעודדת. אבל אין וכנראה לא תהיה יותר ההרגשה כי הידיים מנחות את הגלגלים הפונים, "על המילימטר".

למעשה, התחום בו מצטיינת המכונית הזו יותר מכל מתייחס דווקא לנוחות, ביטחון ומעין פיצוי-עצמי של המכונית על כל שטות שיעשה נהג חסר ניסיון. אלה לא רק שמונה כריות האוויר (גם ברכיים) או מערכת ה-ESP (בקרת יציבות) הניתנת לניתוק, שפועלת - כמו ה-ABS כאילו אינה קיימת, למעט מקרים באמת-קיצוניים. זו ההרגשה הכללית.

עם מפסק סרנים רחב, בסיס גלגלים ארוך וגוף כבד, הקליאו ספורט לא תאיים על אף אחד, אלא אם ינהג בה כאידיוט גמור. 100 כ"ס לליטר, מהירות מרבית של 213 קמ"ש (מוגבלת אלקטרונית על-ידי סל"ד שמגיע בשישי ל-7,000 בלבד), כל אלה מרשימים ומצביעים על יכולת ספורטיבית שאכן קיימת, אבל עטופה כאן בהמון הגנות.

כמו למשל כיול מערכת המתלים, שמרגישה נוחה מזו בקליאו הקודמת, למרות צמיגים רחבים וחישוקים גדולים. השילוב הזה, של מתלים לא מוקשחים עד הסוף ומרכב נוקשה, מעניקים אחיזה סופר-גבוהה. גם על המסלול וגם בכבישי ההרים, החליקה הקליאו לעיתים נדירות כשלא מדובר היה בפרובוקציה. שוב, ביטחון מעל הכל. ושוב, על חשבון הרגש והתחושה כי כל שינוי בפני הכביש חולף דרך כלי הדם בכפות הידיים אל אסופת התאים במוח, האחראית על קבלת החלטות מהירה.

חילוף הסוררת?

שורה תחתונה? תלוי מה אתם מחפשים. כמו רבות וטובות לפניה שוויתרו על הפראות לטובת החוכמה, גם הגרסה החזקה-ספורטיבית-יקרה של הקליאו התבגרה. ממכונית צעירה באופיה, תזזיתית וקופצנית יחסית, מכונית של כיף ותענוג וחיוך גדול לכל, הפכה הקליאו-ספורט לגדולה יותר, בוגרת באופיה, בטוחה מאד ו... פחות מרגשת. מהירה כשד, מהירה כנראה יותר בכל כביש, אבל... פחות מאתגרת.

היא גם נוחה יותר, מצוידת ומפנקת מזו שהחליפה. היא תסיע ארבעה בנוחות גבוהה משמעותית וכנראה תהיה גם עסקה טובה יותר מבחינה פיננסית. אבל. וזה עוד לפני שהגענו לנקודה כואבת נוספת. אנשי היבואן המקומי אינם ממהרים להביא את הקליאו-ספורט ארצה. לכל המוקדם מדברים שם על סוף השנה הנוכחית, תחילת הבאה. מספר חודשים לאחר נחיתתה כאן של הקליאו הרגילה.

כמה תעלה? אנחנו מעריכים כרגע כי מחיר היעד עומד על כ-170 אלף שקל. בקרסו סירבו להתייחס להערכת המחיר הזו, ולא ידעו עדיין לנקוב במחיר יעד מדויק.

ומה זה אומר? שאם וכאשר, ובמחיר המתאים, עשויה הקליאו ספורט להפוך רלוונטית לקהל גדול יותר מזה שראה בה אפשרות מוטורית לגיטימית עד היום. היא אמנם תרגש פחות, אבל תהיה שימושית הרבה יותר. אם המחיר יהיה גבוה בהרבה, היא בכל מקרה עתידה להפוך לקוריוז, ולכל היותר תהיה בעוד כשש שנים מכונית יד-שלישית נחשקת עבור דור חדש של צעירים.

הכותב היה אורח חברת רנו