סגן חנן ברק - "הבנאדם עם הלב הכי גדול"

קרובים וחברים רבים הגיעו משעות הבוקר (א') אל בית משפחתו של סגן חנן ברק בערד ולבית משפחתו של סמ"ר פבל סלוצקר בדימונה, כדי לנחם את הורי החיילים שנהרגו בתקרית בדרום רצועת עזה.

אביו של חנן, דודי, סיפר כי בחודש אוגוסט בנו היה אמור לחגוג יום הולדת 21 ותיאר אותו כ"גדול מהחיים. הוא אדם עם עקרונות שיודע מה הוא רוצה ולאן הוא חותר, היה לו מסלול ארוך לגבי העתיד".

"הוא בחור כל כך צעיר, עם השקפת עולם רחבה ומגובשת בנושאים רבים בחיים", הוסיף דודי ברק, שעדיין מתקשה לדבר על בנו בלשון עבר. "עם ישראל איבד קצין מדהים ואני לא אומר את זה בגלל שאני אבא שלו, אלא בגלל שהוא נתן לנו עשרים ואחת שנים מדהימות".

כמו חנן, גם אביו לחם עם חטיבת השיריון. בנוסף היה האח הבכור מפקד טנק והאחות - מדריכת שיריון. חנן רצה בהתחלה לשבור את הרצף המשפחתי וניסה להתקבל לקורס טיס, אך נפל בגלל פגם בעיניו. "הוא לא היה כוכב בלימודים", הוסיף האב. "הוא היה די 'זרקן' כמו שאומרים, אך מהרגע שעבר מהחיים האזרחיים לצבאיים התגלה חנן אחר לגמרי - אחראי, מחנך, מצטיין".

"הוא היה הבן אדם הכי טוב והכי חזק שהכרתי בחיים שלי", סיפר לירון תורג'מן, חברו הטוב של חנן. "פשוט גיבור. הוא יהיה לי הכי חסר בעולם. אני מכיר אותו כבר מכיתה אל"ף. הוא מאוד אהב את הצבא, הוא רצה להיות קצין קרבי ומפקד טוב, כולם אהבו אותו והוא אהב את החיים".

חנן, יליד ערד, למד בבית ספר היסודי "חלמיש" ולאחר מכן המשיך לתיכון "אורט" בעיר. הוא בן זקונים למשפחת ברק והותיר אחרי שני הורים - נלה ודודי, אח ואחות.

חבר אחר של חנן, תומר אייזנר, סיפר ל-ynet: "הוא היה פייטר לא נורמלי, הוא אהב את הצבא וחשב על קריירה צבאית. אם היה משהו שחנן לקח ברצינות בחיים, זה הצבא. כבר בכיתה י"ב הוא ידע שירצה להיות שיריונר וקצין. הוא הבן אדם עם הלב הכי גדול".

את בת זוגו בשנתיים האחרונות, אורית ג'ינו, הכיר חנן במהלך הטירונות. האהבה בין השניים פרחה והיא העתיקה עבורו את מקום מגוריה מהצפון לערד. היום היא סיפרה כי היו להם תכניות רבות לקראת הקיץ: "הבטחנו שזה יהיה הקיץ שלנו, שנהיה ביחד ונפצה על הקיץ שעבר, בו הוא היה בקורס קצינים. תיכננו לנסוע לים, להתחבק מול הזריחה, לעבור לגור ביחד ורק לעשות טוב אחד לשני".

ביום שלישי האחרון היו השניים באילת, אז סיפרה אורית לחנן כי קשה לה להיות בלעדיו כל-כך ימים רבים כל כך. הוא אף הציע לה לעזוב את הצבא לטובתה והבטיח לה להיות איתה לתמיד. "תכננו להתחתן בתוך שנתיים או שלוש ולחיות לנצח יחדיו", סיפרה אורית. "היום חזרתי ממרפאת השיניים וראיתי חייל עומד ליד הבית. חנן לא היה בזמין בטלפון ופתאום קיבלתי בום בלב, כאילו שמשהו יצא ממני"

הלוויתו של חנן התקיימה הערב בשעה שמונה בחלקה הצבאית בבית העלמין בערד.

"רצה ללמוד רפואה אחרי השחרור"

בבית משפחת סלוצקר בדימונה, התקשו לעכל את הבשורה המרה על מותו של בנם פבל. אחיו, ויקטור, סיפר שפבל רצה ללמוד רפואה לאחר השחרור מהצבא. "הוא היה ילד שהסתדר בכל מצב, בלימודים עם חברים ובצבא, אחי היה גדול ויפה שאהב מאוד את השירות הצבאי כנהג טנק".

האם, לידיה, מתקשה להבין כיצד הצליחו המחבלים להגיע באין מפריע לטנק בו היה בנה. "איך זה יכול להיות שאף אחד לא ראה שתשעה מחבלים מתקרבים לטנק? הסבירו לנו מה שהיה, אבל אנחנו לא מרוצים מההסברים. למה הילדים שלנו צריכים למות? צריך לתקוף יותר חזק כדי שמקרים בהם נפגעים חיילים לא יחזרו".

מנהל בית הספר בו למד פבל, אליעזר בן שטרית, סיפר כי הוא היה תלמיד מאוד מקובל בכיתה. הוא נבחר מטעם אוניברסיטת בר אילן כאחד מחמישה תלמידים מצטיינים שקיבלו מלגת לימודים מלא לתואר במשפטים. "פבל הוא הראשון ואני מקווה שהאחרון מבוגרי מחזור 2004 שתמונתו מתווספת לחדר הזיכרון בבית הספר ליימן". גם המחנכת של פבל, בטי שם-טוב, אמרה כי הוא היה תלמיד מצטיין. "הוא היה ילד מקסים שכל כך רצה לשרת ביחידה קרבית".

הלווייתו של פבל תתקיים מחר בשעה 10 בבוקר בחלקה הצבאית של בית העלמין בדימונה.