איך נדע מה הולך בראש של הזולת?

שאלה:

גם עם חברים קודמים, וגם עם החבר הנוכחי, אני נתקלת שוב ושוב באותה בעיה: אני נמצאת בסיטואציה מסוימת, אמרתי משהו, הוא אמר משהו אחר, ובתום השיחה, או הפגישה, אני נשארת לשבור את הראש - מה לכל הרוחות הוא חושב?

אפילו במקרים שאני בטוחה שהוא אוהב אותי, כמו עם חבר קודם שהיה לי, אף פעם לא ידעתי להסביר לעצמי את ההתנהגויות שלו. למה הוא "נעלם" פתאום מהרדאר ליום שלם, או נראה קצת מרוחק.

אני תמיד מנסה לדסקס את זה עם החברות הטובות שלי, אבל אני מרגישה שאנחנו סתם טוחנות מים, שבעצם אין לנו דרך לדעת מה באמת הוא חושב, איך באמת הוא מרגיש.

בטח תשאלי אם ניסיתי לשאול את הבחור עצמו. כן, ניסיתי, אבל זה מעצבן אותו. תמיד זה מעצבן אותם, השיחות "האלה". מה עושים???

תשובה:

בכל קשר בין שניים, אם זה הדייט הראשון, או אחרי 20 שנות נישואים, אנחנו ניצבים מול הזולת ומנסים להבין: מה היא מרגישה כלפיי? איזו השפעה יש לי עליו? עובדה היא, שאנחנו גרים בתוך עצמנו, חשים רק את רגשותינו, יודעים את מחשבותינו, וכיצד נדע מה הולך בראש של הזולת? בתהליכים של טיפול פסיכולוגי, אישי או זוגי, מתבהר בחדות עד כמה קשה לדעת באמת מה מרגיש אדם אחר. מצד שני, מי שיוצר קשר זקוק מאוד למידע זה, לדעת אם וכיצד הוא מוצא חן, וללמוד מתוך הפידבק שמתקבל ממי שמולו.

הטעות הנפוצה, עליה אני כותבת כאן, היא להניח, שמה שהזולת מרגיש מה שאנחנו מרגישים. פסיכולוגים נוהגים לכנות זאת "השלכה": אם אני מאוהבת, מן הסתם גם הוא. אם אני מתרגש ונהנה מהמוזיקה שבמסעדה, לבטח גם היא מרגישה אותו דבר.

מאוד קשה להפנים את הידיעה, שהאחר הוא באמת אחר - יש לו מערכת ערכים, רגישויות, ניסיון וציפיות אחרים משלנו. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל נסו להיזכר, האם לא קרה לכם בעבר שייחסתם לחבר או לחברה את הרגשות שלכם?

תקלות רבות בקשרים נובעות ממנגנון ההשלכה. אי הבנות, שמקורן באותה הנחה אנושית אך שגויה, שאחננו כולנו אותו דבר. למשל, נשים מתקשות להבין שבן זוגן באמת לא אוהב לדבר על רגשות, לא יודע לעשות זאת, לא רגיל. הן בטוחות שהוא מתחמק או עושה "דווקא", הן נפגעות וכועסות, כי הן באמת מתקשות להכיל את ההבדל.

השלכה אופיינית לגברים היא התפיסה, שקירבה ואינטימיות פירושה "לעשות משהו יחד". אם עבורו שיא הקירבה זה טיול אתגרי משותף, או צפייה משותפת בטלוויזיה, הוא מתקשה לתפוס שהאשה שאיתו מרגישה אחרת, שעבורה, אינטימיות היא תקשורת, או חיבוק, או פעילות מסוג אחר.

לכן, במקום להניח שכולנו יצורים זהים מבפנים, כדאי מאוד להגיע לקשר עם "הנחת עבודה" אחרת לגמרי. בין אם זו היכרות קצרה או ארוכה, אם זו חברה או בן זוג, האדם שמולי הוא אחר ממני. מוטב להניח שהאדם האחר מרגיש, חושב, מתנהג אחרת ממני, ללבן את ההבדלים, לגלות אותם בתוך כדי דיאלוג - ולא להתאכזב ולכעוס כשהם מתגלים.

הרבה כעס היה נחסך בקשרינו הקרובים, אם היינו מכבדים את השוני אצל הזולת ומוכנים לראות אותו כאתגר, כתהום ששנינו מנסים לגשר עליה יחד.

עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.