עין גדי: מה היה כי צמחת בשממה?

קיבוץ עין גדי הוקם בשנת 1953 כהיאחזות נח"ל מרוחקת מכל יישוב, בנווה מדבר לרגלי הר ישי (מקום אכסניית הנוער כיום). במפת ההתיישבות של מדינת ישראל היוותה עין גדי נקודה ציונית בסימון גבולות המדינה המתפתחת. 

העלייה להיאחזות (1953)

ב-10 בינואר 1956 נשא זלמן שזר נאום נלהב בטקס הכרזת העלייה על הקרקע של הקיבוץ החדש (תמונה מצד ימין). קבוצת נערים, בני גרעין "שדמות", חדורי אמונה וחזון קבעו את ביתם בשומקום, סביב מספר צריפים עם עתיד עלום והחזון: להקים יישוב לחוף ים המלח. 

מיום הקמתו נאבקו המייסדים, כמעט כנגד כל הסיכויים, בקשיים רבים: ריחוק וניתוק, סלעי ענק, אדמה צחיחה ובניית יישוב יש מאין.  

הקיוסק הראשון בנחל דוד (1959)

בקיץ לא היה לאן לברוח מהחום המעיק, ובחורף הספיקו כמה דקות של גשם כדי לגרום לשטפונות ולניתוק היישוב מדרכי המעבר. ההתמודדות עם השטפונות הייתה כר פורה ליצירתיות ואלתורים: החל מזחילה על צינור המים המתוח מעל נחל ערוגות, דרך רכבי שטח כבדים ומסוקים, וגם סירה העונה לשם "שך-שך", שהיתה אמורה להשיט את התושבים לחלקו הצפוני של ים המלח (תמונה מצד ימין). 

טרום כביש. האספקה מגיעה במסוק

בשנת 1959 עברו חברי עין גדי מנקודת ההתיישבות הראשונית שליד נחל ערוגות ל"פלאטו" – גבעה שטוחה למרגלות הר צרויה.  

מבט על הפלאטו מה"פורונקל" (פסגת הר ישי)

הילדים הראשונים היו חגיגה ליישוב, והיו "שייכים" לכולם. מה שהיה לאחרים "טיול אתגרי למיטיבי לכת" - היה לילדי עין גדי הבית. הטיולים שלהם היו לנחלים ערוגות ודוד, בקיץ שכשכו בבריכת השולמית, וכשגדלו מעט – עלו למעיין עין גדי. לחוויות מסעירות נחשבו סלילת הכביש דרומה בשנת 1965 (תמונה מצד ימין) ונסיעה אל מחוץ לקיבוץ – דבר שארך לעתים ימים ארוכים. 

פעוטון ראשון (1963) 

כיתה א' ראשונה (1964)

האקלים המעיק התגלה כיתרון מופלא לחקלאות (ולעתיד לבוא – גם לתיירות). עגבניות עין גדי המפורסמות פרצו לשווקים חודשים לפני העונה המוכרת, ושאר הירקות לא פיגרו במירוץ. החברים כרעו על ארבע, סיקלו בגן הירק, שתלו, עישבו ("ציף ציף"), קטפו, שלחו, וחוזר חלילה.

חיסרון יכול להפוך ליתרון. עבודות בגן הירק

כבר ב-1953 אמר מרכז המשק של ההיאחזות, יורם יבור, שלעין גדי פוטנציאל תיירותי בולט: אקלים ייחודי, נוף קדומים פראי, נווה מדבר מוריק. גילוי המים התרמו-מינרלים השפיע על התפתחותו הכלכלית של הקיבוץ - הוקם בית הארחה ובהמשך גם אתר ספא וההכנסות מהתיירות "ייבשו" חלק גדול מענפי החקלאות. היום ממשיכה עין גדי לשמר את החקלאות באמצעות מטעי תמרים ומנגו ועשבי תיבול. 

בית ההארחה (1962).

המיזוג בין הנוף, הטבע וחבורת צעירים יצרה רומנטיקה מדברית. מה יותר ציוני ורומנטי מטקס נישואין בברכת נחל דוד? (תמונה מצד ימין) איזה חיזור יותר פיוטי מטיול ליל ירח בין ערוגות הוורדים למרגלות הר ישי? היטיב לתאר זאת שלמה המלך בכותבו: "צרור המור דודי לי בין שדי ילין. אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי". (שיר השירים, א' 13-14). 

בדרך לחתונה. כל הקיבוץ על טרקטור אחד

חסרון הריחוק הפך ליתרון תרבותי: עין גדי מיצתה כל כישרון ויצירתיות מחבריה ויצרה הווי תרבותי עשיר שאחד משיאיו היה יום הילד ב-1972, שהוכן לכבוד ילדי הקיבוץ אבל הפך לשלאגר ארצי. עד היום, אומרים בקיבוץ, יש פניות לעין גדי בבקשה להשיג את התקליט "מסיבה של עננים". 

חברי קיבוץ ותיירים מבלים במרחצאות הגופרית (1964)

לקיבוץ מסורות לכל חג, כמו מרוץ הלפיד לפתיחת חגיגות החנוכה שיצא מפסגת המצדה לעין גדי. 

מירוץ הלפיד המסורתי ממצדה לעין גדי (חנוכה, 1973)

וכשאזור הופך אטרקטיבי, יש גם רגעים קשים: מטיילים רבים נקלעים למצוקות ונזקקים לעזרה וחילוץ. עין גדי הקימה את אחד מצוותי החילוץ הראשונים בארץ, שחבריו פועלים בהתנדבות ומוזנקים חדשות לבקרים (ולילות) לעזרת המטיילים. 

• לצפיה בפרקים קודמים של טיול לעבר - לחצו כאן