הים הכספי

הכוכב הנוצץ ביותר בחודשים האחרונים בעולם ההשקעות הבינלאומי הוא לאו דווקא הנפט או הזהב. אלה כבר עשו את הקפיצה הגדולה, ומי שקפץ יחד איתם מזמן שכח את הדרך למקום העבודה שלו. אבל מי שהשתפן והעדיף להשאיר את השקלים שלו בפק"מ או במק"מ, בטח ישמח לשמוע שעוד לא מאוחר להשקיע בטבע. ואני לא מתכוון חלילה לחברת תרופות  או לציפורים מכוערות, אלא למשאב הכי בסיסי בעולם: מים.

לפני שאתם שולחים אותי לחפש מי ישפריץ עלי, תנו לי רגע להסביר שההשקעה במים כדאית היום בגלל שתי סיבות עיקריות. ראשית מדובר במשאב שאין לו חלופות (בניגוד לנפט, למשל), ולכן מחסור בו מחייב פיתוח טכנולוגיות מתקדמות לטיהור, מיחזור, התפלה וכאלה. הסיבה השנייה, שהיא פוליטית במהותה, היא התשתיות: מים הם המצרך הכי בסיסי של הקיום האנושי, וברוב העולם נמצאות התשתיות שמשנעות אותם בידי חברות ממשלתיות, שלא מסוגלות לתפעל ולתחזק אותן בעצמן. ומכיוון שרק חמישה אחוזים משוק המים העולמי נמצאים כיום בידיים פרטיות, אתם יכולים להבין לבד את פוטנציאל הרווח במקרה של הפרטה.

ואיך כל זה נוגע לכם? פשוט מאוד: אתם יכולים לצאת לרחובות ולהזדהות עם תושבי העולם המסכנים, שסובלים מרעב וממחלות כתוצאה מהמחסור במים - או להשקיע נכון במים ולעשות מזה כסף.

מלחמת העולם השלישי

כדי להבין למה הפרטת שוק המים נראית היום קרובה מתמיד ולמה לחברות הסטארט-אפ בתחום יש סיבה לחייך, בואו נדבר קצת על מה שקורה בכמה מקומות בעולם. פרו, למשל, היא מדינה עשירה במים, ובכל זאת הנגישות של תושבי לימה לתשתיות של מים לשתייה ולביוב היא הנמוכה ביותר באזור (חוץ מבוליביה, אבל עזבו עכשיו). לפי הנתונים של ארגון הבריאות העולמי, בסך הכל 72 אחוז מבתי האב בפרו נהנים מצנרת מים בבית, ורק 51 אחוז מחוברים למערכת הביוב. כן, בהחלט עסק מסריח.

אז מערכת המים עלובה, החברות הממשלתיות לא עושות את העבודה, ומי שכבר מחובר למים בדרך כלל עושה את זה באופן פיראטי ולא משלם חשבונות. בינתיים, כמו בכל אמריקה הדרומית, מחשבות על הפרטת מערכת המים עדיין נתקלות בסירוב של מנהיגים - ובמקביל קבע משרד הכלכלה של המדינה שחייבים להשקיע לפחות 4.6 מיליארד דולר כדי להביא את המערכת למצב סביר.

והפרואנים לא לבד עם החרא. בערך 1.1 מיליארד בני אדם בעולם לא יכולים לשתות כיום מים נקיים, וכל שמונה שניות מת ילד כתוצאה ממחלות שקשורות בצריכת מים מזוהמים. לפי נתוני האו"ם, שני שלישים מאוכלוסיית כדור הארץ צפויים לסבול ממחסור במים בתוך 20 שנה, והביקוש צפוי לעלות על ההיצע ב-56 אחוז כבר בשנת 2025. באו"ם מעריכים גם שכבר בשנה הבאה יסבלו 2.7 מיליארד בני אדם ממחסור במים - שלא ייווצר רק בשל הגידול באוכלוסייה, אלא גם בגלל זיהום של מקורות מים כתוצאה מתהליכי תיעוש ואורבניזציה.

הדוגמה המובהקת לתהליכים האלה היא סין. העיור שעובר על מדינת הענק הזאת (כמו על הרבה מדינות בעולם השלישי) מחייב בניית תשתיות מתאימות, גם לחקלאות המונית, גם לתעשייה וגם לקיום בכלל. אבל לממשלה הסינית, כמו לפרואנית וכמו לרבות אחרות, אין שום יכולת להתמודד עם זה לבד.

מי שמזהה את המצב הזה הוא בין השאר קרטל המים העולמי, הנשלט בידי שלוש חברות אירופיות ("ויוונדי יוניברסל", "סואץ" ו-RWE). החבר'ה באירופה יודעים טוב מאוד מה משמעות העובדה שרק אחוזים מעטים משירותי המים בעולם נמצאים בידיים פרטיות, ומחכים בקוצר רוח להפרטה. אגב, אם זה ייעשה בשיטות של BOT או PFI (כלומר, חברה פרטית שבונה את התשתית מכספה, נהנית במשך כמה עשורים מההכנסות ולאחר מכן מעבירה את הבעלות למדינה) או באופן פרטי לחלוטין, זה לא ממש משנה; מדינות העולם השלישי יהיו חייבות להיעזר בשוק הפרטי.

גם בעולם המערבי המצב לא משהו: חלק נכבד ממערכות המים והביוב נבנו בתחילת המאה הקודמת, והמערכות ה"חדשות" הן בנות 60-50 שנה. ברובן השתמשו בסוגים שונים של מתכות שהתבלו עם השנים, החלידו, נרקבו, הסתיידו והתפוררו. ההערכות הן שב-30 השנים הקרובות יהיה צורך להחליף פחות או יותר את כל תשתיות המים והביוב בעולם המערבי. ההשקעה בארה"ב לבדה, סתם שתדעו, מוערכת בכ-280 מיליארד דולר.

אבל לא רק מחסור במים הוא הזדמנות כלכלית. בחלק השבע של הגלובוס יש עוד תעשייה מתפתחת ורווחית מאוד: מי שתייה מינרליים. אם לפני 20 שנה שתו את המים האלה רק אוליגרכים, הרי שהיום מי שלא שותה אותם הוא או קיבוצניק או סתם קמצן. נתונים שאספה חברת קרנות הנאמנות הישראלית "פקן" (ועוד נחזור אליה בהמשך) מראים שבשנת 1996 עמד היקף צריכת המים המינרליים בבקבוק על כ-60 מיליון קוב בכל העולם. בשנת 2004 המספרים הגיעו ל-160 מיליון קוב. מדובר על צמיחה שנתית ממוצעת של שישה אחוזים, והתחזיות מלמדות שהיא צפויה אפילו לגדול.

ואם השתכנעתם שהזהב הכחול הוא אכן הדבר הבא, מה זה אומר בפועל - לרכוש מניות של מי עדן? לקנות איזה אגם החולה? ובכן, ממש לא צריך. המודעות לבעיית המים הגלובלית התחילה לחלחל גם לשוקי ההון העולמיים, שבתורם הגיבו בדרך היחידה המתבקשת: יאללה, בואו להשקיע.

מי שמשקיע, ובכן, כיף לו

בדצמבר 2005 הנפיקה חברת Power Search תעודת סל שעוקבת אחר מדד מניות שמתמחות בתעשיית המים העולמית. התעשייה הזאת כוללת חברות שעוסקות באספקת מים לתושבים, תכנון וייצור מתקני טיהור למים ולשפכים ומערכות התפלת מים, אחזקה ותפעול מתקנים, פיתוח טכנולוגיות טיהור וזיקוק, ועוד כל מיני דברים מרתקים מהסוג הזה. המשקיעים התלהבו, ובמאי 2006 תעודת הסל כבר נסחרה במחיר של קרוב ל-19 דולר - כלומר תשואה של כ-20 אחוז תוך פחות מחצי שנה. רק לשם השוואה, זה הרבה יותר טוב ממה שעשו הנפט, מניית "טבע" או המשכורת שלכם באותה תקופה.

בכלל, המניות המובילות הנכללות באותו מדד מים רשמו זינוקים חדים בשנה האחרונה. המניה של חברת המים הברזילית "סנימנטו" זינקה ביותר מ-100 אחוז והגיעה לשווי שוק של 2.7 מיליארד דולר; המניה של יצרנית המשאבות האמריקנית "פרנקלין אלקטריק" זינקה ב-70 אחוז לשווי שוק של 1.4 מיליארד דולר; ומי שהשקיע במניית "וולטרס תעשיות" (שעוסקת בין השאר בצינורות, אם ממש דחוף לכם לדעת) בתחילת השנה, עשה תשואה לא רעה של 42 אחוז. גם המניה של המקבילה האמריקאית ל"מקורות" שלנו, "אמריקן סטייטס ווטר", זינקה בשנה האחרונה ב-100 אחוז.

ואם כבר הזכרנו את "מקורות", אולי יעניין אתכם לדעת שהחברה יכולה לעזור למי שהשקעה במניות של חברות זרות בחו"ל היא לא בדיוק הקטע שלו. איך? באמצעות קרן הנאמנות "אקוה" של חברת פקן (הבטחתי לחזור אליה, אז הנה), שמשקיעה אך ורק במניות ובאופציות של חברות העוסקות במים, ו"מקורות" משמשת לה יועצת מקצועית. ולמה זה מעניין? כי תוך חודש ממועד ההשקה גייסה "אקוה" 100 מיליון שקל ורשמה תשואה של שלושה אחוזים. חודש אחד בלבד.

אבל הצמיחה בשוק המים היא לא רק התפתחות של השנה האחרונה: כבר ב-2002 התקרבו רווחי מגזר המים העולמי לטריליון דולר, שהם כ-40 אחוז מרווחי מגזר הנפט באותה שנה ויותר מרווחי מגזר התרופות. ובשפה פשוטה, מי שהשקיע במים בשנים האחרונות עשה הרבה מאוד כסף, ומי שלא - בעיה שלו.

מי שיתעורר בזמן הקרוב, אגב, לא צריך לעבוד על האנגלית או הצרפתית שלו. ישראל נחשבת לאחת המדינות המתפתחות ביותר במחקר המים, ויש כאן לא מעט חברות סטארט-אפ שעוסקות בפיתוח טכנולוגיות בתחום. לאחרונה אפילו קמה כאן קרן הון סיכון, שמתכוונת לגייס 70 מיליון דולר כדי להשקיע בחברות האלה, כך שמי שמחזיק בצד כסף יותר גדול וקרן נאמנות קטנה עליו, בהחלט מוזמן לזרוק איזה מיליון או שניים לקרן "H2-טק".

נכון שאף אחד לא מבטיח לכם שכל התחזיות האלה יתממשו, ובכל זאת, תנו קצת אמונה באל שיהפוך את החיים של העולם השלישי לכל כך אומללים, שלממשלות שלהם לא תהיה ברירה אלא לאפשר לחברות פרטיות להיכנס למשחק. מה תעשו אם ההשקעה תיכשל? מצידי תשקיעו קצת בוויסקי. זה אף פעם לא מזיק.