ארבע אחיות וחתונה אחת (בינתיים)
כבכורה מבין ארבע בנות בהפרש גילים מצומצם, חתונתי היתה עבור ההורים אפשרות לסמן את ה"וי" החשוב בחייהם ולומר "ברוך השם, זאת כבר מסודרת, מצאה בחור טוב, עבודה לא רעה, בית קטן, אוטו כנ"ל, משכנתה לא בשמיים, טפיחה קטנה על השכם של עצמנו ויאללה, הבאה בתור!" כי כמובן, זה חייב, אבל ממש חייב, להיות בסדר הכרונולוגי של הבנות, אחרת - מי בכלל רוצה לחשוב מה היה קורה אחרת...
באיזשהו שלב בחיי הבנתי, שכאחות בכורה מבין ארבע בנות שנולדו בהפרש גילים מצומצם, הרכבת הזאת מסמלת עבורם את האופציה לסמן את ה"וי" החשוב בחייהם ולומר "ברוך השם, זאת כבר מסודרת, מצאה בחור טוב, עבודה לא רעה, בית קטן, אוטו כנ"ל, משכנתה לא בשמיים, כל הכבוד, טפיחה קטנה על השכם של עצמנו ויאללה, נקססטטט!!!"
כי כמובן, זה חייב, אבל ממש חייב, להיות בסדר הכרונולוגי של הבנות, כי אחרת - מי בכלל רוצה לחשוב מה היה קורה אחרת....
המילה "חתונה" התחילה לסמל בשבילי את כל מה שפרימיטיבי
בנקודת הזמן בה נחתה עלי התובנה המהפנטת הזאת, אני חושבת ששם, פחות או יותר, התחלתי לייחל לכך שהרכבת תפספס אותי והפסקתי לחלום על חתונה. המילה הזאת הפכה לאט לאט אבל בטוח לסמל עבורי את כל מה שפרימיטיבי ולא נכון יותר לעולם של ימינו.
(פלאשבק, שנה וחצי אחורה)
כל המחשבות השליליות שהציפו את מוחי הקודח כמובן לא מנעו ממני לרצות שהוא, כפיר (להלן - כפירוּש) ירצה בכל מאודו לשאת אותי לאשה. כן, הבנתם נכון, אני לא רציתי חתונה, אבל כן רציתי שהוא כן ירצה. מאוד ירצה. התרגזתי מאוד כשהוא דיבר בהיגיון ובריאליות הזו שכל כך מאפיינת אותו והסביר "אבל ממי, שנינו סטודנטים, בלי הכנסה נורמלית, איך?" ממי שממי, למי אכפת איך? העיקר שתרצה בי כפי שלא רצית דבר מימיך.
אהובית (בראש הטור והתור) ושאר האחיות לבית רבי: ורדית (26), אלינור (24), מור (15)
יום אחד זה קרה, והמשפט "היזהרי במשאלותייך, הן עוד עלולות להתגשם", היכה בי במלוא עוצמתו. יום הולדתי ה-25, זה עתה סיימתי את התואר, כפירוּש מצא עבודה הייטקית ומסיים אוטוטו את השנה הרביעית ללימודיו הסיוטיים. לפתע, בשעת שקיעה מהממת בחוף הבונים, הוא כרע על ברכיו, לבש מבט מצועף, הכניס את ידו לפאוצ'ו ו... רגע! סטופ!
בשלב הזה הגבתי באופן הכי לא רומנטי בעולם - התחלתי לשכנע אותו בכל דרך אפשרית שלא להוציא את הדבר שהוא מתכוון להוציא מהפאוץ'. חוץ מלצרוח "לא! אני לא רוצה להתחתן! אני לא אתן להם לשבור אותי!!!", עשיתי בערך הכל: "אולי עדיף שנחכה קצת", אמרתי לו אחרי שאנחנו יחד כבר עשר שנים ברוטו. " לא צריך לעשות דברים בלחץ", התחננתי. כפיר, שלא ראה בעיניים או שמע באוזניים מרוב התרגשות, המשיך בשלו - והציע. אחרי שעיכלתי שהנה, זה קרה, אין רוורס, וניגבתי את דמעות ההתרגשות (בכל זאת, המעמד מחייב), המשפט הראשון שיצא לי מהפה היה: "יייווו, איך שההורים שלי ישמחו". בשלב זה כבר ניתן לזהות שיש כאן סוג של בעיה, לא?
תקופה קצרה אחרי ההצעה שאי אפשר לסרב לה עברנו לגור יחד, ואז נחשף בפני עולם שלם של צירופי מילים ומשפטים שנראה כאילו נלקחו הישר מסלונו של סאלח שבתי, במקרה הטוב, או מהסרטים בערבית של יום שישי של פעם, במקרה הרע. התחלתי לשמוע משפטים כגון "אהובית, כפיר הגיע מהעבודה, יש לך מה לתת לו לאכול?" (כשאני הגעתי מהעבודה שתי דקות לפניו). או "אני הולכת לקניות, חסר לך משהו?" (כי מובן שאני האחראית הבלעדית על משק הבית). וגם: "תבקשי מכפיר שיעזור לך לנקות". המשפטים האלה, התמימים לכאורה, פשוט מוציאים אותי מדעתי ברמות שקשה לי לתאר ומביאים תוך שניות להתפרצות הגן המרוקאי שבי (ואני בכלל חצי טריפוליטאית חצי פרסיה).
התוצאות לא איחרו לבוא. בתור התחלה, גם אם אהבתי אי פעם לבשל, אוטומטית זה עבר לי. בהמשך עשיתי חרם על מכונת הכביסה, פשוט התעלמתי מקיומה במשך איזה חודש וחצי, עד שלא היה לנו מה ללבוש יותר וגם התחיל להיות ריח מוזר בדירה.
"אז בעצם, את המסע שלך בעולם את כבר סיימת..."
מישהו ששמע שאני מתחתנת אמר לי משפט שערער את שלוותי (לא שממש קשה לערער אותה): "אז בעצם, את המסע שלך בעולם את כבר סיימת..." שנייה לפני שפרצתי בבכי קורע לב וביצעתי פעולת התאבדות, הוא חידד את דבריו: "את המסע שלך אחר האחד, המֶכסה שלך, את כבר מצאת אותו", אמר בספק קנאה ספק רחמים.
התבאסתי. לא רוצה להרגיש כאילו סיימתי מסע. אבל לאחר תקופת התאוששות קלה הבנתי שהוא טועה - לא רק שהמסע שלי לא נגמר, למעשה הוא רק התחיל. ומאחר שאני כנראה המוצ'ילרית הכי גרועה והכי מפונקת עלי אדמות, אלוהים בסך הכל דאג שלא אעבור אותו לבד, ולכן הכיר לי את בן זוגי למסע המופלא של החיים כבר בגיל 15. ועל כך אני מודה לו כל יום מחדש.
(שנה קדימה)
זהו. התחתנו. היה סבבה דווקא. קיבלנו מלא מתנות. כסף גם. אבא ואמא היקרים, אתם מוזמנים לרדת מהגב שלי ולעבור לגב של אחותי. דרך אגב, שלא יהיו טעויות - נכדים לא תראו ממני בזמן הקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
