וידוי: אני שונא מדפסות

יש לי וידוי: אני שונא מדפסות, אני לא מבין למה צריך אותן עדיין. בעידן ה-PDF והאינטרנט, הן לא שימושיות במיוחד,  ומעניינות כמו מידת החזייה של דליה איציק. אני לא חושב שיש אביזר היקפי יותר מסובך ומתסכל ממדפסות.

מדפסות הן המוצר הטכנולוגי הכי לא צפוי עלי אדמות שקצת מזכיר לי אשה פולניה. בכל פעם שאתה חושב שאתה עושה משהו נכון, הן יוכיחו לך ההפך. בכל פעם שאתה חושב שאתה יכול לנוח ולהינות, הן ימצאו לך תעסוקה (המדפסות, לא הפולניות).

מה הבעיה?

אז מה הבעיה שלי עם מדפסות? אז שימו לב לתהליך: אתה נכנס לחנות ופוגש לא פחות

מ-100 מכונות יפיפיות ומשוכללות, לזאת יש פקס, לזאת יש סורק ולשנייה יש הכל מהכל. מבלבל, לא? לאחר בחירת המדפסת אתה ישר מתחרט וחושב שהיית צריך לבחור את האחרת, היא הייתה יותר נעימה, נחמדה ומשוכללת.

אתה מביא אותה הביתה, מוציא אותה מהאריזה, מחבר למחשב מתוך תקווה שהכל יהיה פשוט, והנה זה מגיע. זה כנראה לא כך כך פשוט - ולמה שיהיה. הרי כל היום עבדת, אז למה להפסיק עכשיו, רק בגלל שהגעת הביתה?

אין לי מושג למה, אבל ספרי ההוראות של מדפסות מתחלקים לשני סוגים. האחד: דף שמצולם כבר 54,657 פעם (במיוחד בשבילך), באיזו מכונת צילום ישנה (כי הרי גם אצלם אף אחד עוד לא הצליח לחבר את המדפסת), או חוברת של 32 עמודים עם שרטוטים והדגמות ששופכות אור על אחד מפלאי הטכניקה בעשור האחרון - וזה סה"כ כלי ששופך קצת דיו על נייר.

מוציאה את הנשמה

ואם זה לא מספיק, הפלא ממשיך להוציא את נשמתך. יש שמונה תקליטורים להתקנה ב-26 שפות שאף אחת מהן אתה לא ממש מבין, ההוראות כתובות כל כך גרוע שלמרות שאתה הולך צעד אחר צעד (לא לפי ההוראות, לפי הציורים...) ולבסוף עושה Print, אין תגובה, המחשב נתקע, הדרייברים מתרסקים ואתה חושב על אלטרנטיבה מעניינת כמו מילואים בג'נין.

עכשיו, אתה מוחק כל מה שעשית ומנסה להתקין מחדש, אבל המדפסת לא מגיבה, לא משנה אם זו הייתה הטעות הכי קטנה (חיברת אותה ל-USB לפני הזמן), כמו פולנייה טיפוסית - היא לא שוכחת! הכל מהתחלה היא אומרת. אתה כבר מאבד את השפיות אבל יודע שלא שווה לשבור את הכלים, אתה צריך מדפסת, הרי לכולם יש ואתה שואל את עצמך אם לא היה שווה לייבא איזה מדפסת מאוקריאנה.

הסיוט נמשך

לאחר לילה מתיש של תפילות, שיחות נפש, תחנונים המדפסת מועילה להתחבר, אתה

מאושר, מדפיס את הדף הראשון שלך, לוקח אותו לחדר שינה, שם מתחת לכרית ונרדם מחייך. אבל זו רק ההתחלה כי כולם יודעים שמדפסות צריך לתחזק לפחות כמו את הפנים של מייקל ג'קסון.

הניירות נתקעים, הדיו ציאן נגמר לפני כולם, הראש הדפסה נסתם אחת לחודש, יום אחד היא כן מתחברת - יום אחר לא. אבל אתה ממשיך מכוח האינרציה "כן חמודה אני מביא לך דיו, לא לא נורא אם את לא יכולה להדפיס היום אני אסתדר, כן אני מייד מגיע לראות מה קורה עם הדפים".

וכך, תוך חצי שנה אתה מבין שהפכת להיות שפוט של המדפסת שלך וכל זה בשביל להדפיס איזה מודעת A4 פעם בחצי שנה. בשביל זה קניתי מדפסת?

הכתבה פורסמה במקור בגיליון מספר 11 של "זמן דיגטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי .